דבר ראשון תודה רבה אין כמוכם! יש לי חשש כזה שאנשים ישתפו אותי בקשיים והתמודדויות ואני לא אדע איך להגיב ולעזור להם. בלהקשיב אני טובה וגם בעזרה טכנית אבל תמיד מגיע השלב שצריך להגיד משהו חכם, לתמוך, ליעץ וכו והקשבה זה לא מספיק (גם על עצמי אני יודעת) ואז אני הרבה פעמים אני נתקעת יש לכם קצת טיפים אולי? (נראלי שלא ככ כדאי לשתף בזה את הסביבה כי אז הם לא ירגישו בנוח לפנות אלי) מרגישה שזה תוקע אותי... תודה:)
קשה לי לעזור לאחים שלי, איך שנה הבאה בשירות אני אעזור לילדים אחרים? מרגיש לי ממש מגעיל שלקרובים שלי אני לא עוזרת (ברור שאני עוזרת כן? אבל אני לא מקדישה שנה שלמה מהחיים שלי בשביל להיות רק עם אחים שלי)
ש. אהלן, מקווה שתבינו אותי. איך אפשר להוציא מהמחשבות שלי משהו/מישהי/מישהו.. איך אפשר להפסיק לחשוב על דברים?
אני מרגישה הרבה פעמים שיש פער ממש גדול בחיים שלי בקטע הרוחני. אני אסביר את עצמי.. זאת אומרת נגיד שאני מתפללת בבוקר ומרגישה מחוברת לקב"ה ואז דקה אחרי זה יש לי שיעור אנגלית בזום. זה נראה לי מאוד מוזר שאנחנו חיים ככה. אנחנו אמורים לחיות חיים שמלאים בקב"ה ובתורה ומצוות, אז איך זה הגיוני שאני דקה אחת מחוברת וחושבת מחשבות עמוקות ורוחניות ודקה אחר כך רואה סרט בלי ככ תוכן? זה מרגיש לי שאני נמצאית למעלה ואז נוחתת למטה בבת אחת.
ש. תודה על כל מה שאתם עושים! השנה בתור שעות התנדבות אני מתנדבת עם בנות חמודות עם צרכים מיוחדים (אחת עם תסמונת דאון, אחת עם פיגור שכלי.. ועוד כמה) הן מתוקות! אני מגיעה להתנדבות עם רצון חזק להיות איתן ולשמח. אבל לאחרונה כל פעם שאני איתן עולות לי שאלות, למה הקב''ה בורא אנשים מוגבלים? מין צער כזה, שאני מתנדבת עם מישהי בת עשרים שיכלה להיות נערה מדהימה ולחיות חיים משמעותיים, אבל בגלל שהיא נולדה ככה כל מה שהיא תעשה בחייה זה ללכת לעמותות? זה קצת מפריעה לי כשאני מתנדבת איתן כי כל דבר שהן אומרות/ עושות מקפיץ לי שאלה אחת גדולה בראש... איך משנים את נקודת ההסתכלות עליהן? בת 15
ש. שלום בזמן האחרון ראיתי סרטים שהם לא משהו אבל הבנתי שאני ממש לא רוצה להיות בן אדם כזה אני רוצה להתחזק.. איך אפשר? איך אפשר להפסיק לראות אותם בלי להרגיש חוסר? בת 15
למה מעודדים אותנו לשאול שאלות ואז אומרים לנו שזה גדול ממנו ושאנחנו לא באמת יכולים להבין?מין וגיל בת 15
למה אם אני רוצה משהו כל כך אני לא מצליח?? לדוגמה אני מנסה לרדת במשקל אבל אני לא מצליח מין וגיל *בן 16
אני ממש מתגעגע לישיבה. לבד לי בבית, וקשה, ואני צריך את החברה ואווירת הלימוד... מה אפשר לעשות? בן 17
