ש. ההורים שלי כל הזמן מספרים לאנשים אחרים כמה אני לא יוצאת מהבית ודוחקים בי כל הזמן לצאת ולהסתובב. תודה על ההתנדבות שלהם אבל באמת שזה כל כך מרתיח אותי. אני יכולה לבחור מתי לצאת ולפעמים באמת שזה לא תלוי בי- לא כל החברים שלי גרים בעיר שלי אז קשה עם הסגר להיפגש איתם, ולא כל כך שבעיר שלי יוצאים בגלל הסגר. אז עד כמה שהייתי שמחה לצאת אין לי הרבה עם מי. לנקודה נוספת היא שזה סגר! הבעיה העיקרית שלי היא שהם דוחקים בי כל כך שאפילו כשאני יוצאת אז מרגיש לי שאני יוצאת רק בגלל שהם אמרו. זה מאוד מעצבן אותי
יש לי קטע שאני מאוד מפחדת, המצב וכל החדשות גרמו לי שכשאני הולכת ברחוב לבד אני פשוט מתה מפחד, כל בן אדם שאני רואה אני ישר חושבת איך הוא ישלוף סכין או כל דבר אחר, אני מגזימה בטירוף! ואז אני אומרת לעצמי 'אל תפחדי, ה' שומר עליך' אבל אז נזכרת בכל האירועים המזעזעים שהיו (לדוג' אורי אנסבכר ה' יקום דמה) וזה גורם לי להרגיש שנכון שה' אוהב אותי ושומר עלי אבל הוא גם מעניש אותי לפעמים..או כועס עלי ויכול להיות שזה מה שיקרה לי..מה אני יכולה לעשות עם זה? אשמח לעצות.. תודה
אשמח מאוד אם תוכלו לנסות לעזור לי. אני דתייה, וברוך השם משתדלת לקיים את המצוות. אבל יש דבר אחד שממש ממש מפריע לי, והוא זה שאני עושה את מה שרשום בתורה, אבל מלא פעמים אני עושה את זה כדי לשמח את אבא שלי, או כי אני יודעת שאני יקבל על זה שכר וכו.. לדוגמא אני מתארגנת לפני שבת, מתקלחת, לובשת בגדים מכובדים, ואני עושה את זה לגמרי כדי לכבד את השבת, אבל פיתאום כשאני מגיעה לתפילה אז מה שמעניין אותי זה מה החברות יחשבו עלי ולא הקב"ה... זה ממש עושה לי עצוב. כי גם ככה לקיים את ההלכה זה לא משהו קל, אז אם כבר אני מצליחה אז שזה יהיה באמת לשם שמיים. תודה רבה לכם, שאתם מפנים מזמנכם כדי לעזור ולתת מענה 💓
היי, תודה רבה על המיזם המדהים הזה!! אנחנו עוברים דירה לישוב. זה לא קרוב לאיפה שאנחנו גרים עכשיו, שזה בעצם אומר שאני עוזבת את החברות הטובות שלי, את האולפנא, את הסניף ועוברת למקום חדש, קשה לי לעזוב. איפה שאני גרה עכשיו ב”ה אני ילדה מקובלת בחברה, ואני חוששת שכשאני אעבור דירה הן לא יכירו אותי ושייקח הרבה זמן עד שאתחבר לבנות אחרות. בקיצור אני חוששת מכל המעבר הזה.. אשמח לטיפים ועצות, ממש תודה!!
יש תפקיד מסוים שכולם אומרים שמתאים לי. אני גם חושבת את זה.. אבל לא בטוחה עד כמה אני רוצה אותו. לעשות משהו משמעותי רק כי צריך מישהו שיעשה, והוא נורא מתאים לי, אבל בלי רצון ואולי הוא יבוא בהמשך? או ללכת רק עם הרצון? שמיניסטית.
