היי אז אני ילד בן שש עשרה ויש לי המון חברים כי אני יודע מאוד להבין אנשים ולדבר על בעיות בקיצור, יש ילד שהוא חבר מאוד מאוד טוב שלי אני עוזר לו המון בכל דבר בחייו כמעט, ולמה? כי הילד הזה עבר הרבה דברים קשים מץכמו ירידות על המשקל שלו ועל דברים שהוא עושה וכו... עכשיו שלא תבינו לא נכון, יש לו חברים והוא בחבורה שלי אנחנו 10 חברה שאוהבים אותו אבל כל הזמן כולם יורדים עליו ולא מפסיקים ואני היחידי שעוזר לו אני היחידי שנחמד אליו הבעיה היא זה שהוא לא מעריך אותי בכלל! הוא לא שם עלי בכלל, ואני חושב שזה בגלל שהוא לוקח אותי כמובן מאליו בגלל וזה בגלל שאני תמיד הייתי עוזר לו תמיד הייתי מדבר איתו לא משנה מה, ואת כל שאר האנשים שכן יורדים עליו ומלבינים אותו ברבים הוא מכבד, מנסה להרשים אותם, ואותי לא כי אני היחידי שהוא מכיר שלא צריך אץ הרושם שלו וחבר שלו כמו שהוא אבל הבעיה שהוא לא מבין את זה והוא לא מודע בכלל ובזמן האחרון הוא אמר לי שזה לא כיף לו שאני מתנהג כמו סייעת שלו וכל הזמן שם אז השאלה שלי היא מה לעשות?
היי:) רק רציתי להגיד שאתם אלופים ממש משש!! מה שאתם עושים פה עוזר לכמויות של בני נוער!! אז השאלה שלי היא כזאת- בגלל שאני בעיקר בגיל שיש יותר מתיחות עם ההורים, יותר כעסים וויכוחים וכו' אז דווקא לקחתי על עצמי לנסות ממש לעבוד על זה:) יותר לכבד אותם, להקשיב להם גם אם לא הכי נוח לי,לעזור... (זה נראלי קרה בעיקר בגלל שהתחלתי את הגיל הזה ברגל שמאל עם הרבה וויכוחים והתעצבנויות וראיתי לאן אני מדרדרת.. אז החלטתי לעצור) אבל יש לכם אולי קצת איזו דרך לעזור,מה לעשות,איזה עצה עם קורה מקרים שהם לא מסכימים לי איזה משהו שממש רציתי, שהם מבקשים ממני משהו שממש לא נוח? אני מנסה להשתפר אבל עוד כיוון מחשב יכול ממש לעזור... אז אני אשמח לעצה איך להבליג ולקבל את מה שהם אומרים, או לפחות איך לשמור על וויכוח מכבד שלא יגמר בצעקות וטריקת דלת? תודה תותחים!!
כואב לי, פשוט כואב לי על כל הפילוג הזה שקיים בארץ בזמן האחרון, מרגיש לי שכל מערכת בחירות רק מחדדת אתזה. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה. מרגישה כבר קצת ייאוש בנושא.אשמח לרעיונות מה לעשות עם זה!
אני לא מסוגלת להתגבר על הפחד שלי.. לפני כמעט שנה הוצאתי ב"ה רישיון נהיגה אבל עכשיו אני לא מעיזה פשוט לסוע במקום שהוא לא איפה שאני גרה.. (מקום קטן יחסית)במקרה הטוב לסוע למקום אחר שהוא 10 דק נסיעה ממנו.. מרגיש לי שכולם מצליחים לעשות את זה בקלות ולי פשוט אין רצון ואין כח לזה.. זה מפחיד אותי ממש! אני פשוט לא מסוגלת לעלות על האוטו למקומות רחוקים.. או על כבישים ראשיים גדולים. וזה גם מפחיד אותי לשנים הבאות שאני אפחד לנהוג לכל מיני מקומות ושאני לא אצליח לנהוג.. מרגיש לי גם שאני קצת לבד בהתמודדות הזאת.. כל הזמן יש בי כמו רגשות אשמה כאלה על זה שחברות שלי כבר מזמן נוהגות למלא מקומות ובכללי מנצלות הזדמנויות טובות שנגיד אפשר לקחת את הרכב מההורים וכאלה.. ואני לא.. אשמח לעצות תודה רבה על המקום הזה..!
