אהלן:) יש איזה נושא שאני פשוט לא מצליחה להבין. הקטע של האמת. זה בכל תחום. גם בכללי בין הדתות, גם נגיד נושא החילונים דתיים חרדים, וגם בפוליטיקה. אם באמת האמת שאנחנו מאמינים בה ביהדות או בשאר הדברים האחרים היא האמת הנצחית היחידה והבלעדית אז לא יכול להיות שרב העולם או העם הם בצד השני.. הרי אנשים (לפחות רובם הגדול) הם לא טיפשים. אנשים ובייחוד היום בדור שלנו הם חכמים, אינטיליגנטים. אז איך אפשר לבטל דעות של אלפי או מליוני אנשים בטענה שמשהו הם הבינו לא נכון.. למשל ימין ושמאל. איך כל כך הרבה אנשים חכמים מאד הם שמאלנים וכנל לגבי ימניים? מה כולם טועים חוץ ממנו? זה נשמע ממש מוזר. מה אז כל החילונים והשמאלנים והגויים שלא שומרים על 7 מצוות בני נח הם או טיפשים או שפספסו איזה משהו אבל בשורה התחתונה הם טעו בגדול ואנחנו צדקנו כמובן. גם כל צד אומר שרק הוא הצודק ולגישות האחרות יש הרבה מה לתת אבל בסוף הם לא נכונות. אז מה האמת? איך אפשר לדעת? כל אחד יגיד שהוא הצודק והשאר טועים! ובעיקר זה מתסכל כי תמיד לומדים על זה שזו הבעיה המרכזית של הדור. זה שאין אמת אחת,לכל אחד יש את האמת שלו. ולומדים כמה זה השורש של כל מיני בעיות של המודרנה והעולם החדש ואתגרים של הדור הם להאבק בגישה המוטעת כל כך הזאת. אז מה כן נכון?? מה שאחרי שאשמע את כולם אחליט שנכון לי? אז זהו? נגזר על כולנו לחיות כל אחד עם אמת אישית? כי הרי גם בתוך הדתיים למשל יש דרכים ופלגים. למשל קו וגוש. לא הכל חד משמעי ויש סוגיות חשובות שהם נחלקים בהם. אז מי יחליט? ועל פי מה? מה יהיה על האמת הנצחית? היא תהיה מחולקת בתוך אמיתות אישיות או ציבוריות? היא תתגלה בשלמותה? זה יהיה רק בגאולה? אז מה נעשה עד אז? ואם אתם רוצים אתם יכולים לקצר את השאלה כדי לשלוח בווצאפ.. אני אשמור השאלה מלאה..
אהלן, קודם כל תודה רבה! אתם עושים עבודת קודש וזה לא מובן מאליו! יש שאלה שמעסיקה אותי כבר תקופה. לפעמים אני נמצאת בסיטואציה שאני פוגשת מצווה ואני מרגישה משהו פנימי כזה של דחיה. אני אתן דוגמא- תפילה בבוקר או סתם שירי שבת שאני מרגישה שמשהו בפנים לא רוצה את זה, דוחה את זה. אני מרגישה שאותו הדבר מאוס עלי ואני לא רוצה לעשות את זה(כמו לשיר שירי שבת). עכשיו, אפשר להגיד שהפתרון הוא לעשות את אותם הדברים גם בלי שאני רוצה אבל אני לא יכולה לדמיין אותי מתעלמת מאותה הדחיה. זה משהוא ממש חזק שאני לא צליחה להתנגד אליו. אשמח אם תעזרו לי בעניין הזה:) תודה רבה!
האם מידת הרחמים היא באמת רחמים? כי הרי הקב''ה ברא אותנו כך שאנו לא יכולים להסתדר עם מידת הדין בלבד, כלומר שאם היה רק דין מן הסתם לא היינו שורדים יותר מדי זמן... אז מידת הרחמים הכרחית, לכן- האם היא באמת רחמים (לפנים משורת הדין) או לא (כי היא נצרכת אז זה לא 'בונוס' ). ומכאן- האם אנחנו צריכים להודות עליה לה' באופן מיוחד, כי באמת ה' לא חייב לנהוג איתנו במידת הרחמים או שלא, כי בעצם הוא כן חייב- כי בלעדיה פשוט לא היינו מסתדרים (וכך ה' ברא אותנו... כלומר ברא אותנו שאנו חייבים את מידת הרחמים)... תודה על ההשקעה, המחשבה והזמן!!!
