כל השאלות שנשאלנו #הילה

יש מישהו שאני אוהבת, אהבה אמיתית! אבל יש לו חברה... מה לעשות? להגיד לו או להדחיק את הרגש?

היי(: אשרייכם ממש! צדיקים! יש לי שאלה מהותית ואני אשמח אם משהו שחשב/חושב על זה, יענה לי...יש כמה סוגי משפחות וזוגיות... אני שואפת להקים בית נאמן בישראל שומר תורה ומצוות בע"ה! אבל. יש בעיה. אני קצת פמינסטית.. אני יסביר- אני ממש לא רוצה שבעלי לעתיד אלמד כל היום ואני 'אשרת' אותו, גם אם הוא הולך ללמוד בשביל ערך משותף, אלו לא החיים שהייתי רוצה לחיות. אני מחפשת לחיות עם שותף ולא עם מישהו שכל שעות היום שלו מוקדשות ללימוד תורה (כמובן שיש לזה ערך עצום!) אז השאלה שלי היא כזאת- אפשר להקים בית שמושתת על תורה עם בן זוג שלא לומד כל שעות היום? זה אפשרי לעבוד את ה' (באמת!) ולשלב תוך כדיי עבודה? אשמח לתשובה! תודה!

ש.אני לא מבינה. באמת שאני משתדלת. קשה לי ואני לא אדבר על זה עם אף אחד. אני רוצה להיות יותר דתייה, אני רוצה שלצניעות שלי תהיה משמעות אמיתית. אבל אז, אני שמה חצאית מתחת לברך , מרגישה שאני גאה בעצמי, עוד יום אני עוברת את האתגר הזה, ואז אני שואלת את עצמי - בשביל מה? למה אני עושה את זה? איפה האמונה נכנסת פה? ושלא יהיה לא ברור - אני מאמינה בקב''ה, מאמינה באמונה שלמה. פשוט לא מצליחה להבין. לא מצליחה להבין. איך אני מתלבשת בצניעות - כי אני באמת רוצה לשמור על עצמי - מתוך אמונה? ולא מתוך אידיאל או מתוך רצון לדבוק במשהו? מסביב, יש לי סביבה קשה. פה אחות שלא בדיוק בקו הדתיות, פה אח דוס ממש, שלא ברור מה עובר עליו בחיים, פה אחות שחשבתי שהיא משהו שאני ארצה להסתכל עליו בתור דוגמא, והיא גמרה את האולפנה ואני רואה שמשם היא יצאה בכלל עם מכנסיים. ועוד היא אומרת לי לא להיות כמוה. פה אחות קטנה, שאני רואה שמחקה אותן, ומתפתה כמובן להיות עם מכנסיים ולא לדאוג לגבי התפילה. איך בסביבה הזו, אני אמורה להרגיש שאני רוצה שהאמונה שלי תתחזק? ומה, להיות שונה מהאחיות שלי? מעבר לזה, איפה שאני גרה, כל החברות שלי - עם חצאיות מעל הברך. מה מונע ממני בעצם לא להרים את החצאית שלי כמה סנטימטרים כדי להיות כמותן ולהפוך חלק מהן?

ש. היי, קודם כל תודה רבה על היוזמה המדהימה הזאת! לאחרונה התחלתי להקפיד יותר בכל מיני דברים, לעומת זאת הסביבה שלי לא מקפידה כל כך בדברים שאני מקפידה בהם ופעמים רבות אני מרגישה שאני כופה עליהן והן צריכות לוותר על כל מיני דברים רק בגלל שאני מקפידה עליהם (למשל: הן רוצות לשמוע שיר מסויים ובגלל שאני לא שומעת שירים מהסוג הזה אז הן לא שומעות אותו). איך אני יכולה לשלב את זה שמצד אחד אני מקפידה על ההלכות ומצד שני לא כופה אליהן?