ש.אהלן!! אז ככה:) אני מדריכת מעלות, חולה על כל אחד מהחניכים שלי. עכשיו יש לי בעיה קטנה, יש כמה בנים בשבט שפשוט לא שמים עלי. ואין לי שמץ למה! כאילו אני אגיד להם משהו, הם לא בהכרח יקשיבו והם פשוט הרבה פעמים לא מתייחסים אלי בצורה מכבדת כמו שאמורים להתייחס למדריכה (אם זה נשמע מאיך שכתבתי את זה שאני מדריכה קשוחה או משהו אז לידע כללי, אני לא:). עכשיו הבנים האלה כן אנרגטיים (בלשון המעטה) ואני יכולה להבין שאני לא היחידה שמרגישה ככה כלפיהם (שמורים ועוד אנשי חינוך אולי גם ירגישו ככה) אבל למדש שלי הם כן מקשיבים, אז זה אומר שהבעיה זה בי. אין לי את הבעיה הזאת בכלל עם שאר החניכים והחניכות, עם כולם חוץ מהם יש לי קשר ממש טוב. אני אשמח ממש לעצות. תודה רבה!!:)
ש.שלום! קודם כל תודה רבה על המיזם המדהים הזה!, אשריכם!אני רוצה לשאול שאלה שממש מטידה אותי.. אני רוצה להתחיל בזה שאני ממש אוהבת את השבת! השבת זה זמן משפחתי שלנו, אני מספיקה לנוח, אני אוכלת אוכל שלא יוצא לי במשך השבוע ואני נהנית מכול רגע.. מהתפילות.. מהאורחים וכו...רק שיש בעיה.. איך שנכנסת שבת כשאני כבר מקולחת ושמה שמלה לכבוד שבת אני מרגישה הרגשת כבדות, זה הרגשה שדווקא בשבת אין לי מה ללבוש, ששמלה זה לא יפה עלי, שהשיער שלי נראה מוזר, אני מסתכלת במראה ויש לי שחור מתחת לעניים.. הרגשה ממש מוזרה!הבעיה זה שאיך שיוצאת שבת ואני מחליפה לבגדים אחרים אני פתאום מרגישה יפה, פתאום אני מרגישה מיוחדת ושום דבר חיצונית חוץ מהבגדים לא משתנה.אני מרגישה שזה משנו נפשי, לא באמת חיצונית.. אני מרגישה שלא מגיע לי להנות כראוי בשבת.. אז אני שואלת למה? מה אני צריכה לעשות כדי להרגיש הכי מיוחדת בשבת? מה אני צריכה לעשות כדי לרגישה הכי יפה ולדעת שאני זוכה שאני שומרת שבת?
מרגיש לי שאני מסתכלת יותר מידי על הציונים שלי בלימודים בלי להתרכז במאמץ וזה לא טוב לי... אני יודעת שהמאמץ וההשקעה חשובים, אבל בתכלס מעניין אותי רק הציון בלי קשר לכמה למדתי, וזה מכניס אותי ללחצים וזה לא טוב לי.. איך אפשר להתרכז גם בדרך ובהשתדלות?
