אומרים שיש 3 שותפים לאדם, הקב"ה אביו ואימו.היום התפיסה שלי בתור נערה וגם בכללי של הנוער.. זה עצבים כשההורים מתערבים בעבודת ה' ומעירים על דברים שקשורים לזה.. אז השאלה שלי אם זה נכון, אם זה באמת נכון שזה לא התפקיד של ההורים להתערב לי בעבודת ה', ושיתנו לי לעשות את הבחירות שלי בחיים בנושא הזה, או שזה לא נכון ואנחנו סתם בטוחים שאנחנו צודקים?
ש. היי, קודם כל ממש כל הכבוד על המיזם הזה אני קוראת את השאלות ולומדת המון!! אני מאוד אוהבת לכתוב, גם סיפורים דמיוניים וגם על החיים. בשנה ומשהוא האחרונה אני סוג של כותבת ספר ובפנטזיות של גיל ההתבגרות שלי הייתי רוצה לפרסם אותו בעתיד.. אבל אני חוששת שאולי זה לא יתאים לגדר ההלכה.. אני מצד אחד לא רוצה להוציא ספר לדתיים בלבד ומצד שני רוצה שדתיים יוכלו לקרוא אותו מבלי להרגיש לא נח. אני כותבת לפי מה שאני יודעת מהחיים שלי שאסור ומותר אבל אני מניחה שאני לא יודעת את כל הדברים הבעייתים.. תוכלו להסביר לי בקצרה כדי שאני אדע אם אני בכיוון הנכון?? תודהה בת 14
גן עדן מתואר כמצב האולטימטיבי לחיות בו, אבל כשחושבים על זה מה שאדם וחווה עשו בגן עדן זה כלום, לא היה להם מצוות, היה להם את כל האוכל שהם רק רצו בלי לעשות כלום כדי לקבל אותו, והם לא היו צריכים לעבוד בכלל. זה מרגיש כאילו בגן עדן לא עושים כלום, זה נשמע לי קצת משעמם או חסר משמעות ותכלית.
יש לי וידוי..אני לא אוהבת את שבת.איך שהיא נכנסת ניהיה לי קצת עצוב ואני רק מחכה שתצא.משעמם לי ממש, אני לא מרגישה איזה קדושה מיוחדת, ותאמת שדי מיציתי תמשפחה שלי..ברעיון, זה מדהים בעיני!! במציאות ממש ההפך.איך אפשר להפוך שבת לחויה משמעותית, כיפית, שאני אחכה לה כל השבוע?
היי,רוצה לשאול משהו שיושב עליי כבר הרבה זמן. בחיים שלי ראיתי הרבה שטויות, הרבה מאוד דברים לא צנועים (בלשון המעטה) היום אני במקום אחר לגמרי, מדריך אידיאליסט, הדוס של השכבה.. מה שאני היום ומה שהייתי ממש שמיים וארץ. אני כל כך מתחרט שראיתי את הדברים שראיתי. אבל זה פשוט לא יוצא לי מהראש... כבר יותר משנה שלמה שאני לא רואה שום דבר שלא מתאים ומקפיד על זה כמו סרגל, אבל מרגיש שהדברים שראיתי חקוקים לי בראש ולא אשכח אותם לעולם, לפעמים זה קופץ לי לראש סתם באמצע היום ואני מת, זה כל כך קשה, איך אני אמור לשלוט במחשבות שלי? או בדברים שקופצים לי לראש? לא משנה כמה אני כועס על עצמי שראיתי את זה בסופו של דבר אני עדיין זוכר הכל.. זה ממש מפריע לי בתהליך התקרבות לקב"ה שזה יכול לקפוץ לי לראש פתאום באמצע תפילה, או שיעור תורה או פעולה בסניף. זה משגע אותי מה אני יכול לעשות? בן 16
השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות. בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר". לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה. היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו). אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה???? נקבה, 16
אני אשמע הכי סתומה בעולם.. אבל זו האמת. אחותי לא התקבלה לאולפנא מסוימת. אני כן יצאתי בהגרלה ב"ה והחלטתי ללכת לשם רק כי כולם הרימו גבה שאני התקבלתי ואחותי לא. אני יודעת שזה ילדותי ומטומטם. אבל התקבלתי לכל המקומות שבדקתי ושום מקום לא אהבתי, אז לפחות שם היה את ה"להוכיח לעולם שאני מתאימה לשם" ולא טוב לי... מכל כך הרבה סיבות. ואני פשוט מפחדת להגיד את זה כי אני מפחדת להודות בטעות. גם זה לא שיש לי מקום לעבור אליו.. אני כן חושבת שאני מתאימה. פשוט לא טוב לי.