ש. היי, אני ממוצעת, ממש. לא גבוהה לא נמוכה, לא חכמה אבל לא טיפשה. לא רזה אבל לא שמנה, לא מכוערת אבל לא יפה... המשפחה שלי גם די ממוצעת, אין לי סיפור חיים מיוחד ממש. משעמם אותי החיים, כאילו, אני רוצה משהו שמרגיש לי מיוחד, שלי יש ולאחרים אין... יש לכם אולי רעיון? (אני מקווה שהסברתי את עצמי נכון 😅) תודה
שלום ותודה רבה על הפרוייקט המהמם! הכרתי מישהו ושנינו רואים את עצמנו מתקדמים לכיוון חתונה יחד. הבעייה שהוא שונה ממני בדעותיי הפוליטיות- הוא מרכז- שמאל ואני ימין מובהק. האם לדעתכם ניתן להקים בית יחד למרות חילוקי הדעות ביננו בהקשר הזה? (בת 22) תודה רבה!
איך להפסיק להיות תלותית והאם צריך להאמין שהכל מאת ה' או שגם לי יש חלק ממה שקורה לי? לרוב שאני צריכה לקחת החלטה אני מתייעצת עם הקרובים אליי , וממש קשה לי לקחת החלטות לבד (מההחלטות הכי פשוטות) וזה מעיק עליי או שאני מאמינה שמה שיקרה מאת ה' , אם אני צריכה לעשות משהו בנוגע להחלטה אז הכל יהיה מידו. איך אפשר לקחת החלטות בצורה טובה שתעזור לי לדעת מתי להקשיב לאחרים או לעצמי?
היי! קודם כל שכוייח גדול על זה שיש כזה פרויקט מדהים!! הייתי רוצה להתייעץ בנוגע לאחותי הקטנה... לא מזמן גיליתי שאחותי הקטנה צופה בסדרה שלא ראויה, לא לגילי ובטח שלא לה וזה ממש מפריע לי. אני יודעת שיש שם תכנים שלא מתאימים... מצד אחד אני לא יודעת אם להעיר לה, כי זה יביך אותה מאוד ומצד שני אני לא יכולה שלא, כי אני יודעת שזה דבר שהיא תתחרט עליו או לפחות אני מקווה... כבר יצא לי לדבר על זה עם ההורים שלי אבל אני חושבת שהם לא הבינו את גודל הבעיה שיש לדעתי או שהם פשוט מתכחשים לה... אני דיי אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות :(
אני מרגיש שכמה מהחברים שלי לוחצים עליי. הם חברים הכי טובים שיש ואני אוהב אותם ושמח שהם בחיים שלי, ולרוב הכל סבבה בינינו, אבל יש רגעים שנמאס. נראה לי שתלותיות זאת מילה מוגזמת מידי, אבל הם צריכים אותי ואני יודע את זה. זה גורם לי להרגיש קצת חנוק. אני רוצה להיות חבר טוב יותר ולא להתרחק, הם עושים בשבילי הכל ונותנים לי המון, אני לא אמור לרצות לברוח מהם. מרגיש כאילו משהו דפוק אצלי בקשרים עם אנשים. בן 17.
*ש.* יישר כוח על הפרוייקט האדיר הזה! ב"ה אני מתנדב בהמון מקומות ויוצא לי להיחשף להמון סוגי אנשים, ובעיקר חילונים. אני אוהב להציף את הנושאים של הדת, להישאל שאלות לענות תשובות לחפש יחד את המקום ששנינו מסכימים עליו (ב"ה אני מגלה שיש המון אנשים עם זיקה חזקה לדת) ולאחרונה התחלתי לשים לב שכל השיח הזה נוגע גם בדברים שאני שוקל אם בכלל הכל שווה מולם, כמו דיבור עם בנות על צניעות והסיבות לשמירת נגיעה ושאר הדברים שצניעות הפה כנראה יפה להם-ועדיין זה דבר בסיסי בשיח שלנו ובאופי הדתי שלי שאני מרגיש צורך להעלות. איך בעצם אפשר לדבר על הדת, בגבולות הצניעות?
חברה עשתה מעשה אנוכי שפגע בי במידה מסויימת, ואני לא מצליחה להשתחרר מהכעס. כשאני סתם מדברת איתה או כותבת לה הודעות אני כל הזמן מרגישה מעוצבנת ממנה. איך להשתחרר מזה? בת 16