יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן בתקופה האחרונה..יצא לי להרגיש רגשות חזקים מאוד למישהי שאני מכיר, רגשות לא כל כך הדדיים...אנחנו ידידים די טובים, מכירים מהנוער , בית כנסת, סניף..היא מאוד חשובה לי גם אם לא יצא מהקשר שלנו דבר רומנטי אבל הבנתי שבשביל שיהיה לה טוב באמת אני אצטרך לעבור הלאה. אז נובעת לי מפה שאלה:האם עצם זה שאני אצליח לעבור הלאה אומרת שלא אהבתי באמת?? האם מאהבת אמת לא מצליחים להשתחרר ושכשזה זה - זה זה?
ש.אז ב"ה יש לי חברה כבר כמה חודשים וממש ממש טוב לי איתה(: באמת, הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש...יש כבר דיבור על חתונה באופן כללי אבל יש עוד זמן, מחכים לסיום שנת שירות שלה. הקטע הוא שאני מרגיש שהלב שלי לא מצליח להפתח מספיק... טוב לי איתה מאוד אבל כשאנחנו לא נפגשים, אז כל הזמן יש לי מחשבות אם זה באמת הדבר שהכי נכון לי? אם כן, אז למה אני לא מרגיש איזו הרגשה כזאת שתאיר לי את העיניים?? מה קורה אם אני לא יודע? ואין לי את ההרגשה הזאת שאני כ"כ מחפש? אני מפחד שההרגשה הזאת לא תגיע..מה עושים? איך גורמים ללב להיפתח? יש למה לחכות?
היי, אשמח אם ליאור יכולה לענות לי..קראתי תשובות שלך ונהנתי מאוד😇 ואם לא מתאפשר אז הכל טוב!אני שנה א' , ב"ה עושה שירות במקום מאוד משמעותי שנותן לי הרבה סיפוק. ברוך ה' אני יוצאת עם בחור מתוק שנמצא בצבא (עוד בשלבי הכשרה וטירונות אז זה סופר אינטנסיבי, ועוד הקורונה בכלל דאגה לנו לכיף.....)קשה לי ממש, השיחות שלנו בעיקר בימי חמישי ומצד אחד אני מצפה להן! ומצד שני, מתבאסת מהמעט זמן שיש לנו ביחד...
ש.אני חושבת שבגלל המראה החיצוני שלי אין לי סיכויים למצוא בעל ולהתחתן. זה לא שאני מכוערת, אני פשוט נראית רע ואין בי יופי. שמעתי מספיק על זה שכל אחת יפה איך שהיא ושבנים מחפשים את האופי בכלל. אבל בסוף בנים מחפשים יופי בצורה הכי שטחית וזה מה שמעניין.ומה שעוד יותר מגביר את זה, זה שכל החברות שלי ביישוב מהממות והבנים מתעסקים רק בהן. וזה רק מוכיח לי הכל.*(חשוב לי להדגיש שאני לא מעוניינת בחבר. רק חושבת על העתיד)
הוא ממש מוצא חן בעיניי, אבל מעולם לא יצא לי להפגש איתו. אני מאוד רוצה לצאת איתו, אבל מפחדת לשלוח לו בהודעה.. מפחדת שזה יראה שטחי. או אולי עדיף להתקשר?
ש. שלום :)! התלבטתי אם לשלוח, אבל אני נמצאת בקבוצות כבר כמה זמן ואני רואה שאתם עונים בענייניות וברצינות, אז אנסה גם. אני בת 17 וחצי. גרה באזור תל אביב. לפני שנה התחלתי תהליך של חזרה בתשובה. אני באה ממשפחה חילונית, יהדות זה במקסימום חגים מסוימים וצום כיפור.. שנה שעברה, עשינו סדר לבד, וראיתי על החכמים שגרו בבני ברק. בכללי - היה לי יותר זמן.. טוב, ממש לקרוא את ההגדרה. בכל מקרה, פתאום קלטתי ש-אני גרה, באלפיים שנה הפרש - כמה קילומטרים מאותה עיר. ואנשים גרו שם . ולמדו תורה. היו רומאים, היו גזרות. נלחמו בהם. לימוד תורה, הוא החירות של פסח. משנה - גמרא - משנה תורה - שולחן ערוך - משנה ברורה - 2000 שנה של עולם יהודי מפואר! כמה דקות אחרי הסדר, נכנסתי לאינטרנט, והתחלתי לחקור. גיליתי עולם. פסח נהיה בשבילי הרבה יותר משמעותי כשקראתי מה זה הסדר. בכל מקרה, סליחה על החפירה. מאז התחלתי ללמוד יותר, הלכתי לספרייה, קראתי ספרים, מדי פעם הלכתי לבית כנסת, וניסיתי לעקוב. ההורים פחות קיבלו את זה טוב. הם יודעים שהצעד הבא שלי יהיה גם הפרדה בכיורים, וכמה פעמים לא באתי לים בגלל בעיות צניעות. גם לרוב האירועים בבית ספר הפחות צנועים לא הלכתי.. פאדיחות רצח. כמעט ואין לי חברות. אבל לאחרונה עלה בי פחד ממש גדול.. אין פה דתיים כמעט, איך אמצא חתן ירא שמיים? מי ירצה אותי? מי ירצה את המשפחה החילונית שלי? את הבעיות כשרות, העובדה שאין פה כמעט בתי כנסת? אותי, פרקטית אני לא מבינה כלום?
