היי.. שאלה קצת רגישה ומוכרת אבל בקונספט שונה.. מלא פעמים מזהירים מחבר בגיל ההתבגרות. אבל ואבל ואבל.. קיצר, לפני שנה בערך אני וחבר שלי נפרדנו. נתתי לעצמי את הזמן להתגבר אבל יש בעיה אחרת. אני לא מצליחה ליצור קשרים חדשים עם בנים "פוטנציאלים" נגיד ככה מבלי להיכנס ללחץ או למבוכה נוראית. אני לא יודעת מה נסגר איתי . אני ממש רוצה להתקדם אבל משהו בי פשוט נעצר. לאחרונה גם פתאום התחלתי להתגעגע יותר כאילו התקופה הזאת מבלבלת את כל החושים! אני רוצה לזכות להקים בית נאמן בע"ה, ולהתגבר על אותו בחור הלאה אבל כאילו נעצרתי. מה עושים?
אהלן אני בת 16 עולה לכיתה יא :) אני ילדה מאוד דרמטית וממש נלחצת ממצבי קיצון/לחץ..כל פעם שיש איזשהו משהו אפילו הכי קטן שלא ממש נורמאלי או נחמד שחברות שלי עושות זה עושה לי מצפון בקטע מטורף, גורם לי ממש לצער ובלבול לפעמים אפילו גורם לכאב פיזי (כאב בטן וכו) חברות שלי אןמרות שאני מגזימה עם הסיטואציות ושאני יותר מידי דרמטית ואני רוצה לשנות את זה ולעבוד על עצמי אבל אני אף פעם לא מצליחה, חשבתי שלפחות להיות מודעת לבעיה יקדם אותי אבל אני לא מרגישה שיפור :( אשמח ממש לעזרה! תודה רבה על הכל!
מרגישה שיש לכולם אישיו עם צניעות, מעבירים לנו המון שיחות וכו׳. אבל זה בא לי בטבעי , נכון שצריך להודות על זה שאין לי בעיה עם צניעות. אבל לפעמים מרגיש לי שאמונה שלי תמימה מדי, אני רוצה שתהיה לי את האש הזאתי ללמוד ומתוך זה לגדול. לא כי ככה אמרו לי (חשוב לציין שבשאר התחומים אני מבררת ושואלת שאלות ולא מקבלת כל דבר שאומרים לי לעשות)
אהלן! שישיסטית(: קודם כל תודה! בזמן האחרון יש סידרת נוער שנחשפתי אליה, בעיקרון שלה היא מראה דברים שהם בסדר גמור, ומסרים שהם חשובים וגם באמת בסדר. רק שיש שם גם קטעים של אהבה וכאלה- דברים שאני בדרכ לא נותנת לעצמי לראות כי אני לא חושבת שנכון לראות דברים כאלה וגם זה לא ממש משפיע עליי לטובה... אבל.. בכל זאת הסידרה מאוד מעניינת אותי ורוב הדברים בה בסדר גמור, איך אני יכולה להחליט אם להמשיך לראות(בהתחשב שהרוב באמת בסדר ומלמד) וגם איך אני יכולה להשתדל לא להיות מושפעת מהקטעים הפחות? הם פשוט מייצרים אצלי כימהה לדברים האלה ואני רואה אותם שוב ושוב. חשוב לי להדגיש שבדרך כלל אני ממש לא רואה סדרות ודברים כאלה רק שכנראה הזמן הרב בבית בחוסר מעש בתקופה הזאת גרם לי לראות כל מיני דברים שהם לא בהכרח לא טובים.. אשמח אם תוכלו לענות לי(; שוב, תודה רבה!
איך קונים מידות טובות? שמחה, חסד,נתינה,רגישות.. איך אני מגיעה למידות האלה?
שלום, מכירים את זה שיש כזה מלחמה בין החברים/האחים/כל מסגרת אחרת על 'מי יותר מסכן?' זה יכול להיות מי שישן הכי פחות בלילה, מי שעבר הכי הרבה הליכים רפואיים, ועוד דברים כאלה... אני תמיד שם, בוויכוחים, אבל לא נתפס אצלי; למה עושים את זה? וגם, זה פוגע באמונה? כאילו ,עושים תחרות "את מי הקב"ה מעמיד ביותר נסיונות", לא? תודה.
אם בסופו של דבר ה' מחליט על הכל, מה המטרה שלי בחיים? להיות כלי במשחק שחמט? אני לא באמת יכול לשנות משהו, לא?
היי.. שאלה קצת רגישה ומוכרת אבל בקונספט שונה.. מלא פעמים מזהירים מחבר בגיל ההתבגרות. אבל ואבל ואבל.. קיצר, לפני שנה בערך אני וחבר שלי נפרדנו. נתתי לעצמי את הזמן להתגבר אבל יש בעיה אחרת. אני לא מצליחה ליצור קשרים חדשים עם בנים "פוטנציאלים" נגיד ככה מבלי להיכנס ללחץ או למבוכה נוראית. אני לא יודעת מה נסגר איתי . אני ממש רוצה להתקדם אבל משהו בי פשוט נעצר. לאחרונה גם פתאום התחלתי להתגעגע יותר כאילו התקופה הזאת מבלבלת את כל החושים! אני רוצה לזכות להקים בית נאמן בע"ה, ולהתגבר על אותו בחור הלאה אבל כאילו נעצרתי. מה עושים? בת 18 וחצי
אני רוצה בעז"ה בשנה אחרי שמינית ללמוד במדרשה לפני השירות לאומי. ההורים שלי פחות מבינים בדברים האלו כי אחיות שלי יותר קטנות ממני (ואצל בנים זה שונה) ואני חוששת מכל מיני דברים.. גם אני לא יודעת איך אני אסביר את זה להורים שלי שזה מה שאני רוצה, בכללי מבחינתם חשוב יותר שנתחתן נלמד ונצא עם מקצוע ואז נוכל לתרום יותר לחברה מאשר שנעשה את זה אחרי כמה שנים. אני קצת פחות מסכימה איתם כי אני חושבת שהשנים האלו בונות חלק חשוב באישיות. ברור שבסוף זה החלטה שלי כי זה החיים שלי אבל הם ההורים שלי ודעתם ורצונותיהם חשובים לי מאוד.. וגם בכללי איך אפשר לדעת מה מתאים לי? יש כל מיני סוגים וסגנונות ואני לא באמת מבינה בזה.. תודה מראש!!!!
היי, בת 16;) יש הרבה מקרים בתנ"ך שלא מתייחסים לנשים ועל חלקם מצאתי דווקא תשובות יפות, אבל אני לא מצליחה להבין איך יכול להיות שמדברים כל כך הרבה על המפקד (גם בפרשה שלנו) ועל זה שכל אחד הוא שם ולא רק מספר, ועל החשיבות של כל אחד אבל בעצם לא סופרים את כולם. מי שנגיד לא בגיל שסופרים במפקד אז מילא כי יספרו אותו מתישהו, אבל הנשים כאילו לא קיימות. פתאום אין לנו משמעות בעם?
נכשלתי כבר ב2 טסטים ןקיבלתי טסט 3 לעוד כמעט חודש. אין לי כוחות לעשות עוד שיעורי נהיגה ןלגשת לעוד טסט כשיש סיכוי שאני אכשל (למרות שאני יודע לנהוג). אני מרגיש שזה ניסיון קשה מדי בשבילי וכועס על ה' שנתן לי אותו. זה מרגיש לי צביעות וכפירה אבל זה מה שאני מרגיש. מותר לכעוס על ה'? איך להתגבר על הכישלון ולהמשיך הלאה?