שלום ותודה! אני לא כל כך מבינה למה צריך להודות לקב"ה כל כך הרבה? למה לדוגמא בנים צריכים להודות לו שלוש תפילות ביום ועוד כל הברכות שאנחנו מברכים.. למה אני לדוגמא לא יכולה להגיד רק מודה אני בבוקר? למה אני צריכה להתפלל ולהודות כל כך הרבה? וגם למה לפני כל דבר שאני אוכלת ואחרי אני צריכה לברך? זה די משגע אותי.. אשמח לתשובה!
היי.. קודם כל תודה על המיזם המדהים! למדתי המון ועזרתם לי המון אז תודה!! דבר שני רציתי לשאול..אני ילדה שמאוד מחוברת לקב"ה (ברוך ה) אני מאמינה בו ואוהבת אותו ומדברת איתו ושואלת אותו כול היום וכל הלילה:) ( חח לצערי הרב זה מונולוג ולא לגמרי דו שיח..) אני מרגישה את הקבה בחיים שלי ולגמרי נחשבת בחורה מאמינה... אבל הרבה הרבה פעמים אני ממש לא מצליחה להתחבר לכול הפן הטכני שבעבודת ה . אני מאוד מתחברת לשיעורי אמונה אבל קשה לי מאוד שצריך כול היום לשבת וללמוד ולחקור גמרות ומשניות כול היום ? למה עבודת ה כזאת כבדה? למה צריך כל היום לשבת וללמוד ? למה כול רגע שאני לא שוברת את הראש על משניות מעירים לי שזה ביטול תורה? איך אפשר לחיות ככה? מאוד קשה לי עם זה ובערב הושענא רבה פתאום הבנתי שאני לא בנויה לזה.. לא בנויה ללשבת ולהקשיב וללמוד כול היום. אז איך אני יכולה באמת להתקדם בעבודת ה שלי כשאני נחנקת ככה? אשמח מאוד עם תעזרו לי..תודה!
היי אם העולם הוא אינסופי ואנחנו לא יכולים להרוס אותו כי אנחנו רק חלק קטן ממנו אז איך זה מסתדר עם ההתחממות הגלובלית שאומרים שאם לא נעשה שינוי משמעותי בעשר השנים הקרובות אנחנו נגיע למצב שהרסנו את כדור הארץ?
אני לא אוהב את ה'. לא באמת. איך אפשר לאהוב מישהו שאתה לא מכיר? אז נכון הוא עושה המון דברים טובים למעננו אבל בוא לא נשכח שגם כל הרע ממנו. ובכל זאת, נניח ואתה מתרכז רק בטוב, אז אתה אוהב את הטוב שהוא מביא לך. אתה לא באמת אוהב אותו, אם כבר אתה סתם מכיר לו טובה. ויש הרבה הבדל בין הכרת טובה לאהבה. אני מבין שייתכן שהוא אוהב אותי, אבל זה לא פלא, הוא מסוגל לראות אותי לפחות (אפילו שאין בי באמת מה לאהוב) אז אני מסוגל לאהוב אנשים, אבל איך אפשר לאהוב את אלוקים?
יש לי תחושה מעיקה ממש שהתורה יוצרת אצלי. לפעמים אני פשוט לא מבין למה היא חייבת להידחף לכל דבר שקיים. אני מרגיש כאילו לפני כל דבר שאני לומד או לוקח לחיים שלי היא תמיד חייבת לבוא לפני זה ולגרום לי לשאול את עצמי: "רגע, אבל למה? מה התורה חושבת על זה?" וגם על כל רגע פנוי שבו אני מרשה לעצמי לבזבז את הזמן אני ישר מרגיש תחושות אשם. אני בישיבה שבה לכולם נורא אכפת מה' ולי פשוט קצת נמאס. האם זה רע? איפה אני יכול לתת לעצמי להתפתח גם בלי התורה? האם אני רק בתחילת הדרך להיות דתל"ש? בן 16
שאלה שלי שמהדהדת מלאמלא זמן.. אז תודה! למה אנחנו בעצם שואפים לשלמות? למה לשאוף למשהו שאי אפשר להגיע אליו? משהו בלתי אפשרי בכלל כמו לרצות להיות אחות טובה לאחיות שלי אבל אף אחד לא יכול להיות אח מושלם אז למה לנסות? למה זה השאיפה שלנו? אני בת 17, ורציתי לומר תודה רבה לכם עם המקום המדהים הזה לכתוב בו!!
