אהלן;) תודה רבה רבה!!! אז ככה, אני מרגיש שאני ממש לא אני. אני אפרט, מרגיש שאני צייני, ולא אמיתי, לא מי שהייתי רוצה להיות, אפילו רחוק מזה מאוד, וזה ממש שובר אותי לחשוב עלזה, כמה חומות ומחסומים וצייניות וכו כולם מתכסים, מגניים על עצמם,במקום להיות אמיתיים, אז השאלה שלי כזאת, איך אפשר להיות יותר אמיתיי, יותר אני, באיך שאני מדבר, מתבטא ובהכל.. מקווה שכתבתי מובן... אשמח לתשובה מהירה אשריכם!
היי:) קודם כל ממש תודה על המקום לשאול ולפרוק. זה באמת מדהים! אז ככה המצב שלי ממש לא ברור ואני ממש מתוסבכת. המצב הבריאותי שלי לא מזהיר. חסר לי כל מיני דברים בדם ובעקבות זה אני לוקחת כדורים שאמורים לאזן את זה. בהתחלה זה ממש עזר והיה יותר טוב אבל כרגע, עם או בלי כדור אני מרגישה רע שזה דבר שמאוד פוגע בי בכל מיני נקודות, ואני לא בנאדם שיבוא ויגיל כואב לי קשה לי רע לי מר לי, אז יוצא מצב שאני סובלת בשקט (אני כן חופרת לאנשים שאני צריכה ללכת לרופאה ולבדוק מה קורה ולבדיקות דם ופשוט לבדוק הכל אבל לאנשים אחרים זה לא בוער. ואני לא יכולה עדיין ללכת לבד אני חייבת ליווי, ככה שבכל פעם כשכואב לי אני סובלת בשקט ולא מדברת, מהסיבה הפשוטה שאין מה לעשות עם זה אם אין לי את הבדיקות דם וכו) אחרי זה אני נמצאת בתקופה מאוד עמוסה בלימודים ופשוט קשה לי להתרכז בדברים החשובים באמת, וקשה לי ללמוד, הרבה יותר קל לי לקום למיטה ולראות פרק של איזה סדרה מאשר לפתור משוואות דו ריבועיות.. מעבר לזה, אנחנו בסניף שלנו בתקופת שיבוצים שהולכת לכוון אותי לעתיד שלי ובכלל, ואני לא יודעת מה לעשות. הדרכה? נחשון? אולי אירגון בכלל? אולי לא לעשות בסניף את המחוייבות? אני באמת מתוסבכת. כל הדברים האלה ביחד יוצרים לי עומס נפשי כמו מועקה. וממש קשה לי לעמוד בכל הדברים ובכל המשימות שיש גם נפשית וגם פיזית. פשוט קשה לי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
צריכה להחליט לגבי שנה הבאה מה אני עושה. מצד אחד יש לי חלום מאז כיתה י' ללכת לשנת מדרשה מלאה. מצד שני אני מרגישה מספיק שלמה עם עצמי כדי להתחיל לצאת, ומרגישה כבר תקופה ארוכה את הרצון לקשר זוגי. והוא נוכח אצלי במחשבות ובעשייה כל הזמן. מצד שלישי איך אני יכולה להקים בית בלי יסוד רציני באמונה? בתורה? ואני מרגישה את הבעירה הזו ללמוד כמה שיותר תורה, וזה למרות שאני כבר שנתיים במדרשת שילוב... ומתי עוד תהיה לי הזדמנות לשנה כזו? מצד רביעי לדחות את הזוגיות עלול לפגוע בי. בקיצור הבנתם את הבעיה- איך אפשר להחליט? אשמח לקצת יותר פירוט והכוונה מאשר תחשבי עם עצמך מה נכון לך כי זה כל מה שעשיתי בחודשים האחרונים.