אופטימיות ושמחה לעומת ריאליות- איך משלבים בין השניים בשביל להישאר מציאותיים ובנוסף שמחים ואופטימיים?
טוב אולי זה קצת הזוי אבל כל הזמן סתם אנשים שאני לא מכירה (מגיעים אליי מקבוצות משותפות) שולחים לי הודעות, עכשיו רוב הזמן אני חוסמת או מסננת אבל אז אני שואלת את עצמי ואם אני יענה מה יקרה? אולי יהיה משהו? *זה אנשים שאני לא מכירה בכלל. מה אפשר לעשות? תודה רבה
היי :) בהמשך לשאלה 957 על ספרים, תוכל בבקשה לתת גם רעיונות לספרים באנגלית? תודה רבה 😅🙏 בת 16
לפני שבוע וחצי הלכתי לגמ"ח אמרו בכתובת שם של רשת של משהו ויש בעיר שלי גם בית ספר וגם מתנ״ס של הרשת הזו, אני הלכתי בטעות לבית הספר במקום למתנס(טעיתי במקום) שהגעתי לבית הספר נכנס לשם מישהו שנראה בערך בן 40 ומשהו, הוא פנה אליי וביקש כמה שקלים. הוא סיפר שהבת שלו גרה במצפה רמון והוא חייב להגיע אליה.. הוא סיפר שכרטיס נסיעה לשם עולה 15₪ אבל בשביל למלא רב קו צריך מינימום 30₪ הוא שאל אם יש לי כמה שקלים לעזור לו, הוא אמר שהוא ממש חייב להגיע לשם והוא תקוע ואין לו איך.. לא היה עליי כסף בכלל.. הוא המשיך לספר לי למה הוא ממש ממש חייב להגיע לשם וכמה זה חשוב לו והוא צריך את זה, כאב לי כל כך... הבאתי לו את הרב קו שלי, באותו רגע אתה לא חושב יותר מדי כי אתה רואה את המצב הנתון ולא את התמונה הרחבה.. באותו רגע מה שראיתי זה בן אדם שצריך עזרה ולי יש את האופציה לעזור לו.. היה לי 90₪ ברב קו ככה שזה הספיק לו והיה נשאר לו עוד להרבה נסיעות... באותו ערב סיפרתי לאחי שאני צריכה לעשות רב קו חדש ולא אמרתי לו למה, הוא שכנע אותי וסיפרתי לו... הוא דיי כעס והסביר לי שיש לי הנחת נוער(כמות הכסף שאני מכניסה לרב קו מוכפלת) הוא אמר לי שאם הם יראו את זה יכולים לתת לו קנס, במיוחד שיש שם הרבה יותר מהכסף שהוא צריך לנסיעה, משמע הוא ייסע איתו יותר מפעם אחת והסיכוי שיתפסו אותו ויתנו לו קנס יותר גבוה... לא חשבתי על זה, לא זכרתי את זה בכלל באותו רגע. אמרתי לאחי שכשנתתי לו את הרב קו הוא שאל אותי רגע אבל אם ישאלו של מי זה מה להגיד? אמרתי לו תגיד שאני הבת או אחיינית שלך... אחי אמר לי שזה לא קשור ולא עוזר.. אין לי בכלל איך להגיע לבן אדם הזה, לא הייתה לי שום כוונה רעה ועכשיו זה יכול להרע לו במקום לעזור.. היה לי קשה לתת לו את הרב קו כי אני ממש ממש צריכה אותו ועכשיו עם כל הבלאגן של הקורונה יהיה יותר מורכב לעשות רב קו.. אבל חשבתי שזה יעזור לו אז לא הפריע לי.. מה אני אמורה לעשות? מה שעשיתי אסור?
אהלן, קודם כל תודה רבה! יש לי קטע שאני מאוד מפחדת, המצב וכל החדשות גרמו לי שכשאני הולכת ברחוב לבד אני פשוט מתה מפחד, כל בן אדם שאני רואה אני ישר חושבת איך הוא ישלוף סכין או כל דבר אחר, אני מגזימה בטירוף! ואז אני אומרת לעצמי 'אל תפחדי, ה' שומר עליך' אבל אז נזכרת בכל האירועים המזעזעים שהיו (לדוג' אורי אנסבכר ה' יקום דמה) וזה גורם לי להרגיש שנכון שה' אוהב אותי ושומר עלי אבל הוא גם מעניש אותי לפעמים..או כועס עלי ויכול להיות שזה מה שיקרה לי..מה אני יכולה לעשות עם זה? אשמח לעצות.. תודה