ש. דבר ראשון ממש תודה על הפרויקט הזה, אתם לא מבינים כמה זה משמעותי בשבילי.אז כזה בתפילות ביום כיפור עלתה לי שאלה שאני ממש אשמח אם תוכלו לעזור לי בה..איך יכול להיות שיש לנו בחירה חופשית אם ה' מחליט על הכל ויודע מראש מה יקרה איתנו?נניח ביום כיפור כולם מתפללים ש-ה' יתן לנו שנה טובה וידון אותנו לכף זכות, אבל לא מסתדר שנניח ה' יכול להחליט שהשנה אני יחיה, אבל אז יום אחר כך אני אקום בבוקר ויתאבד, אז מה זה אומר? ש-ה' לא באמת מחליט על העולם ואין לו השפעה? או שאין לנו בכלל בחירה חופשית אז זה לא משנה מה אני עושה כי בסופו של דבר ה' כבר החליט בשבילי מה קורה לי בשנה הקרובה?ואם באמת כן יש לנו בחירה חופשית, אז למה ביום כיפור מבקשים מ-ה' שתהיה לנו שנה טובה? הרי אם יש לנו בחירה חופשית, אז רק לי יש את הבחירה אם להפוך את השנה הזאת לטובה או לגרועה..סליחה אם יצא לא מובן😂 בת 15
ש. אני בת 17 וקצת ולאחרונה אני מרגישה שגבולות שהיו לי בעבר הולכים ומטשטשים ואפילו כמעט נעלמים. אני אומרת לעצמי שזה לגיטימי ושאני בגיל ההתבגרות ושזה הזמן שלי למרוד ולעשות דברים שפעם חשבתי שאסור אבל אני מוצאת שהרבה דברים שפעם היו קו אדום עבה וברור היום לא כ"כ ברור ואני חוששת שאני הולכת בדרך שלא חשבתי שאלך בה. והבעיה היא גם שאני לא מצליחה להגיע להבנה שזו דרך לא טובה כי שוב הגבולות שלי כבר לא כ"כ גבולות ודברים שפעם היו "בשום פנים ואופן לא" והיום הם "למה לא". אשמח שתעזרו לי להבין האם זה תקין והאם לתת לעצמי להשתנות כי אולי אני רק בונה את הזהות שלי וזה תקין. נקודה אחרונה- חשוב לציין שאני מרגישה צורך לעשות את הדברים האלו כדי לסמן וי על להיות מתבגרת ולא לחוות איזשהו חסך שיפריע לי בהמשך החיים (זה מה שלמדנו במגמת פסיכולוגיה שאם לא חווים משהו באישזהו שלב בחיים אח"כ רוצים להשלים אותו. ולכן אני רוצה לחוות הכל. אשמח לתשובה ותודה בת 17
ש. דבר ראשון ממש תודה על הפרויקט הזה, אתם לא מבינים כמה זה משמעותי בשבילי.אז כזה בתפילות ביום כיפור עלתה לי שאלה שאני ממש אשמח אם תוכלו לעזור לי בה..איך יכול להיות שיש לנו בחירה חופשית אם ה' מחליט על הכל ויודע מראש מה יקרה איתנו?נניח ביום כיפור כולם מתפללים ש-ה' יתן לנו שנה טובה וידון אותנו לכף זכות, אבל לא מסתדר שנניח ה' יכול להחליט שהשנה אני יחיה, אבל אז יום אחר כך אני אקום בבוקר ויתאבד, אז מה זה אומר? ש-ה' לא באמת מחליט על העולם ואין לו השפעה? או שאין לנו בכלל בחירה חופשית אז זה לא משנה מה אני עושה כי בסופו של דבר ה' כבר החליט בשבילי מה קורה לי בשנה הקרובה?ואם באמת כן יש לנו בחירה חופשית, אז למה ביום כיפור מבקשים מ-ה' שתהיה לנו שנה טובה? הרי אם יש לנו בחירה חופשית, אז רק לי יש את הבחירה אם להפוך את השנה הזאת לטובה או לגרועה..סליחה אם יצא לא מובן😂 בת 15