*ש.* בערך כשהייתי בת 13 התחלתי ממש להתחזק באמונה ולהיות יותר 'דוסית'. מאז נהייתי ממש ממש שלמה עם האמונה שלי, המון דברים היו לי כל כך ברורים פתאום וממש ראיתי את הנוכחות של ה' בחיים שלי. אבל דווקא עכשיו, אחרי שנה של הדרכה ואחרי שנפגשתי אפילו עוד יותר עם תורה יותר עמוקה והתבגרתי פתאום פשוט הפסקתי להרגיש את ה' בחיים שלי. אני כבר כמה זמן עושה הכל כרגיל, מקפידה לגמרי על כל הדקדוקים וכלפי חוץ נראית ממש כאילו אני הכי בתוך זה אבל אני מרגישה שאני כבר לא שם. אפילו התחילו לי ספקות אם בכלל יש אלוהים, וזה כל כך מוזר כי אני כן רוצה להאמין וכן מחפשת כל כך את האישור הזה שמצאתי את האמת אבל אני פשוט לא מרגישה את זה יותר. יש מלא דברים שלא מסתדרים לי- איך הקשר עם ה' （שהוא לא דמות）הוא קשר 'אנושי' של דיבור ובקשה, הרי הקב”ה הוא איזה כח, משהו על טבעי, איך האמונה שלנו מתבססת על זה שהוא שומע בקשות שלנו ובוחר שדברים יקרו לנו, זה נשמע פשוט מידי יחסית לקב”ה. בגלל זה גם ממש קשה לי להתכוון בתפילה. אני רואה אנשים מדהימים וגדולים שחיים חיים של תורה, אני כל כך רוצה להבין ולהאמין בזה אבל פשוט לא מצליחה...
*ש*. שלום רב. לא מזמן עברתי לישיבה והיה לי מעולה בהתחלה אבל אז התחילו המשברים והכל התפקשש אז עזבתי. עכשיו אני רוצה לעבור לבית ספר מעורב שיש בו גם בנות אבל ההורים שלי לא רוצים שאני אלמד עם בנות, אבל אני מאוד רוצה את הבית ספר הזה. מה לעשות?
אני וחברה שלי מתקשים המון בזמן האחרון בשמירת נגיעה.. אפילו נופלים בזה לצערי. מה אפשר לעשות? ואיך להרגיע את היצר?
מה הייעוד שלנו בתור אנשים בעולם, ואיך אני אמורה לדעת מה אני צריכה לעשות? תודה🌸
שלום, אני בכיתה י"א מדריך בבני עקיבא, מעביר לחניכים שלי פעולות על מידות טובות שצריך לרכוש, על עזרה לזולת ועל שמחה בעבודת ה'. אבל אני לא מרגיש את ה'. אני מאמין ב-ה' אבל לא מרגיש אותו. אני נמצא בסביבה שממש מאמינה ב-ה' מבחינת החברים. וכל הזמן הם מדברים על כמה שה' טוב ועובדים את ה' משמחה. כך שאני לא יכול לשאול אותם שאלות כאלה.. אני רוצה להבין איך הם עובדים את ה' מאהבה, מה מניע אותם לדבקות בבורא? ואיך זה יכול להניע גם אותי?
כל הזמן מציגים את יעקב כבן הטוב של יצחק ואת עשיו כבן רע ואדם רשע. ואני מנסה להכנס לראש של עשיו, ואני ממש מבין אותו וחושב שהוא הצודק. בזמן שאחיו יעקב מתבודד יושב וקורא ספר לכאורה, עשיו מפרנס את כל המשפחה, דואג לאביו העיוור ובתכלס סוחב על גבו משפחה שלמה בזמן שאחיו מתבטל...
היקום הוא עצום. יש טריליוני גלקסיות וכוכבים ביקום האדיר שלנו. יש מרחב עצום ואינסופי שבלתי ניתן להבין בשכל אנושי. אנחנו חיים על פלנטה קטנה יחסית שבתוכה יש מערכת שמש עוד יותר קטנה ובתוכה כוכב לכת פצפון. אז איך אנחנו מעיזים לחשוב שכל זה נברא בשבילנו ומה מיקומנו וחשיבותנו בתוך הגלקסיה האדירה הזו.
האם יש בחירה חופשית? הרי הכל כתוב מראש ובה יודע מה נעשה מיום היוולדו של אדם. ( החיים שלנו כבר כתובים, איך יש לנו בחירה חופשית?)
אני מרגישה מרוחקת מהקב"ה. איך אוכל להתחזק באמונה ולהרגיש באמת קרובה לה'?