ש. היי, יש לי חבר. אנחנו ביחד כמעט חצי שנה ולא שמרנו נגיעה בהתחלה. לאחר מחשבה, הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לחזור לשמור נגיעה. אבל קשה לי. קשה לי לפגוש אותו ולא להביא לו חיבוק. אני מרגישה שבאיזשהו מקום אני צריכה את זה. אני צריכה את החיבוק הזה, את המעטפת הזאת. חשוב לי לציין ששנינו רוצים ממש לשמור נגיעה, אבל זה קשה לי כל כך. לפניו הייתי שומרת נגיעה מכולם, גם מהאקס שלי. עברתי עכשיו תקופה קשה שבה נכנסתי לדיכאון עמוק, ובכל התקופה הזאת חבר שלי היה הקרן אור שלי, הדבר הטוב בכל התקופה הזאת. אני עדיין חווה את מה שחוויתי בתקופה ההיא רק בלי הדיכאון. אני לא הכי מאושרת ושמחה שיש אבל אני חזרתי לאכול ולשתות... עכשיו הוא חוזר לישיבה לחודש ואני פשוט נקרעת מבפנים, אני לא מצליחה להפסיק לבכות. קשה לי. אני מרגישה שלקחו ממני את החצי השני שלי, את הדבר הכי הטוב שקרה לי. אנחנו רוצים להתחתן בעתיד ולכן הקשר הזה ממש חשוב לנו. מה אני צריכה לעשות? איך אני יכולה להגיע למצב שבו אנחנו שומרים נגיעה ואני ארגיש טוב ובסדר? אני כל כך רוצה לשמור נגיעה אבל קשה לי להיפרד מהחיבוקים. ואיך אני יכולה לעבור את הזמן הזה שהוא בישיבה בטוב? איך אני יכולה להמשיך בחיים שלי בלי לבכות?

ש. שאלה שיושבת עליי כבר הרבה זמן. בטח אתם מכירים את הסיפור המוכר על הזוג שהגיע לרב עם תינוק, ושאל את הרב איך לחנך אותו - והתשובה של הרב הייתה שהם באו מאוחר מדי, הם היו צריכים להתחיל מלתקן ולחנך את עצמם כשהיו צעירים יותר. הרבה פעמים אני מסתכלת על איך שההורים שלי מגדלים אותנו, ואני רואה מה טוב לעשות ומה לא טוב. הייתי רוצה לקחת מהם את הדברים הטובים, ולנקות את הדברים הרעים. אז לפי הסיפור אני צריכה להתחיל עכשיו, אבל.. אין לי מושג מאיפה להתחיל.:) אז השאלה שלי היא, מה בעצם אני אמורה לעשות עכשיו?😅 תודה!

ש. אני מדריכה בבני עקיבא שבט מעלות ואחותי הדריכה את השבט הזה וממש לא רציתי להדריך אותן. ב״ה קיבלתי מדשית טובה אבל לשתינו ממש קשה להתחבר לשבט, לאו דווקא בגלל הבנות, פשוט בגלל שלוקח לשתינו יותר זמן להיפתח. בנוסף לכל זה יש את הקורונה שמקשה על העסק אתמול היה לנו ישבצ פתיחת חודש ארגון ובאתי אליו ממש אופטימית ויצאתי ללא תקווה. ממש התבאסתי, ממש החזקתי את עצמי לא לבכות. החליטו שהגילאים של ניצנים מעלות אין להם אישור להיפגש בכללל גם לא בקבוצות קטנות. אני מרגישה ממש שבורה באמת אני מנסה לחשוב חיובי ולא מצליחה. גם בנוסף התווכחתי שם ממש עם מישהו שדיברנו שנה והיה בינינו קשר עמוק והיינו מדברים מלא ואני ממש מחבבת אותו והחלטנו להפסיק לדבר בגלל הדרכה והכל ובאמת קשה לדבר איתו אני מרגישה לא בנוח כאילו אני נחסמת ממש אשמח ליעוץ וזה בת 16

