אם יכול להיות, שבתכלס, גאולה ובית מקדש זה לא משהו שאמור לקרות מתישהו, אלא סוג של מטרה- משהו שבשבילו נרצה להיות טובים יותר, משהו לחכות לו, סוג של יעד עולמי שיגרום לכולנו לזוז קדימה בהכל? כי איך יכול להיות, ש2000 שנה, עמ"י לא עשה מספיק טוב כדי להיות ראוי למשיח, ושלא היה אפילו דור אחד שזה הגיע לו. נגיד הדור של הניצולי שואה, בעיני הכי מגיע להם גאולה בעולם הזהה.. הם סבלו, ואבדו משפחות ורכוש, ונפצעו פיזית ונפשית, והפכו לצל של עצמם, והכל- כי הם האמינו בקב"ה ובתורה שלנו, תכלס אם הם היו גויים זה לא היה קורה להם.
יש עניין גם לבנות לשמור עיניים מבנים? בת 19
גדלתי בסביבה קצת פחות עם בנים לא התחברתי לסניף ואין בישוב שלי תנועות אחרות ... ואני חושבת איך אני אצליח להכנס למערכת יחסים ככה שלא תורגלתי לדבר עם בנים בכלל והפעמים היחידות שאני מדברת איתם אני מסמיקה "ומתרגשת" ולפעמים אני בכלל לא חושבת שהוא מוצא חן בעיני ישר אני חושבת על חתונה וחבר ודברים כאלה אבל לפעמים זה יכול להיות סתם ידיד ... אני לא יודעת אם זה בגלל שלא דיברתי הרבה עם בנים בכלל זה אני לא מצליחה להגיע ללדבר כמו חברים איתם ... העניין הוא שאני רואה את חברות שלי מדברות רגיל בלי לחשוב על זה לא מסמיקות או נבוכות והן עברו מסלול בדיוק כמוני (בלי סניף וכו'..) אז האם הבעיה היא אצלי ? איך אני יכולה ליהיות במערכת יחסים נורמלית אם אני אפילו לא מצליחה לדבר איתם .... (בת __)
שלום, אני גומר עכשיו שנה ראשונה של הדרכה והמרכזת שלנו עוזבת😔 מרכזת מדהימה שפשוט דאגה לכל דבר ולכל אחד באופן אישי. שיחות, עזרה, עד השעות הכי מאוחרות שיש, בלי שנה בכלל ובאמת כל דבר. המרכזת הכי טובה שהייתה בסניף, גם בוגרים אומרים את זה. היה לי קשר מאוד טוב איתה והיא עזרה לי המון, גם בהדרכה וגם בדברים אחרים בחיים. מאוד קָשַה עליי הפרידה עד שאפילו קצת בכיתי בתפילה לה' שיעזור לי להתמודד ויעזור שמרכזת החדשה תמלא לפחות קצת את מקומה. אני יודע שהיא לא הסטנדרט הרגיל של מרכזת אלא הרבה מעבר אבל עדיין היה ויש לי קשר אליה של הערכה עצומה אז קשה להיפרד. ח"ו לא מזלזל במרכזות אחרות אלא כותב מהלב. אשמח מאוד לעצות מה לעשות ואיך לעבור את זה. ב. חשבתי לכתוב לה גם מכתב אישי של תודה ממני אבל אני לא בטוח אם זה בסדר ולא אישי מידיי. (היא עוזבת בתחילת אלול אז ממש אשמח אם תוכלו לתת תשובה לפני. אם אתם לא רוצים לענות על זה בקבוצה הכללית למרות שלדעתי זה יכול לעזור לאחרים, אשמח שתשלחו בקבוצה חמש או שלוש שאתם מעדיפים מייל ואכתוב. אפשר לכתוב ברמז אבין בע"ה.)
ש. שלום! דחוף אני בת 18 וחצי ובקרוב אגש לפסיכומטרי. העניין הוא כזה: הלחץ שלי והפחד מכישלון ממש רודפים אותי ומונעים ממני להצליח. כשאני לא מצליחה בסימולציות או במבחנים, אני מרגישה שחרב עליי עולמי. אני מנסה שלא להשוות את עצמי לחברות שניגשות, ולקחת דברים בפרופורציות. ההורים שלי לא מלחיצים אותי בכלל, להפך, הבעיה היא שאני לא מצליחה להרגע. בתיכון ברוך ה הצטיינתי בכל התחומים. 100 בכל נושא אפשרי - ועכשיו, למרות שאני מבינה טוב את החומר ונכנסתי לקצב המהיר וחוקי הזמן- אני לא מצליחה להרגע ומייאשת את עצמי תוך כדי הבחינה. אשמח מאוד לשיטות להרגע או לדרכים לקבל גם את הכשלונות..