היי אשמח להמלצות ספרים ממכם, ספרים כאילו שיש סיפור אבל הסופר/ת הם דתיים ואז הם משלבים אמונה וכל מיני דברים תורניים כאלה, אני ממש אוהבת ספרים כאלו אבל קשה למצוא, אתן דוגמאות: פסיעות בחול, באהבת עולם,דגן, הספרים של הרב חיים סבתו, מכתבים לטליה...תודה רבה על כל מה שאתם עושים!!!
שלום לכם ותודה על הפלטפורמה, אשריכם! שאלתי כאן שאלה בעבר וזה גרם לי לחשוב, האם יש עדיפות (לפי גודל הבעיה כמובן) לפתור את השאלות שלי בעצמי? או שאין בעיה לקבל את התשובה מבחוץ? מבחינת התשובה עדיין אין בעיה לדעתי לשאול את זה כי זו לא שאלה אישית ואני מעוניין לשמוע את תשובתכם כאלה שעונים ועוזרים. תודה!
היי, קודם כל תודה על הפרויקט, באמת אחד הפרויקטים הטובים. מודה שלצערי אני לא כל כך מספיקה וקוראת את התשובות כאן, אבל כשאני כן מתיישבת על שאלה אז זה ממש שווה את זה. יש לי 2 שאלות, שבעיקרון כל שאלה לעצמה. אבל חשבתי שאולי יש קשר ביניהן, אז שולחת את שתיהן. ואשמח שאם אתם לא מוצאים קשר, אז תענו לי על כל שאלה בנפרד. בזמן האחרון אני זוכרת יחסית הרבה חלומות שלי (פעם לא הייתי זוכרת כלום) וכמעט תמיד החלומות שאני זוכרת הם חלומות לא טובים, התאבדות, מוות, אנשים שנפצעים, תאונות דרכים, אנשים שמאושפזים בבית חולים וכו'... ותמיד האנשים בחלום, זה אנשים שאני מכירה, לאו דווקא שיש לי קשר איתם. עכשיו יש איזה משהו שיש משמעות לחלומות אבל פעם למדתי שבתקופה שלנו זה כבר לא כל כך משמעותי. אז מה זה אומר? יש משמעות למה שאני חולמת? ומה המשמעות של זה? זה טבעי שכל החלומות כאלו לא טובים? ועוד דבר, יש לי המון חרדות. פעם היו לי ממש כל הזמן ברמה שזה היה מפריע לי לעשות דברים. אבל על חלק ב"ה הצלחתי להתגבר. היום זה נוגע ב2 דברים מרכזיים שממש מפריעים לי: 1. כשאני הולכת ברחוב, כמעט כל אדם שאני רואה יהיה לי לרגע את הפחד הזה שחס וחלילה הוא יעשה לי משהו., ידקור אותי וכו'... כבר התרגלתי אז זה לא משתק אותי, אבל בעצם יש לי פחד מכל אדם שאני רואה ברחוב לכמה שניות. ואז זה עובר ... (אני גרה במרכז הארץ, לא בסביבה שיש בה מלא פיגועים) 2. כשאני הולכת לישון, אני ממש מפחדת שחס וחלילה אני לא אקום בבוקר. אני מנסה להכניס לעצמי לראש שהכל בסדר חדרים שום סיבה שזה יקרה. אבל זה פשוט לא עוזר. כמעט כל לילה לפני שאני הולכת לישון יש בו את הפחד הזה. וזה ברמות שיש לילות שאני כבר מפחדת להירדם, כי אם אני ארדם יכול חס וחלילה לקרות לי משהו. עכשיו, זה מפריע לי והייתי רוצה לחיות בצורה הרבה יותר רגועה, בלי לפחד כל הזמן שיקרו דברים לאנשים. יש לכן עצות מה יכול לעזור לי? באמת שאני מתוסכלת מזה.
