ש. בזמן האחרון יוצא לי המון לחשוב על המוות. וזה לא משהו שנער בן 17 אמור לחשוב עליו. אני חושב שהסיבה העיקרית היא שלא מזמן נפטר לי חבר טוב... זה קשה נורא לחשוב שיום אחד הוא היה איתי שמח וצוחק, ויום אחר הוא כבר איננו. איך זה יכול להיות אפילו!? זה גורם לי לחשוב שבכל רגע זה יכול גם לקרות לי. דווקא ברגע שאני בתקופה ממש טובה בחיים מרגיש לי שיכול להיות שסיימתי את התפקיד שלי בעולם... זה מאוד מלחיץ, מפחיד ומטריד אותי בזמן האחרון...איך אפשר להמשיך את החיים בלי לפחד מהמוות? האם יש לכם רעיון לדרך שאני יכול להפסיק לחשוב על זה ופשוט להאמין שזה יקרה בזמן שזה צריך לקרות. אני רוצה להגיע למקום שאני מרגיש שאין לי למה לחשוב על זה כי זה חשבונות שמיים.זכר, 17תשלום וברכה😊
ש.לא נכנסתי להדרכה ואני יודעת שזה יהיה לי שריטה לכל החיים כי פשוט ניפצו לי את החלום שלי. מכיתה ד אני כבר חולמת להגיע לשלב הזה.ופשוט בתחילת כיתה ט ההורים שלי החליטו לעבור דירה שזה היה משבר בפני עצמו🙈ואז במקום החדש ממש ניסיתי להשתלב ולהגיע לכל הפעולות ושהגיע השלב של השיבוצים הייתי חייבת שיהיה לי ראיון טוב כי הקומונרית כבר הכירה את השבט שלי משנה שעברה, אבל הראיון היה פשוט דפוקק ממש ולא נכנסתי...כל החברות סביבי מהאולפנה נכנסו וכל היום מדברות על זה בכל מקום על החניכות על הפעולות והכל וזה קשה ממש .ואחרי כל פעילות של נחשון אני פשוט חוזרת מפורקת ממש ...אבלל כל פעם שמישהי שואלת אותי על איך אני עם זה שלא נכנסתי אני אומרת שלא כזה אכפת לי שלא נכנסתי. בעצם אף אחד לא יודע כמה קשה לי... (אני פשוט נראה לי מפחדת שיקימו עליי).והשאלה שלי היא כזאת: קודם כל אם יש דרך להתגבר על זה שלא נכנסתי ולהמשיך בחיים?ואיך אני יכולה לשתף אחרים גם בדברים הקשים שעוברים עליי?
ש.היי, האמת שרשמתי את השאלה הזו לפני דקה אבל אז הרגשתי צורך לדייק אותה יותר אז אשאל שוב.אתם לא מכירים אותי אז אתן לכם קצת רקע, חברים שלי והסביבה שלי יכולים להעיד שאני תמיד כאן בשביל כולם-מקשיבה שומעת מייעצת ונותנת הרגשה שאפשר לשתף אותי בהכל ולעולם לא אשפוט!! אני אוהבת את זה וגאה בזה. אני לא אוהבת לדבר על עצמי בכלל-לא אוהבת להיות במקום הנזקק שצריך עזרה ואולי אפילו מרגישה שלא מגיע לי שיפנו לי זמן ותשומת לב. אפילו את השאלה הזו קצת קשה לי לכתוב... זה גורם לחברות שלי לקנא בי ולא לפרגן לי כי הן חושבות שהחיים שלי מושלמים (האמת היא שממש לא הן פשוט לא רואות את הצד הזה) אם קורה לי משהו עצוב או אני מרגישה רע אני בדרך כלל סוג של מדחיקה את זה משתי סיבות- 1. אני מרגישה כפויות טובה ומהר אני אומרת תגידי תודה שזה רק זה ומעבירה את זה מראשי2.אני מפחדת לשקוע בזה ולא לצאת מזה. מדחיקה הכוונה ממלאה את זמני בעשייה אחרת ולא חושבת על זה... ואם כבר יצא שאני נותנת לזה מקום אני כותבת לעצמי ופורקת לעצמי ולא משתפת אחרות...אני אוהבת את חברות שלי ויודעת שהן כאן בשבילי ורוצות לטובתי ובכל זאת משהו בי לא מאפשר לעצמי לשתף אותן... אולי אני מפחדת שאם אני אראה להן שאני גם חלשה הן לא ירגישו בנוח לשתף אותי. אני באמת לא יודעת,אני מבולבלת 😴ממש מצטערת על האורך... היה לי חשוב להבהיר את המצב בכדי שהתשובה תהיי מדוייקת יותרתודה רבה אתם עושים עבודת קודש!!שבת שלום