אני ממש לא מזלזלת בה' אני פשוט מנסה למצוא תשובה לשאלה הזאת מאז שאני זוכרת את עצמי ואף פעם לא מצאתי תשובה שסיפקה אותי, תמיד אמרו לי "את פשוט חייבת להאמין שלה' היו את הסיבות שלו" "אם תנסי להבין את הסיבות של ה' תאבדי את עצמך" אז אני מקווה שתוכלו לעזור לי... אם ה' הוא כל כך חנון ורחום למה הייתה שואה? למה מעל מליון ילדים נרצחו? למה כל כך הרבה תינוקות נרצחו לפני שהספיקו לנשום את הנשימה הראשונה שלהם? למה לא הרגשנו את הנוכחות של ה' בזמן שהכי היינו צריכים אותו?
ש כידוע, דווקא בגלות גדלה התורה של עם ישראל והשפעתו על ההיבט המוסרי בעולם. מתן תורה התרחש במדבר סיני בחו"ל, התלמוד שאנו פוסקים לרוב על פיו הוא התלמוד הבבלי. לעניות דעתי חתימת המשנה התבצעה לאחר חורבן הבית השני. השאלה שלי, האם אין זה ראוי שנקדם את הגאולה? והאם התורה תוקטן בעת הגאולה(המדרשים על חגים שמתבטלים, ספרי נבואות שנגנזים)? האם בעידן של עם ישראל בארצו, העבודה החומרית מתבטאת יותר מאשר הלימוד תורה? כביכול האם התורה המשמעותית צומחת דווקא בגלות?(תלמוד בבלי, משנה תורה לרמב"ם וכו'
היי. אם אני לומדת מאמרים או קטעים על מידות שלא בהכרח קשורים לתורה או לתורה שבעל פה, טכנית זה נחשב לימוד תורה? כי זה מה שהתורה מכוונת אותנו
זה מרגיש לי קצת לא פייר, למה יש אנשים שהיו בשואה, אם הם שרדו אז לרוב איבדו את כל הקרובים להם ואז אחרי כל זה הם מגיעים לארץ ישראל וצריכים להתחיל להקים מדינה. וחלקם נופלים במלחמות פה את חלקם אין אף אחד שיזכור. אנחנו ישר הגענו לעולם שכבר יש מדינה ואין דברים גדולים שצריך לעשות. אפילו בתקופה של הקורונה כל מה שצריך כדי "להציל את העולם" זה לשבת בבית. למשל סבתא רבא שלי בגילי (17) שרדה את השואה, עלתה לארץ בספינת מעפילים, הייתה במחנה עצורים בעתלית, איבדה חלק מהמשפחה שלה ונשארה כמעט לבד. ומה אני בדיוק עשיתי? כלום
ש. היי, בת 16;) יש הרבה מקרים בתנ"ך שלא מתייחסים לנשים ועל חלקם מצאתי דווקא תשובות יפות, אבל אני לא מצליחה להבין איך יכול להיות שמדברים כל כך הרבה על המפקד (גם בפרשה שלנו) ועל זה שכל אחד הוא שם ולא רק מספר, ועל החשיבות של כל אחד אבל בעצם לא סופרים את כולם. מי שנגיד לא בגיל שסופרים במפקד אז מילא כי יספרו אותו מתישהו, אבל הנשים כאילו לא קיימות. פתאום אין לנו משמעות בעם?
ש. היי, בוקר טוב!! מקווה שתוכלו לענות לי. יש לי שאלה , הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי ובעיקר לאחרונה בהחלטות קשות. ולא תמיד אני מספיק מאמינה בכללי או בעצמי שאעשה את ההחלטה הנכונה. היום איזה פוסט בפייסבוק כבש את עיני של חברה חילוניה שקיבלה איזשהו התקשרות עם המתים (במקרה שלה אמא שלה) באמצעות אדם שמתיימר להיות הקישור עם המתים, ואת האמת שהוא די קלע בול לדברים שנשמע שאמא שלה באמת יכלה להגיד. הוא קלע בנקודות הכואבות ביותר שלה. בחלומות שאמא שלה תמיד רצתה שיהיו לה, ובעוד דברים שלא הגיוני שהיה יכול לדבר לבד. אני מתלבטת אם להאמין לזה, וזה כל כך אמין . לאדם קוראים יריב אפרת, ואני מתלבטת אם זו נחשבת עבודה זרה, או תקשורת עם המתים שהיא אסורה. הרי בסופו של דבר, אם האדם שמת בחר להעלות את דעותיו אולי זה מותר? וגם זה נשמע כל כך אמיתי! השאלה כל כך מציקה לי- למה אם הקב"ה ברא את הכלי הזה בחיינו אז אסור לנו להשתמש בו?