אהלן תותחים! תודה ענקית על הפרויקט המדהים! אז ככה השאלה שלי היא איך להיות קשובה לסביבה ולא 'רחפנית' יש פעמים שאני כאילו נמצאת במקום מסויים ואז מרוב מחשבות או פשוט התעלמות לא שומעת מה יש לידי, כאילו שמתי לב לזה נגיד פעם אחת כשחתכתי סלט עם בת דודה שלי והילדים ישבו לדבר לידנו ושמתי לב שמידי פעם היא שותפה כזה לשיחה שלהם ואני בכלל חא שמתי לב על מה הם מדברים...או שאולי אני קוראת ואז אומרים לי משו ואני לא שמה חב אליו..כאילו עובר לי ליד האוזן הלי לתת לזה תשומת לב..וכאילו יש םעמים שקורה מזה נזקים לפעמים.. אשמח ממש לתשובה אז איך יותר להיות קשובה.. תודה רבה
אהלן משיבים יקרים! מעריכה מאוד את העבודה שלכם ותודה גדולה. השאלה שלי- אני בשביעית וכל הדיבור עכשיו בשכבה שלי הוא על לימודי נהיגה.. ממש ידוע שאם תמצאו כמה שביעיסטיות ביחד על זה יהיה הדיבור. אני רוצה בעז"ה גם להוציא רישיון.. אבל אני חושבת שזה ממש יכביד עליי עכשיו במבחינת הזמן שזה לוקח ותשומת הלב כי גם עוד מעט יש את כל הבגרויות קיץ... חשבתי להתחיל בחופש הגדול או פשוט בתחילת שמינית, אבל אני מודה שנהיה לי ממש לחץ עם כל הבנות האלה שלומדות, הן כל היום מדברות על זה וזה גורם לי לחשוב שאולי אני אתחיל כבר וזהו. מה גם שיש סיכוי קצת מצחיק שהם תפסו את כל המורים נהיגה באיזור(: אבל לא בטוח. בקיצור אני לא ככ יודעת מה לעשות עם הלחץ הזה וכלשעצמו לימוד נהיגה עדיין קצת מלחיץ אותי. אשמח לעזרה שלכם. תודה
אהלן משיבים יקרים! מעריכה מאוד את העבודה שלכם ותודה גדולה. השאלה שלי- אני בשביעית וכל הדיבור עכשיו בשכבה שלי הוא על לימודי נהיגה.. ממש ידוע שאם תמצאו כמה שביעיסטיות ביחד על זה יהיה הדיבור. אני רוצה בעז"ה גם להוציא רישיון.. אבל אני חושבת שזה ממש יכביד עליי עכשיו במבחינת הזמן שזה לוקח ותשומת הלב כי גם עוד מעט יש את כל הבגרויות קיץ... חשבתי להתחיל בחופש הגדול או פשוט בתחילת שמינית, אבל אני מודה שנהיה לי ממש לחץ עם כל הבנות האלה שלומדות, הן כל היום מדברות על זה וזה גורם לי לחשוב שאולי אני אתחיל כבר וזהו. מה גם שיש סיכוי קצת מצחיק שהם תפסו את כל המורים נהיגה באיזור(: אבל לא בטוח. בקיצור אני לא ככ יודעת מה לעשות עם הלחץ הזה וכלשעצמו לימוד נהיגה עדיין קצת מלחיץ אותי. אשמח לעזרה שלכם. תודה
היי, אני לומדת באולפנה. וטוב לי שם מבחינת חברות ואני מרגישה באמת שייכת לשכבה והכל ושאני מוצאת את החברות שלי.. אבל שמגיעים לבית או דברים כאלה אז כאלו החברויות האלה לא ממשיכות לווצאפ ודברים כאלה.. עכשיו אני יודעת שהכי הכי טוב זה בסוף הקשר במציאות, פנים אל פנים.. אבל עדיין אני לא רוצה שאני אדבר בסופו של דבר רק עם בנות מהיישוב שלי.. זה משו שמאוד מפריע לי.. מה אני יכולה לעשות?
