ש.
שלום שלום. דבר ראשון אתחיל ואומר שאתם עושים עבודת קודש!
ב"ה אני בחורה עם לא מעט קשרים עם בנים (ולא רואה בזה שום בעיה), אם רק ארצה יכול להיות לי אותו בן הזוג שרובנו מייחלות לו לבוא, וכן, אני רוצה בן זוג!
אני מרגישה ויודעת שאני מסוגלת לתחזק קשר רציני לטווח ארוך ויציב אך זו לא הבעיה.
אני לא יוצרת קשר רומנטי עם אף בן, כי יש בי הפחד לפספס בן אחר..
כל החיים שלי הורגלתי לשאוף לטוב ביותר, איך אני יכולה להיות עם בן זוג אחד ואז יבוא בן אחר שיהיה יותר מוצא חן בעיני?
איך אני יכולה לעזוב מישהו לטובת מישהו אחר? זה דבר לא מוסרי ולא נכון לדעתי.
אז איך אוכל להיות בטוחה שהוא האחד ושאני צריכה להפסיק לחפש?
אני בהתלבטויות האלה כבר תקופה ארוכה ומתפספסים לי קשרים בין האצבעות, אני פוגעת בבנים וכבר חסרת אונים, מה לעשות?
תודה ענקית מראש♡
בת 17
ת.
שלום!
אני רוצה לומר לך שהחשש מלפספס משהו טוב יותר הוא חשש מובן, ואני מניח שהרבה נתקלים בו בהקשר של קשרים זוגיים.
אני חושב שחשוב לעשות הבחנה בין הכי טוב, להכי טוב לי. הרי לא בגלל שיש מישהו חכם יותר ממנו – זה אומר שיהיה לך נעים יותר איתו. המבט צריך להיות האם הוא הכי טוב ומדויק בשבילי עם המעלות שלו, וגם עם החסרונות שלו.
האדם מורכב ממעלות וחסרונות, או יותר מדויק- דברים שהוא לא חזק בהם והוא הולך ומשתפר בהם.
אבל דווקא האיזון הזה, דווקא המורכבות הזאת היא מה שיוצרת אדם חי. משהו שהוא מושלם ונוצץ הוא לרוב דמיוני ולא חי.
החיפוש אחר בן זוג הוא חיפוש אחר דמות חיה, ולכן חלק מחוסר השלמות שלו – זה בדיוק היתרון, זה מה שנותן תחושה שמולך עומד אדם שאת תרצי לקשור איתו קשר לכל החיים ולא מכונה.🤖
בנוסף - נסי לחשוב הפוך - למה שהוא יבחר בך, אולי יש טובות ממך? אלא שכמו שאת מסוגלת לאהוב והעריך את עצמך גם עם הנקודות הטענות שיפור, כך גם אותו - אפשר להעריך ולראות בו טוב, משהו מושלם גם במקום הלא מושלם שלו.
לכן – להפנים את המבט הזה – לא הכי טוב שיש, אלא הכי טוב בשבילי. אחרי שמפנימים אותו – כשהבחור הזה יגיע – איתו תגיע הודאות שזה זה. שזה מתאים. שהוא הכי מדויק לי. ומעבר לשאלה האם הוא בפני עצמו טוב לי, חלק מהנקודה היא שהבחירה שלך בו הופכת אותו להיות הכי טוב בשבילך. כי בסוף המרחב הזוגי שאתם יוצרים ביניכם, איך נראה הקשר שלכם - הבחירה בדבר הזה והשקעה בו זה מה שיוצר את האחד שלך, להיות באמת האחד שלך.
זה אולי נשמע קצת מלחיץ, אבל בעומק זה מאוד משחרר - כי הטוב ביותר נמצא כאן לפני, אני רק צריכה לבחור בו, לעצב אותו, להפוך אותו להיות הטוב ביותר בשבילי. זה תלוי בעבודה שלי, אני לא צריכה לחפש את זה במקום אחר. אל תדאגי - אנחנו לא מתפשרים בבחירת בן הזוג. אנחנו לומדים למצוא את הודאות הזאת בבחירה בתוכנו.