תודה רבה על המקום! רציתי לשאול לגבי היחס לחלומות שלנו (חלומות שחולמים בלילה).. כמה אנחנו צריכים לתת מקום לחלומות שלנו? ביהדות מאמינים בחלומות? אם חלמתי חלום שקרה בו מקרה רע מה זה אומר? מה זה אומר אם חלמתי על מישהו שנפטר? זה אומר שהוא "נגלה אליי"? בת 16
אולי השאלה תישמע קצת טיפשית- זה פשוט מאוד יושב עליי. כל החיים שלי חגגתי יום הולדת בא' אב. ר"ח אב. (אמא שלי לא נוטה להשתמש בתאריכים עבריים אלא רק בלועזיים ודודה שלי זוכרת את כל התאריכים של כל המשפחה ומאז ומתמיד אני בר"ח אב.) לפני כמה זמן הייתי צריכה את הת.ז בשביל עניין וזו הפעם הראשונה שהסתכלתי בו. פתאום אני מסתכלת- והתאריך העברי שלי הוא ט"ז תמוז!!!!!!!!!! ערב לפני א' אב. אני הייתי בהכחשה גמורה. מה זה הייתי??? עד היום כששואלים אותי מה התאריך שלי- אני עונה א' אב. אני מאוד מאוד מאוד מאוד מחוברת לתאריך שלי ולחדש אב בכללי ( שמסתבר שהוא לא..) וקשה לי לראות את הבן אדם שבי נולד בתמוז (חחח זה באמת מצחיק) אני באמת אשמח אם תספרו לי קצת על הייחוד של חודש תמוז, זה באמת באמת מאוד קשה לי שאני לא מחוברת ליום בו נולדתי. זה עדיין נחשב ר"ח אב? כמו שמתפללים הלל בתאריך שלפני א של ר"ח מסוים תודה ענקית
מלא פעמים שאני קוראת מדרשים של חז"ל אז מוצאים שיש כ"כ הרבה סתירות. וזה קצת מבלבל. ברור שיש 70 פנים לתורה וכדו'. אבל איך זה מסתדר עם כ"כ הרבה סתירות? סתם לדוגמא, יש את המדרש מתי מגיע המשיח. אז מגיע חודש ניסן, אומרים שזה חודש הגאולה ושמשיח יגיע. ואז לצערינו הוא לא הגיע בניסן האחרון, אז מגיע תשעה באב ואומרים שהוא בכלל לא מגיע בניסן, אלא בתשעה באב. איך מסתדרים עם כל הסתירות האלה?:) כאילו, כל הזמן מנסים לתת תקווה לכל מיני אנשים בעזרת המדרשים ואז שזה לא קורה אז "מוצאים" אחד אחר
מזה גיהנום? מה יש שם ולמה הוא כזה מפחיד? (בת 15)
יש לי מן פחד כזה ממות... מפחדת למות ומפחדת לדבר על זה.. כל פעם שמגיעים לנושא כזה או אפילו לתחיית המתים וכו אני מעדיפה לאטום אוזניים... טיפ? בת 17
היי, יו"כ וזה וניסיתי לעשות עם עצמי חשבון נפש. ביקשתי סליחה מאנשים שחשבתי שפגעתי בהם אבל במה במישור של בן אדם למקום?ממה אני אמורה לבקש סליחה מהמקום?? אם לא בירכתי ברכת המזון או התפללתי ה' לא צריך את זה. אם עשיתי דברים לא טובים בסופו של דבר אני האדם הקטן ולה זה לא מזיק. ממה אני אמורה לבקש מה' סליחה . בת 14