רציתי לשאול- אני ב"ה אדם חברותי ומפרגן, תמיד אני אגיד מילים טובות כמובן שרק אמת ואני באמת ימצא משהו שאהבתי או משהו שאפשר לפרגן עליו, אני מאוד מאמינה בפרגון:) אבל קרו לי לאחרונה הרבה סיטואציות שנגיד משהי שאלה איך השמלה שלה ואמרתי שהיא ממש יפה ואהבתי ואז היא אמרה- לך אני לא מאמינה את תמיד אוהבת ומפרגנת או נגיד סבתא שלי הכינה אוכל ושאלה איך יצא ואמרתי לה שמאוד טעים אז היא אמרה את זה לא חכמה את תמיד אומרת שטעים, ובאסה ממש! כי אני באמת אומרת אמת ובאסה שבגלל שזה מאוד בשגרה שאני אומרת מילים טובות אז כבר לא מאמינים לי ): אני לא יודעת מה לעשות.. אשמח לעזרה!:)
ש. שלום(: תודה רבה על הדבר הגדול הזה, באמת מטורף. בשביל ההקדמה חשוב לי לומר שאני ממש אדם שיודע להעריך דברים שעושים לי או שמביאים לי ודווקא בגלל זה יש משהו שממש מפריע לי. כל פעם שאני רואה מישהו שמקבל משהו, או שעושים בשבילו משהו והוא רואה את זה כמובן מאליו זה גורם לי לכעוס עליו מאוד. אפילו אם מישהו רק יבקש משהו בלי להגיד בבקשה או תודה זה מרתיח אותי. אני מודעת לזה, אז אני כן מנסה להגיב בצורה יותר רגועה אבל לפעמים זה מגיע למצבים שאני כבר ממש לא שולטת בזה.. זה די מתסכל, כבר תקופה ארוכה מאוד.. אשמח לעצות(: תודה רבה!
ב"ה נכנסתי להדרכה לשבט הגדול ובאמת אחת המטרות שלי זה שהן יהיו שבט מגובש!! עכשיו אין לי מושג איך עושים את זה כי השבט שלי ממש לא מגובש ושום מדריכה שהיתה איתנו לא הצליחה לגבש. אז ממש אשמח לטיפים איך לגבש שבט תודה רבה! בת 16
אהלן:) השאלה הזאת קצת דחופה לי.. לא פיקוח נפש, אבל אני לא רוצה לאבד זמן שיקר לי. טוב, אז ככה, בסוף החופש הגדול נכנסה אליי מדשית שלא מתאימה אליי ולא לשבט. היא נכנסה להדרכה ואני ניסיתי להיות אופטימית.. עשיתי לחניכות שלי פעולה על זה (כי לכולנו היה קשה לקבל את זה) והתחלנו.. שדיברנו שיחת חפיפה היא אמרה שהיא לא אוהבת שיחות אישיות וגם לא לעשות (בעיקרון היא נכנסה כי לא היה לה לשבט אחר להיכנס ואני מסתדרת עם כולם). ועכשיו, אחרי שהיא נכנסה, העניין מעיק. הדעות שלה מאוד מאוד קיצוניות והיא לא מוכנה לשמוע ולקבל דעות אחרות ממנה. אני מרגישה שזה מעיק עליי ומגביל אותי במשבצת מאוד קטנה של אל תעשי ככה ואל תגידי ככה וכו. וגם כל הקטע עם השיחות האישיות זה אחלה זמן ליצור קשר אישי (אני מלמדת עליה זכות ויודעת שנכנסה בתוך הקורונה אבל עדיין..) ואני מצד אחד רוצה להמשיך וליצור קשר עם חניכות שלמרות שזו שנה שניה אין לי איתן ככ קשר ואינטרקציה.. מצד שני אני לא יכולה או לא רוצה ליצור פער גדול מידי. אם יש לכם עצה בשבילי מה לעשות, אשמח:)
מדריכה בתחילת שנה ראשונה. מורעלת!! צהובה! חדג'דומטית! איך שתקראו לזה.. פעילה ממש, הסניף במקום הראשון שלי, ובראש סדר העדיפויות גם בראש וגם בלב. אני מדריכה סהכ שבועיים והרמתי כבר 3 פרויקטים מטורפים, מדברת ונפגשת עם החניכות מלאא, ומדברת על הסניף בלי סוף. השאלה שלי מתחלקת ל2- איך אפשר לשמר את ההתלהבות והעשיה? מפחדת שזה יעלם מתישהו. ונפלתי על צוות קצת יבש.. אני היחידה שפעילה ומתלהבת. איך אפשר להשפיע עליהם? כי כרגע הם מרימים לי גבה ויורדים עלי שאני המתלהבת של הצוות ושאני חייבת להנמיך. שהסניף זה לא הכל בחיים. ישמצב שקצת ציפתי מהם לעשייה.. אבל לאיודעת מדריך זה לא רק להעביר פעולה כל שבוע.