שאלו כבר לפניך את השאלה הזאת בצורה דומה, ממליץ לך גם לעיין בתשובות הבאות
755 - הנה קישור - https://is.gd/CGvxC0 ובתשובה 1645.
שם הדבר הזה מורחב בצורה מעולה ומובנת.
עד כאן חלק ראשון. 😇
אני רוצה, בזהירות, להציע לך כיוון מחשבה נוסף, שעלה לי דווקא מתוך איך שניסחת את הדברים שלך, וייתכן שהוא דווקא יותר מדויק בשבילך. הוא לא נוגע ישירות בשאלה 'איך להיות בטוחה שזה האחד'. אבל בצורה עמוקה – אני חושב שזה יעזור לך טוב יותר להבין ולדייק את עצמך, ולפתור את המעגל הזה של 'אולי יש טוב ממנו'.
כי בעייני, אולי לפני השאלה – איך אדע שהבחור הזה הוא האדם הנכון, יש שאלה אחרת, הבירור הפנימי – האם אני באמת מחפשת עכשיו את האיש שלי?
🪢 הקדמה – קשר = מחויבות.
קשר זוגי הוא דבר נפלא, הוא ממלא אושר אמיתי. אבל עם הקשר, באה מחויבות. ואולי בצורה עמוקה יותר – דווקא המחויבות של הקשר הזוגי, היא הבסיס לאפשרות להגיע לאושר המופלא שלו.
למחויבות הזאת יש שתי פנים:
🔵 הפנמה שבן הזוג הזה הוא היחיד שיש לי. בחרתי בו בחירה מוחלטת, אין עוד אופציות פתוחות. אני שלו והוא שלי. אין פזילה החוצה, כל שאר האופציות אפילו לא קיימות. יותר מזה – זה ברור לשני הצדדים שזה לעולמים, לנצח.
🔵 מחויבות כלפיו ברמה הטכנית – ניהול בית דורש כל מיני דברים. ויש גם מחויבות לתמוך וללוות אחד את השני בכל מיני אירועים בחיים. נדרשים ויתורים, צריך לבוא אחד לקראת השני, ולא תמיד אפשר לעשות מה שרוצים.
כשבאים לקראת קשר – צריך לבוא מתוך מבט כזה, מתוך מוכנות להתחייב לכל החיים. כמובן שלא כל קשר הוא מחייב, ודרושה הסכמה של שני הצדדים והרגשה הדדית של ודאות בקשר.
אבל כשיש מוכנות של שני הצדדים להתחייב – זה מה שמאפשר לאמון להתפתח בניהם, אנחנו מרשים לעצמנו להתקרב, להיחשף. בלי זה לא יהיה בטחון בקשר, ולא תהיה תחושת קרבה.
אחרי ההקדמה הזאת, אני רוצה לעבור איתך על שלוש נקודות שהעלית בדברים שכתבת, ולחשוב איתך ביחד איפה את עומדת ביחס לעניין הזה.
כתבת שיש לך הרבה קשרים עם בנים ואת לא רואה בזה בעיה. לפעמים קשרים בין בנים לבנות גורמים לתחושת פיזור. זה לא דומה לחברות רגילה שיש לך עם בנות אחרות. בגלל העבודה שזה בנים ובנות, יש מתחת לפני השטח תחושה שיש כאן משהו טיפה שונה. אצל בנים למשל זה יכול להתבטא בהרבה פוזות, או לעשות אפילו שטויות כדי להרשים את הבנות.
אני מציע לך לבחון את עצמך האם את מרגישה שאת קצת מתפזרת, כביכול יש לך איזה שהיא תחושה של קשר עם הרבה בנים בבת אחת. כי אם כן – הדבר הזה יכול מאוד להפריע לך להיות מסוגלת לבחור בבן אחד יחיד ומיוחד. ככל שתפזרי את עצמך יותר, תתני לעוד להיות קשורים אלייך, את קצת מאבדת, קצת מכהה את התחושה של הבלעדיות, משהו מהייחוד שלה עלול להיאבד.