שלום ! לפני כ3 שנים, היתה לי תקופה לא כל כך טובה, ועזר לי מאוד באותה תקופה לדבר עם בחור מהסניף בגילי. דברנו על החיים, משמעותם גם כשלא עושים עד הסוף. היו תקופות שהרגשתי חסרת תועלת , לא קריטית, והשאלות מול עצמי היו מאוד נוקבות. לעמוד מולן לבד היה בלתי נסבל. בירורים קשים עם עצמי, עם ה' , על המשימות, על השליחות, על ערך החיים בעצמם כחיים עוד לפני הכמות וההספקים. מה קורה כשלא הכל מושלם, וכשמגלים עוד ועוד מה שצריך לתקן ולשפר. ואין לזה סוף, איך עומדים מול זה חזקים.. ולא מעט נשברתי אז.מולו הצלחתי להעלות את השאלות, היה מותר לכעוס ולהתעצבן ולהיות חלשים. ואמיתיים. הוא היה המקום הזה שאפשר לשאול, וזה בסדר. מצליח בעין טובה לראות אותי "גדולה" , ולא מלאת חסרונות ונכשלת. אלא מה היופי כאן. ואיזה מעלה איפה שאני נמצאת. על אמת, לא בכאילו..המקום שלא נבהל מהמקומות היותר חלשים שלי, אלא מוצא בהם טוב, ומצליח לעודד בצורה אמיתית שיוצאים מזה גדולים, אבל מצד שני, לא רק סיסמאתי. מקשיב מאוד, מקום שלא מצאתי בהרבה סביבי. לצערי. אולי לא הייתי מסתבכת ככה. חשוב לציין שזה היה קשר חד צדדי. כלומר, אני הייתי מדברת , והוא היה עונה. זה הסדר. מעולם לא פנה אליי , צדיק שרצה לעזור לי, חשב שזה עוזר, וזה אכן עזר. הוא לא מהאלה שסתם ידבר עם בנות.אבל מאז זה הבחור לא עוזב לי את הראש. כלומר, זה כבר כמה שנים, שזה מדי פעם כשאני נדחקת לפינה, או שאני בתקופה לא משהו, אני יוצרת קשר איתו. בורחת למקום המוכר והידוע.דרכנו נפרדו מאז פיזית, אבל מדי פעם זה עולה, ואני רוצה להתחתן בע"ה וכל פעם הוא מופיע לי מול העיניים, ואף אחד לא דומה לו. ולא נותן לי להתקדם בהשתדלות האנושית.. הוא כמובן לא בעניין לצאת עדיין, שאלתי בשביל "מישהי" אבל זה לא מספיק לי. אני רוצה לקבל "לא" עליי. שאיתי הוא לא יצא.ולהגיד לו - תגיד, רוצה לצאת איתי, זה לא אפשרי.. אין סיכוי שעושה את זה. כי אז אאבד אותו. לא אוכל להחזיר את הדברים אחורה.וגם לצאת ולשכוח, זה קשה.. בלי כוונה כל הדיבורים האלה קישרו אותי אליו, ואני כעת תקועה בתוך דמיונות ורצונות שלי שאין להם שום בסיס.איך הסתבכתי (: אשמח לעזרה או כיוון מחשבה. אולי מכאן תבוא הישועה (:בת, 20