וואו וואו וואו!! אני ככ מלאת כעס ותסכול לגביי הממשלה שלנו. למה הם משחררים, דואגים, ותומכים(!!) במחבלים, בעזה, ובאוייבים שלנו- אבל בשבויים שלנו(!!!)(גולדין שאול ומנגיסטו) אשכרה מהחיילים ומעם שלנו!! לא מתקדם באמת כלום. איזה מין מדינה זאת שדואגת קודם לאוייבים שלה..?! פשוט גורם לי לפעמים ככ להתבייש במדינה ולהתכחש למציאות הזאת. וכמובן חשוב לי לציין שאפו ענק וגאווה לכל האזרחים שפעלו והראו תמיכה במשפחות ובתהליך השבתם! אבל פשוט לא מבינה איך האנשים מהממשלה, המקבלי החלטות, יכולים פשוט להמשיך את סדר יומם ולא לעסוק באמת בהשבה שלהם. ולמה נוטים לשייך את זה לדת או לקהילה מסויימת?? פרקתי את תסכולי, מצטערת אם יצא לי חריף מידיי.. אשמח לשמוע מה יש לכם לומר בעיניין, בתור חבר'ה שיכול להיות שמבינים קצת יותר ממני. תודה רבה:)
ש. היי. :) אני ממש אשמח לטיפים איך לשמור על סדר וארגון בלימודים- גם בדפים והמחברות וכו', וגם בראש- איך לא ללכת לאיבוד, איך להשלים הרבה פערים, איך לשמור על קצב למידה טוב בלי לאבד את הרצון לחיות (...). תודה
אני נמצאת בכמה תנועות מדהימות ושבאמת אני משתדלת לעשות שם כמה שאני יכולה ולשלב את זה תמיד לקב"ה(לקדש את שם ה' ברבים) אבל יש לי בעיה קטנה...כל התנועות מעורבות!! וזה פחות מפריע לי, אבל מה שכן מפריע לי זה השמירת נגיעה..אויי כמה שזה קשה לי... הרבה פעמים אני מרגישה כאילו אני נמצאת בכלא כי.. לפעמים מישהו "שופך את ליבו" ואני הכי מקבלת והכי מנסה לעזור, אבל אני יודעת שמה שבאמת יעזור לו זה חיבוק חם ואוהב(וגם הרבה פעמים אני זאת שצריכה את זה) וזה מתסכל...מי ישמע מה ביקשתי?!לתת חיבוק?!כמובן שאני מבינה שרוצים לשמור את זה לבעל והאישה היא היהלום וכו' וכו'..אבל עדיין זה קשה, זה דורש המון כוח רצון ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי:(אשמח לעזרה♡
אני שונאת את עצמי. כל פעם אחרי שאני נופלת אני פשוט שונאת את עצמי. אני רוצה להפסיק, רוצה לעצור עם זה.. אבל אחרי כמה ימים אני שוכחת שזה מה שרציתי ונופלת שוב🤦♀️ נמאס לי כבר מזה, בחמישית אפילו נכנסתי למיני דיכאון כזה בגלל הדבר הזה! עזרה?🙏
ש. ההורים שלי כל הזמן מספרים לאנשים אחרים כמה אני לא יוצאת מהבית ודוחקים בי כל הזמן לצאת ולהסתובב. תודה על ההתנדבות שלהם אבל באמת שזה כל כך מרתיח אותי. אני יכולה לבחור מתי לצאת ולפעמים באמת שזה לא תלוי בי- לא כל החברים שלי גרים בעיר שלי אז קשה עם הסגר להיפגש איתם, ולא כל כך שבעיר שלי יוצאים בגלל הסגר. אז עד כמה שהייתי שמחה לצאת אין לי הרבה עם מי. לנקודה נוספת היא שזה סגר! הבעיה העיקרית שלי היא שהם דוחקים בי כל כך שאפילו כשאני יוצאת אז מרגיש לי שאני יוצאת רק בגלל שהם אמרו. זה מאוד מעצבן אותי