כתבת גם שאת מרגישה שאת יכולה לתחזק קשר לטווח ארוך – זה מקסים. באמת. זה מראה על בגרות שיש בך, ועל זה שאת מודעת לכוחות שיש בך. לפי מה שהקדמתי, מציע לך לשאול את עצמך – האם את מוכנה לתחזק עכשיו קשר של נישואין, שהוא לא לטווח רחוק. הוא לנצח. אין לו תאריך תפוגה. האם את מרגישה שאת שם? האם את מרגישה שיש לך עכשיו את הכוחות להתמסר כולך לזה? עם המחויבות שבזה, עם כל העולם הטכני שבזה?
👈 אם כן – מעולה! יש לך בסיס יציב לבניית קשר טוב וממלא.☺️
👈 אבל אם לא – כאן אנחנו מגיעים לנקודה השלישית שכתבת - שיש לך רצון לבן זוג.
נסי לדייק לעצמך מה בדיוק את רוצה - יש הבדל גדול בין הצורך שלך להיות נאהבת, למצוא בטחון ולהעניק למישהו אחר(אלו דוגמאות נפוצות למה שמוביל לרצות בבן זוג) – לבין העובדה שדווקא בן אמור עכשיו למלא בשביל את הצרכים האלו.
אם את לא מוכנה להתחייב בצורה מוחלטת, נסי לחשוב מה בעצם את מצפה ממנו – אם זה לא מוחלט, האם תרגישי בטחון? האם את מוכנה לחשוף את עצמך לפניו מבחינה רגשית? אם את לא מתחייבת, וכנראה הוא לא מוכן להתחייב - זה משהו שבאמת ימלא אותך?
בנוסף קשר זוגי דורש משאבים ברמה הנפשית והרגשית, וכמו שאמרנו הוא מחייב, זה לאבד במובן מסוים את החופש שלך. אנשים שמתחתנים עושים את כל זה בשמחה רבה, אבל על לרוב הנערים והנערות, זה מעיק ומקשה. זה הזמן שבו אנחנו בונים את עצמנו, מתרכזים בלפתח את היכולות שלנו, להבין מי אנחנו ומה הכיוון שלנו בחיים. קשר זוגי זה להכניס עוד אדם לחיים שלנו – לא לכולם זה מתאים לערבב עוד חיים בחיים שלהם בשלב הזה, ולפעמים זה מאוד מקשה ומבלבל.🥴
תיבחני את עצמך - האם זה שווה לך עכשיו להשקיע אותם? יש עוד הרבה מקומות שבהם את יכולה לתת ביטוי לרצונות שלך, ולקבל מהם את מה שאת צריכה - אולי אפשר לחפש אותם אצל חברות שלך או אצל המשפחה שלך? ללכת להתנדב איפשהו?
סיכום
ברור לי שיש תחושה שדווקא בן ימלא את הצורך. כי זה נכון. בעלך באמת יהיה שם כדי לתת לך את זה. אבל כדאי לך לברר עם עצמך האם את מרגישה שאת במקום שאת מוכנה לקשר שיעשה את זה באמת, או שאת מוכנה להיכנס למשהו עם תאריך תפוגה, ריגוש זמני?. האם תוכלי למצוא את האחד המדויק בשבילך – כשלא ברור לך שאת רוצה בכלל לבחור בו? ואם תחליטי שאת רוצה - אחלה. מקווה שהחלק הראשון והשאלות שהיפנתי אותך אליהן, יעזרו לך.
יכול לבוא מישהו ולומר – עשית מזה עניין מאוד רציני, אני רוצה בן זוג סתם לכיף, שיהיה לי טוב עכשיו, לא חושבת הרבה מעבר.
אם כן – כדאי לו לשאול את עצמו – האם יש דבר כזה 'קשר רומנטי לא רציני'? האם באמת היית מוכן שהצד השני בקשר יאמר לך – הקשר בנינו הוא לא רציני, הוא סתם לכיף?
השתדלתי לתת לך נקודות למחשבה לבירור עצמי. מקווה שהם יועילו ויצמיחו. מקווה שעזרתי, ולא סיבכתי אותך.
בהצלחה רבה מאוד!😊
יוחאי