ש. אם יש לי אבא שברא אותי ואוהב אותי ואני אותו, והוא ציווה אותי במצוות, אני מרגישה אשמה כשאני עוברת על מצווה. נורא קשה לי לשמור את כל המצוות, והמון פעמים אני נכשלת. לא יעזור אם יאמרו לי שה' אוהב אותי גם שאני נכשלת, אני מסתובבת רוב הזמן עם הרגשה של אשמה. זה הרגשה נוראית שמקטינה אותי, ואני חושבת שכבר עדיף לזרוק הכול. תעזרו לי בבקשהנקבה, 16
ש. בזמן האחרון יוצא לי המון לחשוב על המוות. וזה לא משהו שנער בן 17 אמור לחשוב עליו. אני חושב שהסיבה העיקרית היא שלא מזמן נפטר לי חבר טוב... זה קשה נורא לחשוב שיום אחד הוא היה איתי שמח וצוחק, ויום אחר הוא כבר איננו. איך זה יכול להיות אפילו!? זה גורם לי לחשוב שבכל רגע זה יכול גם לקרות לי. דווקא ברגע שאני בתקופה ממש טובה בחיים מרגיש לי שיכול להיות שסיימתי את התפקיד שלי בעולם... זה מאוד מלחיץ, מפחיד ומטריד אותי בזמן האחרון...איך אפשר להמשיך את החיים בלי לפחד מהמוות? האם יש לכם רעיון לדרך שאני יכול להפסיק לחשוב על זה ופשוט להאמין שזה יקרה בזמן שזה צריך לקרות. אני רוצה להגיע למקום שאני מרגיש שאין לי למה לחשוב על זה כי זה חשבונות שמיים.זכר, 17תשלום וברכה😊
ש. יש לי קושי שאני מתמודד איתו כבר כמעט שנתיים...ברוב הלילות אני שוקע במחשבות ולא מצליח להירדם. יש לי לילות שאני ישן יחסית בסדר, ויש לילות שאני לא מצליח להירדם בכלל (במיוחד עכשיו בסגר, זה ממש החמיר). אחרי לילה שכזה אני צריך לתפקד רגיל בתפילה, בלימודים ובבית, אבל אני לא תמיד מצליח. הרבה פעמים אני שומע ש״חוסר שינה ממש יכול לשבש את המוח״, ״גורם לך לא לתפקד נכון״, ״לא בריא בכלל״. הבעיה העיקרית פה היא שאני לא יודע את הסיבה ל: למה אני לא מצליח להירדם?כדי לנסות לעבור את הקושי הזה ניסיתי הכל... הלכתי לרופא, פסיכולוג, חקרתי ברשת, הורדתי כל מיני אפליקציות מרגיעות, לקחתי תרופותאבל באמת זה לא עזר כי אני עדיין לא מצליח.השאלה העיקרית שלי אליכם, מה אני יכול עוד לעשות? האם יש דרך לעבור את זה?זכר, 17
אהלן:) תודה רבה על כל מה שאתם עושים! ממש מעריכה! יש לי חברה שכבר כמעט 15 שנה היו כל מיני בעיות במשפחה בעיקר בין ההורים.. וסוף סוף לפני כמה חודשים הם התגרשו.. (שזה משמח) אבל לצערנו יש עדין ממש קשיים עם המשפחה וכל פעם שאני שולחת לה הודעה של איך את? או מה קורה, תמיד התשובות הם- לא טוב, או סיוט.. וכל מיני כאלה.. ואני כבר לא יודעת איך להגיב לה! לפעמים אני מנסה לנחם אותה שהכל לטובה, אבל זה לא עוזר ואני באמת לא יודעת איך אני אמורה לענות להודעות כאלה.. אשמח לכמה טיפים/ רעיונות.. תודה מראש♥️
כל המורות שלי ואנשים שמסביבי אנשים רעים והם מאמינים באלוהים כלפי חוץ לפחות ולי אין דוגמה אישית מאף אחד על הדברים שהתורה דוגלת בה , אולי הדת היא בכלל כת? בת 16