ש. היי אני בת 16 וחצי ואני משתדלת להאמין בה׳ הפחד הגדול שלי זה כשאני אצא מהבועה הקטנה שאני חיה בה לעולם האמיתי אני אגלה שהכל לא נכון איך אני יכולה לחזק את באמונה שלי בה׳ ולא לחשוב מחשבות כאלו?
ש. אהלן:) יש איזה נושא שאני פשוט לא מצליחה להבין. הקטע של האמת. זה בכל תחום. גם בכללי בין הדתות, גם נגיד נושא החילונים דתיים חרדים, וגם בפוליטיקה. אם באמת האמת שאנחנו מאמינים בה ביהדות או בשאר הדברים האחרים היא האמת הנצחית היחידה והבלעדית אז לא יכול להיות שרב העולם או העם הם בצד השני.. הרי אנשים (לפחות רובם הגדול) הם לא טיפשים. אנשים ובייחוד היום בדור שלנו הם חכמים, אינטיליגנטים. אז איך אפשר לבטל דעות של אלפי או מליוני אנשים בטענה שמשהו הם הבינו לא נכון.. למשל ימין ושמאל. איך כל כך הרבה אנשים חכמים מאד הם שמאלנים וכנל לגבי ימניים? מה כולם טועים חוץ ממנו? זה נשמע ממש מוזר. מה אז כל החילונים והשמאלנים והגויים שלא שומרים על 7 מצוות בני נח הם או טיפשים או שפספסו איזה משהו אבל בשורה התחתונה הם טעו בגדול ואנחנו צדקנו כמובן. גם כל צד אומר שרק הוא הצודק ולגישות האחרות יש הרבה מה לתת אבל בסוף הם לא נכונות. אז מה האמת? איך אפשר לדעת? כל אחד יגיד שהוא הצודק והשאר טועים! ובעיקר זה מתסכל כי תמיד לומדים על זה שזו הבעיה המרכזית של הדור. זה שאין אמת אחת,לכל אחד יש את האמת שלו. ולומדים כמה זה השורש של כל מיני בעיות של המודרנה והעולם החדש ואתגרים של הדור הם להאבק בגישה המוטעת כל כך הזאת. אז מה כן נכון?? מה שאחרי שאשמע את כולם אחליט שנכון לי? אז זהו? נגזר על כולנו לחיות כל אחד עם אמת אישית? כי הרי גם בתוך הדתיים למשל יש דרכים ופלגים. למשל קו וגוש. לא הכל חד משמעי ויש סוגיות חשובות שהם נחלקים בהם. אז מי יחליט? ועל פי מה? מה יהיה על האמת הנצחית? היא תהיה מחולקת בתוך אמיתות אישיות או ציבוריות? היא תתגלה בשלמותה? זה יהיה רק בגאולה? אז מה נעשה עד אז? ואם אתם רוצים אתם יכולים לקצר את השאלה כדי לשלוח בווצאפ.. אני אשמור השאלה מלאה..
ש. האם מידת הרחמים היא באמת רחמים? כי הרי הקב''ה ברא אותנו כך שאנו לא יכולים להסתדר עם מידת הדין בלבד, כלומר שאם היה רק דין מן הסתם לא היינו שורדים יותר מדי זמן... אז מידת הרחמים הכרחית, לכן- האם היא באמת רחמים (לפנים משורת הדין) או לא (כי היא נצרכת אז זה לא 'בונוס' ). ומכאן- האם אנחנו צריכים להודות עליה לה' באופן מיוחד, כי באמת ה' לא חייב לנהוג איתנו במידת הרחמים או שלא, כי בעצם הוא כן חייב- כי בלעדיה פשוט לא היינו מסתדרים (וכך ה' ברא אותנו... כלומר ברא אותנו שאנו חייבים את מידת הרחמים)... תודה על ההשקעה, המחשבה והזמן!!!