לפני שבוע וחצי הלכתי לגמ"ח אמרו בכתובת שם של רשת של משהו ויש בעיר שלי גם בית ספר וגם מתנ״ס של הרשת הזו, אני הלכתי בטעות לבית הספר במקום למתנס(טעיתי במקום) שהגעתי לבית הספר נכנס לשם מישהו שנראה בערך בן 40 ומשהו, הוא פנה אליי וביקש כמה שקלים. הוא סיפר שהבת שלו גרה במצפה רמון והוא חייב להגיע אליה.. הוא סיפר שכרטיס נסיעה לשם עולה 15₪ אבל בשביל למלא רב קו צריך מינימום 30₪ הוא שאל אם יש לי כמה שקלים לעזור לו, הוא אמר שהוא ממש חייב להגיע לשם והוא תקוע ואין לו איך.. לא היה עליי כסף בכלל.. הוא המשיך לספר לי למה הוא ממש ממש חייב להגיע לשם וכמה זה חשוב לו והוא צריך את זה, כאב לי כל כך... הבאתי לו את הרב קו שלי, באותו רגע אתה לא חושב יותר מדי כי אתה רואה את המצב הנתון ולא את התמונה הרחבה.. באותו רגע מה שראיתי זה בן אדם שצריך עזרה ולי יש את האופציה לעזור לו.. היה לי 90₪ ברב קו ככה שזה הספיק לו והיה נשאר לו עוד להרבה נסיעות... באותו ערב סיפרתי לאחי שאני צריכה לעשות רב קו חדש ולא אמרתי לו למה, הוא שכנע אותי וסיפרתי לו... הוא דיי כעס והסביר לי שיש לי הנחת נוער(כמות הכסף שאני מכניסה לרב קו מוכפלת) הוא אמר לי שאם הם יראו את זה יכולים לתת לו קנס, במיוחד שיש שם הרבה יותר מהכסף שהוא צריך לנסיעה, משמע הוא ייסע איתו יותר מפעם אחת והסיכוי שיתפסו אותו ויתנו לו קנס יותר גבוה... לא חשבתי על זה, לא זכרתי את זה בכלל באותו רגע. אמרתי לאחי שכשנתתי לו את הרב קו הוא שאל אותי רגע אבל אם ישאלו של מי זה מה להגיד? אמרתי לו תגיד שאני הבת או אחיינית שלך... אחי אמר לי שזה לא קשור ולא עוזר.. אין לי בכלל איך להגיע לבן אדם הזה, לא הייתה לי שום כוונה רעה ועכשיו זה יכול להרע לו במקום לעזור.. היה לי קשה לתת לו את הרב קו כי אני ממש ממש צריכה אותו ועכשיו עם כל הבלאגן של הקורונה יהיה יותר מורכב לעשות רב קו.. אבל חשבתי שזה יעזור לו אז לא הפריע לי.. מה אני אמורה לעשות? מה שעשיתי אסור?

היי סגרתי שירות לאומי בתקן שהרגיש לי הכי מתאים לי ועם בנות מדהימות אבל לא יודעת למה אני מרגישה שפשוט לא טוב לי, הרכזת דיברה אותי כבר כמה פעמים על זה שהיא מרגישה שלא טוב לי ופשוט לא ידעתי מה להגיד לה .... אני מרגישה שהתחושה הזאת זה לא קושי של התחלה. השאלה שלי היא מה לעשות? ואיך יודעים מתי צריך לעזוב ולחפש תקן במקום אחר? בת 18

אהלן, קודם כל תודה רבה! יש לי קטע שאני מאוד מפחדת, המצב וכל החדשות גרמו לי שכשאני הולכת ברחוב לבד אני פשוט מתה מפחד, כל בן אדם שאני רואה אני ישר חושבת איך הוא ישלוף סכין או כל דבר אחר, אני מגזימה בטירוף! ואז אני אומרת לעצמי 'אל תפחדי, ה' שומר עליך' אבל אז נזכרת בכל האירועים המזעזעים שהיו (לדוג' אורי אנסבכר ה' יקום דמה) וזה גורם לי להרגיש שנכון שה' אוהב אותי ושומר עלי אבל הוא גם מעניש אותי לפעמים..או כועס עלי ויכול להיות שזה מה שיקרה לי..מה אני יכולה לעשות עם זה? אשמח לעצות.. תודה

אני מאמינה שאם יש אלוקים אז זה ה' אבל מי אמר שיש אלוקים? למה כל דבר שאני עושה חייב להיות בשבילו? למה אני לא יכולה לחיות חיים רגילים בלי אף אחד שאני צריכה לעבוד אותו ולהאמין בו? בת __