אהלן:) השאלה הזאת קצת דחופה לי.. לא פיקוח נפש, אבל אני לא רוצה לאבד זמן שיקר לי. טוב, אז ככה, בסוף החופש הגדול נכנסה אליי מדשית שלא מתאימה אליי ולא לשבט. היא נכנסה להדרכה ואני ניסיתי להיות אופטימית.. עשיתי לחניכות שלי פעולה על זה (כי לכולנו היה קשה לקבל את זה) והתחלנו.. שדיברנו שיחת חפיפה היא אמרה שהיא לא אוהבת שיחות אישיות וגם לא לעשות (בעיקרון היא נכנסה כי לא היה לה לשבט אחר להיכנס ואני מסתדרת עם כולם). ועכשיו, אחרי שהיא נכנסה, העניין מעיק. הדעות שלה מאוד מאוד קיצוניות והיא לא מוכנה לשמוע ולקבל דעות אחרות ממנה. אני מרגישה שזה מעיק עליי ומגביל אותי במשבצת מאוד קטנה של אל תעשי ככה ואל תגידי ככה וכו. וגם כל הקטע עם השיחות האישיות זה אחלה זמן ליצור קשר אישי (אני מלמדת עליה זכות ויודעת שנכנסה בתוך הקורונה אבל עדיין..) ואני מצד אחד רוצה להמשיך וליצור קשר עם חניכות שלמרות שזו שנה שניה אין לי איתן ככ קשר ואינטרקציה.. מצד שני אני לא יכולה או לא רוצה ליצור פער גדול מידי. אם יש לכם עצה בשבילי מה לעשות, אשמח:)
אני ממש ממש צריכה עזרה בבקשה 🙏 יש לי אח תאום ושניינו ממש אבל ממש לא מסתדרים. זה מתחיל בזה שאני אומרת לו להחליף לחולצה אחרת שיותר יפה והוא ממש מתעצבן, או שהוא יורד עליי וחוטף ממני עצבים. זה כבר מגיע לרמה של שפלות על המריבות שלנו... כל דבר קטן גורם לפיצוץ. ההורים שלי התייאשו לגשר ביננו.. אני ממש אשמח שתתנו לי עצה איך נפסיק להתווכח על כל דבר קטן או שיהיה לנו יחסים נורמאליים של אח ואחות.... תודה רבה🙏
רציתי לשאול איך אני יכולה להיות יותר רגועה, ולא תמיד לנסות לרצות את כולם, אני מרגישה שממש כל הודעה קטנה שאני שולחת אני רק חושבת מה יענו ומה יגידו וכאילו תמיד במצב שורד כזה ואף פעם לא בטוחה במקום שלי (זה בעיקר מול החברות) בת 16, תודה!
קיבלתי ניסיון קשה ממש.. לעמוד מול הנפש שלי ראש בראש תמיד הכניסו לי לראש מגיל קטן שאני צריכה להרזות כי ככה זה. בריא יותר, טוב יותר, מושך יותר. שונאת את זה שונאת את זה שונאת את זה!!!! נמאס לי. אני לא יכולה לשחרר את הגוף הזה. אני רודפת דיאטות, מאמנים, תפריטים ותאמינו לי שעני יודעת על גוף האדם ובפרט שלי יותר מכמה דיאטניות בארץ. כל כך הרבה חקרתי ואני יודעת מה מתאים לי כביכול כדי להרזות אבל אני לא רוצה כל יום לרוץ או לשקול כל אוכל שבא לי. אני לא אוכלת על היום שטויות בכלל לא. אבל אני אוהבת לאכול, לבשל, זה עושה לי כל כך טוב. למה בכלל קיבלתי הזה ניסון?! אתם יודעים כמה החרמות עברתי בגלל הגוף שלי?! כמה מבטים צולבים? ניפוץ חלומות, חברויות והנרות מפה ועד ללונדון?! די!!! אם הקב"ה באמת אוהב אותי הוא היה כבר עוזר לי עם הניסיון שלי ואני יודעת שכל כך הייתי מבקשת להיות פחות חריגה בציבור. מה קרה למה אני לא יכולה לעבור יום קניות כיפי עם חברות ולא להתבייש שכולם מוצאות משהו ורק עני צריכה חנות של מידות גדולות בדרום העיר או לצאת בוכה, ממש מתוסכלת מימים שאני חייבת שמלה לאירוע אבל שום מקום לא מספק משהו עבורי. למה? לא רוצה יותר את הניסיון הזה קחו אותו ממני!!!!!!! בת 18