היי, דבר ראשון תודה ענקיתת על הפרויקט!! בת 17. אני מרגישה שעם כמה שהאמונה שלי מבוססת ובאמת ביררתי למה אני הולכת בדרך שאני הולכת, זה לא באמת לגמרי שלי. האמונה בה', ובתורה כדרך חיים לגמרי שלי ב"ה!! אבל יש כל כך הרבה גוונים בציר ה"דתי לאומי". דתי לייט, חרדלים, קו, גוש, וזה לא נגמר.... אני מרגישה שאני הולכת בדרך שאני הולכת כי פשוט ככה ההורים שלי.. איך אני אדע מה באמת נכון? ויש בכלל נכון? בסופו של דבר שנגיע בעז"ה ב120 לשמיים, יש אנשים שיקבלו יותר שכר (מבחינת הדרך חיים..)? יש אנשים שעושים יותר נחת לה'? אם כן, אז מה הנכון? ולמה לא כולם הולכים בדרך הזאת? אם לא, אז איך כל המחלוקות האלה? ואיך אני אדע מה הנכון בשבילי? סתם לפי מה ש"מתחשק לי" ונראה לי נכון? תודה רבה!!
ש. מוזר לי למה יש דברים הזויים בגמרא, שאפילו לא מפריעים לי מוסרית או משהו אלא סתם ממש ממש מוזרים, כמו למשל סוגיה שבה דנים בכמות השומן שיש לכל רב (שמוציאים ממנו 50 דליים של שומן ועדיין נשאר שמן)... ודברים ממש ממש הזויים שאני שואל את עצמי, באמת בזה הם דנו? למה? איך זה צדיקות, ואיך זה תורה? והאם זה אומר שמותר לי גם לדבר קצת יותר ב"חופשיות" עם אנשים היום? יכול להיות שזה הומור? יש בכלל בדיחות בגמרא? תודה מראש.
ש. היי , אני מאמין בוודאות שיש אלוקים אבל לא מאמין כלכך שהוא שומע אותנו דרך תפילה...אולי ממעשים אבל לא בדיבור זה לא נשמע לי הגיוני בכלל כל העיניין הזה ואני רוצה להתחזק בו יש לכם כמה הוכחות או עצות שיגרמו לחשוב פעמיים?
ש תודה רבה על הפרויקט המדהים שלכם! לפי מה שהבנתי, היהדות מכוונת לחיבור בין הקודש לחול (״לקדש את החול״), איך זה מסתדר עם זה שכל מוצ״ש אנחנו אומרים ״ברוך... המבדיל בין קודש לחול״?
ש לאחרונה אני מוצא הרבה הבטחות הקיימות בתורה שאינן מתקיימות במציאות ואני אסביר: בתורה ישנן הבטחות לפרנסה, שלום בית, בריאות, אריכות ימים ועוד עם ״סגולות״ להבטחות הללו. לדוגמא: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, כל המכבד את השבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים, לברך ברכת המזון בשמחה כדי לזכות לשפע ועוד.. המציאות מראה לא כדברים הללו אנשי עסקים מהגדולים בארץ מעולם לא שמרו את השבת שלא לדבר על לכבד אותה ואילו גדולי הדור הרב עובדיה הסטייפלר וכו מספרים על חיי צמצום. בריאות- אני רואה אברכים יושבים בתור לקופת חולים בדיוק כשאר האנשים. וכך גם אורך חייהם. יש עוד דוגמאות אשמח אם תכוון לכיוון מחשבתי. :) אשמח לתשובה.
ב"ה יש לי אחיינים. אני כל הזמן חושבת על מה היה קורה אם חס וחלילה היה קורה להם משהו רע, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתפללת עליהם (לא כחלק מתפילה מסודרת אלא סתם מדברת אל ה' ומבקשת ממנו שישמור עליהם) ולא מעט פעמים אני בוכה מרוב תסכול על הפחד שלי איך אני יכולה לא לחיות בפחד תמידי שחס וחלילה הם לא יעברו משהו לא טוב?
היי, אף פעם לא באמת הבנתי מה זה אומר להאמין? איך אני יודעת שאני באמת מאמינה? ואם זה מצב של "כשיש ספק אין ספק" אז איך אני יכולה להתחזק בזה?
אני מרגישה שאני מתרחקת מהדת, הרצונות שלי והדת פשוט לא מתחברים, ומעבר לזה הרצונות שלי והדת פשוט סותרים זה את זה. אני מרגישה שהדת פשוט לא מתאימה לי לפעמים, וקשה לי עם זה מאוד. מרגיש לי שאני פשוט נמצאת במקום שהוא לא נכון בשבילי אבל לפי הסביבה שלי זה לא נכון. והתורה היא האמת וכל מה שסותר אותה הוא שקר, אני רוצה לאמין בזה אבל איך אפשר להתכווח עם הרגשות פנימיות? אשמח לעצות אני ממש אבודה, תודה רבה!
אני בחורה בת 15 וחצי,עכשיו סיימתי חמישית ועד עכשיו הייתי באולפנא ובסביבה דתית, אבל מכיתה ו' בערך, כשהתחלתי לחשוב על הדברים וכו׳ הגעתי למסקנה שאני לא מאמינה באלוהים (לפחות לבנתיים עד שיהיה לי תשובות מספקות והגיוניות לשאלות שלי) וואלה לא היה אכפת לי מהמצוות וכו',חיצונית נראת דתיה +/-, אבל בתכלס ממש לא משנה לי אם לשמור שבת או לא ועוד דברים וכלל לא קיימתי דברים. (ברכות,תפילות,הלכות לבוש,שבת,נגיעה וכו'..) עכשיו בסוף חמישית העפתי את עצמי מהאולפנא וגם העיפו אותי וחשבתי אולי לעבור לאולפנת אחרת או לחתוך לתיכון חילוני, התקבלתי כבר לאיזה תיכון בגולן עם פנימיה ואני צריכה להחזיר להם תשובה אם אני מגיעה או לא, אני ממש מתלבטת מצד אחד גם ככה לא הייתי דתיה באמת ואין לי אמונה וכו' אז מה הקטע להשאר במקום דתי,מצד שני אני לא רוצה שזה יהיה פזיז מידי ואז כבר לא בטוח שאתקבל לאיזה מקום דתי אם ארצה.. הבנת? יש לך כיוון להציע לי..?