אני ילדה די מורדת וחוצפנית עם ההורים שלי.. איך אני יכולה פחות? כי בסופו של דבר אני מקבלת המון עונשים מיותרים וזה פוגע בי אשמח להמלצה
ש. שלום:) שמתי לב בשנה האחרונה שאני רואה זוגיות בגיל צעיר באור ממש שלילי. תמיד התנגדתי לזה, וזה היה לגמרי לגיטימי לחשוב ככה כשהייתי קטנה יותר והקשרים שראיתי בין חברים שלי היו סתמיים וחולפים במקרה הטוב, ובמקרה הרע מזיקים לשני הצדדים. אבל גם היום כשהקשרים סביבי רציניים יותר ומכוונים לעתיד משותף בע"ה, אני מסתכלת בצורה שיפוטית בלי לשים לב על זוגות בגילי (וגם קצת יותר), ועל זוגות מהסוג שמתחיל לצאת מוקדם ומתחתן מיד אחרי שמינית או שנה שתיים אחכ. אני מאמינה שלפני שנכנסים לקשר ומקימים בית צריך לסיים להתפתח ולהיבנות כמו שצריך, נפשית וכלכלית, והשאלה שלי היא אם אני צודקת ובאמת זה לא אידיאלי להתחיל לצאת וגם להתחתן בגיל כלכך צעיר, או שזאת רק רתיעה ילדותית שנתקעה לי בראש ואני צריכה להשתחרר ממנה. תודה רבה!!💖
אהלן, יצא שהיינו כמשפחה השבוע בצפון, וכמו בצפון תמיד היינו המון בבריכה והמון במעיינות ובכנרת וכו'.. משפחתי מאוד אוהבת את זה. אבל אני נקרע תמיד בין המשפחה שלי לרצון שלי להשאר בחדר או באוהל כי אני שומר על שמירת העיניים (כמו שצריך בסה"כ.) ולפעמים יוצא מצב שאני מבאס את המשפחה. כשאני לא בא איתם גם כי כל אחד הוא משמעותי וגם ההורים שלי רוצים שנתגבש. אני נקרע כי לא בא לי לבקר את הוריי חס ושלום ולומר שזה לא מתאים לדעתי.. כמה אפשר למתוח את החבל הזה?
למה בעצם התפילה בכלל חשובה? הרי אם אני לומד תורה וחדור אמונה, מניח תפילין כל יום ומברך ברכות הנהנין, אני בתקשורת קבועה וכמעט רציפה עם ה', אז למה התפילה? הרי התפילה הרבה יותר מכאנית ופחות בוערת מלימוד תורה. חיבור אל הדת והאל על ידי לימוד גמרא הוא מעמיק וחזק יותר מאשר על ידי תפילה.
יש לנו עוד כמה זמן "סמנריון גשר" ,מפגש חילונים ודתיים, ואני נורא חוששת שישאלו אותי שאלות על היהדות ואני לא יענה באופן ברור ונכון. אני לא רוצה שהם יצאו בגללי עם דחייה לדת ואני גם לא רוצה שהשאלות שלהם ישפיעו עליי מבחינה אמונתית -דתית, מה אני יכולה לעשות?
היי, אני מדריכה את שבט נבטים בבני עקיבא. כשאני אומרת לאנשים שאני מדריכה נבטים הם מעקמים פרצוף ואומרים שזה רק בייביסיטר לעומת זאת כשחברות שלי אומרות שהן מדריכות את שבט הרא"ה אנשים מסתכלים עליהן כאילו הן אלילות למה יש כזה אישיו סביב שבט הרא"ה? כי הם גדולים יותר? אני עושה בדיוק את אותה עבודה עם בנות קטנות יותר, אני משקיעה בדיוק את אותו זמן כמו כל המדריכות ועדיין כל הזמן מזלזלים בזה שאני מדריכה קטנים. אתם יכולים אולי להסביר לי? כי אני באמת לא מבינה.
מה אפשר לעשות כדי לעבור תקופות קשות?