אהלןן ממש מעניין אותי איך הראש של בנים עובד.. .. האם הראש שלהם עובד כמו שלנו? למה אני צריכה לעשות גבולות לעצמי בצניעות ובשירה אם היצר הוא של הבנים שיעבדו על עצמם?? אני לא מדברת על ההלכה ולשמור על עצמי לחתונה.. וממש ממש תודה על הכל.
ב. 2292 הפנתם אותי לחזקים ברשת ש. שאלתי שאלה כלשהי והפנתם אותי לקבוצת חזקים ברשת עכשיו אני מבין ואני רוצה להיכנס אבל מביך אותי אם אנשים אחרים יראו אותי בקבוצה כלומר חברים שלי לפעמים לוקחים לי את הטלפון... יש איזשהו פתרון? ת. שלום וברכה נסיך🙃 קודם כל שימחת אותנו מאוד! כיף לראות שאתה עושה את ההשתדלות שלך כדי לברר. לשאלתך - כן, יש פתרון!🎊 ואפילו כמה פתרונות💪🏻 1️⃣ להיכנס לקבוצה של חזקים ברשת, להשאיר שם את השאלה שלך ובסוף השאלה להוסיף את כתובת המייל ולבקש שישלחו לך את התשובה. ולאחר מכן לצאת מהקבוצה. 2️⃣לשלוח אלינו במייל את השאלה ואנחנו נחזיר לך תשובה דרכו. המייל שלנו: meshivey.nefesh20@gmail.com מאחל לך שבע"ה הבירור הזה יתן לך כלים טובים להתעצם בתוך ההתמודדות. בהצלחה! משיב נפש 🍃
היי, אז ישלי בעיה שממש מציקה לי.. קודם כל אני ממש מודה לכם כל הפורייקט כבר הרבה זמן שהוא מציל אותי. אז לבעייתי, אמנם אני קטנה אבל אני יחסית בוגרת ומודעת למצב שבו אני נמצאת.. לפני שנתיים בערך נכנסה אליי מדריכה ממש מדהימה! באמת באמת! מעולם לא נקשרתי ככה לבן אדם והיא באמת בן אדם ממש טוב.. היא כ"כ מצחיקה ומכילה.. בן אדם נפלא! אבל בתום כל שנתיים של הדרכה בסניף מגיע גם הסיום.. היה לי מאד קשה לקבל את זה שלא אראה אותה בסניף. כמובן שלכל חניכה זה לא פשוט אבל לי באמת זה הכאיב.. בנתיים התחברתי אחלה למדריכות החדשות אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליה, לא בקטע שאני מאוהבת או משו אלא בקטע שבאמת קשה לי בלעדיה.. כל פעם שאני מגיעה לסניף אני נזכרת בה ובחוויות המשותפות שלנו, וגם בחיי היומיום היא הייתה מאד נמצאת ועזרה לי בהמון דברים! ופתאום אני קולטת שאני בלעדיה.. באמת שאהבתי אותה ופתאום זה נגמר, מה שהיא גם חברה של אחותי אז אני לא יכולה לדבר בבית ולספר על המעוקה שנמצאת בלב שלי... אני כ"כ במצוקה ואני לא יודעת גם אם לדבר איתה כי אני ממש מפחדת שאני מעיקה לה, הריי כבר נגמרה ההדרכה שלה.. תודה!
ש. הייי, מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי ממש משיכה ותמיד הנושא הזה ממש עניין וסקרן אותי, תמיד נמשכתי לזוגיות וכל זה... איך אני יכולה לנתב את זה למקומות הנכונים ולא לייצר הרע?