ש. אהלן:) תודה על המקום הזה של השאלות..שאלה קצת מביכה אבל מטרידה אותי כבר זמן..אז יש מישהו שאני דיי בקטע שלו ואני חושבת שאנחנו יכולים להיות מאוד מתאימים. אני גם רואה עליו שהוא בקטע שלי וחברים שלו גם אמרו לי את זה. אבל, הוא לא עושה שום צעד..הוא מדבר איתי פעם במלא זמן ושאנחנו נפגשים יש ממש כימיה טובה אבל זה ממש בהפרשי זמן גדולים וזה קשה לי ממש.הוא בעיקרון בצבא עכשיו, אולי יש לזה קשר? בנוסף גם אני שומרת נגיעה והוא לא, ואני לא יודעת עד איפה עובר הגבול של האם להתעלם מזה או לנסות בכל זאת?אשמח ממש לתשובה.. תודה רבה!!😁
ש. קודם כל ממש תודה! אני קוראת הרבה מההודעות והתשובות מאוד עוזרות לי! השאלה שלי נוגעת לחבר, בן זוג. למרות שאני עדיין ילדה, צעירה, אני ממש רוצה חבר, אבל כל פעם שאני קרובה לזה אני מתחילה לפחד, מתחילות לי כל מיני חששות, מה אם זה לא הזמן הנכון? מה אם הוא לא האחד שלי? מה אם אנחנו לא מתאימים? מה אם הוא ינצל אותי? מה אם יהיה לי קשה לשמור נגיעה ובסוף ניגע אחד בשני ואז הוא ייפרד ממני ואני ארגיש שניצלו אותי? יש לי עוד שאלה שקשורה לשאלה הראשונה... יש לי רצון להתנשק בגיל הזה (אני לא יודעת אם זה לגיטימי) ואמא שלי רוצה שאני אשמור נגיעה מחבר שלי וגם אני, אבל זה קשה, ואני מפחדת שמרוב הרצון לגעת אחד בשני, בסוף ניגע ואני ארצה להתנשק ובסוף נתנשק ואני לא אדע מה להגיד לאמא שלי, יהיה לי יותר מידי קשה להסתיר ממנה דבר כזה. ויותר מזה, איך אני ארגיש?
ש. טוב אז לבנים שבינכם(;שלום שלום!לא מזמן הייתה שאלה הפוכה. בתור בת די מסקרן אותי הצד השני. הייתם רוצים שיתחילו אתכם? מעדיפים לעשות את הצעד בעצמכם? אם נניח לבחורה יש מספיק אומץ כדי להתחיל, מה הדרך הנכונה לעשות את זה? הודעה ישירה/עקיפה/גורם שלישי?נניח שלא הייתם מעוניינים, הייתם עונים להודעה? מתעלמים? בתודה, מישהי שהתלבטה אם לעשות צעד 🕺🙃
איך אפשר להיות בטוחה שזה זה? שאין אחד אחר שיותר מתאים לי?
שלום לכם! יש לי שאלה שהיא פחות נפשית אלא יותר תכלס - איך בדיוק הולך תהליך השידוכים בציבור שלנו? איך מבררים, מציעים שידוך לחבר, מציעים למישהי לצאת, בודקים אם משהי פנויה, וכו'. אשמח לפירוט שלב אחרי שלב, מההתחלה ועד הדייט הראשון. אם יש הבדלים בשלבים בתהליך או אפשרויות שונות לדרך בה זה מתבצע (נגיד בין דתיים שמרנים יותר לפתוחים יותר) אשמח שתפרטו. הנושא הזה ממש מסקרן אותי ממש ובקושי מדברים עליו. שלא לדבר על זה שהוא יהיה רלוונטי לגבי בעתיד הלא רחוק... אני בטוח שזה מסקרן גם עוד חברים בקבוצה. ממש תודה, מקווה שהשאלה מתקבלת :) בן 20
אני יוצאת עם מישהו כבר שנה, והכיוון הוא חתונה. אבל מדי פעם אני חושבת, איך אני יודעת שזה באמת הוא? יש בינינו כימיה טובה, אני מעריכה אותו ואפילו מעריצה אותו על הרבה מאוד דברים. יש לנו ערכים משותפים ורצונות דומים. אבל הוא לא "גבר החלומות" שתמיד חלמתי עליו, למרות שהוא מאוד טוב בלי קשר לזה. איך אני יודעת שזה באמת הוא?