ש. הי, שלום ותודה על ההזדמנות לשאול. יש לי בעיה שאני מפחדת מרופאים וממורים. ברמה שאני יודעת שאני צריכה ללכת לרופא אני מתחילה לרעוד בכל הגוף להקיא ולהרגיש רע.. אני נכנסת לרופא עם סטרס נוראי ומתחילה לבכות כמו תינוקת... קשה לי עם זה ממש כי אני בדרך כלל בוגרת אחראית ומסורה אבל כל פעם שאני באה לרופא או למורה אני מרגישה שזה עושה לי ממש רע בנפש וזה משפיע על הגוף.. יש לי בתקופה הקרובה סדרת בדיקות שאני ממש ממש בלחץ ממנה.. אז אמרו לי ללכת ליועצת. זה יעזור לי אבל הבעיה שלי שאני מפחדת גם ממורים. עצם זה שאומרים שיש לך טיפול לא משנה אם זה אצל רופא או אצל יועצת אני בקושי מסוגלת לזוז.. ממורים אני מפחדת לא מהתפקיד אלא משיחות אישיות. אני מעדיפה שהם ייגמרו כמה שיותר מהר.. ואם אני מספרת משהו למורה שלי אני לא מצליחה להפסיק לספר לה גם דברים שאחר כך אני מצטערת אליהם וגם כל פעם שאני רואה אותה ופוגשת אותה אני מרגישה לא בנוח ובורחת ממנה בגלל שאני בעצם מרגישה חשופה בפניה. מה לעשות ואיך להיגמל מהפחד הזה? סליחה שזה ארוך אבל זה מציק לי ממש ממש.. אשמח לעזרה. תודה רבה רבה..
היי אני ממש מעריכה את מה שאתם עושים,באמת לא מובן מאיליו. אמא של חברה שלי נפטרה לאחרונה בגיל צעיר אחרי שנתיים וחצי של התמודדות עם המחלה. אם החברה לא נפגשתי הרבה זמן בגלל הסגר ואני ממש חוששת לשלומה. זה לא חדש שבנוסף (בלי קשר לאמא שלה) היא לפעמים כאילו מתקשרת עם סבתא שלה או רואה כל מני דבדבר, כאילו נכנסת לאיזה לופ כזה...יש לה עוד הזיות...אני דואגת לה... בזמן האחרון במיוחד אחרי שאמא שלה חלתה היא מדברת הרבה על מוות, גם שלה וגם בכללי. מה אני צריכה לעשות? לדבר איתה או שזה רק יזיק? ואם כן אז איך?
אני שקרן פתולוגי. כאילו ממש, משקר כל הזמן גם כשיש סיבה חשובה וגם כשאין. ניסיתי להיגמל אבל זה בתת מודע. אשמח לעזרה
אני גרה בהתנחלות, ויש לי פחד תמידי מזה שכל רגע שאתה יוצא מהיישוב או אפילו בתוכו אתה יכול לסיים את חייך. אין לי פחד מערבים, אבל תמיד תלווה אותי הרגשה שיכול לקרות משהו.. זה מוביל לזה שכל דבר בחיים שלי אני חושבת על מה יקרה אם אמות עוד מעט חס וחלילה ועוד כל מיני מחשבות מפחידות כאלו.. בסופו של דבר המחשבות האלו מובילות לניצול החיים למעשים טובים כמה שיותר, אך הייתי רוצה לחיות את החיים באמת, לא מתוך המחשבות האלה של מה יקרה אם אמות.. איך מתגברים על אותן מחשבות ולחיות בלי פחד? בת 16
כבר כמעט שלוש שנים אני בדיכאון, לא משהו שראו עליי בהתחלה וגם עכשיו לא מבינים כמה זה עמוק כי אני מדחיק... קשה לי להסתכל על דברים שמחים במיוחד שבינתיים אין לי כל כך הרבה כאלו וכל פעם שאני רק מתחיל לספר לחבר אני או קוטע את עצמי באמצע כי אני לא רוצה שיחשבו שאני רגיש או מתחרט שדיברנו בכלל, (אני ממש לא רוצה לדבר עם אנשים, מעדיף לפתור ביני לבין עצמי) רק פה נוח לי לשתף כי זה אנונימי וסביר להניח שגם על זה אתחרט