ש. רציתי לשאול למה בעצם ה' ברא את העולם? אף פעם לא הבנתי באמת למה למרות שכל הזמן אומרים שהוא רצה להיטיב.... התשובה הזאת לא מספקת אותי כי אני לא מבינה למה הוא רוצה להיטיב...
אהלן יש לי חברה שיודעת עליי כמעט הכל היא עוזרת לי בהמון מקרים אבל, מרגיש לי שזה לא הדדי.. שהיא צריכה עזרה היא לא פונה אליי היא פונה אל מישהי אחרת.. עכשיו האם כדאי לי באמת להעזר בה למרות שזה לא הדדי? תודה!!
ש. נחשבת לבן אדם פסימי במיוחד. אבל איכשהו הקורונה הכניסה אותי למציאות ורודה כזאת, באמת האמנתי שאחרי פסח נחזור ללמוד. ואווופס זה לא קרה. עכשיו ופשוב "נפלתי"באופטימיות. באמת האמנתי שמיד אחרי סוכות נצא מהסגר!! ופתאום היום נפלה לי ההבנה שזה עוד יימשך המון זמן. אני מיואשת, מתוסכלת, ובאמת החיים אבדו משמעות.. הלכה ההדרכה,עם כל החלומות, כל העבודה שלי בשנה שעברה עם החברות, סופסוף מצאתי את המקום שלי!!! החזיק אותי שזה קצר וזמני. שעד אחרי החגים הסיוט ייגמר. ופתאום זה כבר לא בטוח.. כל הזמן משכתי את היכולת סבל שלי, בראש שלי זהו הפעולת זום בסוכות זו האחרונה וירטואלית.. איך אני מחזיקה עכשיו שבט חדש בסניף כלכך מרחוק?! באמת שוקלת לעזוב תהדרכה כשאני בקושי שם.. אני סתם מתחזקת קשר עם בנות, וזה קשה, כשיכול להיות שבכל השנתיים האלה זה יהיה הקשר.. אמרו שהדרכה זה גם כיף, כרגע זה מסובך יותר מקרוב, ואין כיף. איך ממשיכים מהיאוש הזה?!
למה כ"כ משבחים את פנחס? אני מבינה שזה אסור ושזה היה חמור מה שקרה שם, אבל להרוג בגלל זה- זה לא קצת מוגזם? גם לפי אתה צריך לקוות שאנשים יחזרו בתשובה אז לא הבנתי איך זה מסתדר.... תודה
ש. בשנתיים האחרונות עברתי סדרה של משברים אישיים, בתחום הלימודי, החברתי, המשפחתי.. אני מרגישה שלמרות שיצאתי מהשנתיים האלו עם הרבה ידע על עצמי, וגדלתי מאוד, התבגרתי ובאמת לא הייתי מוותרת על כל מה שהרווחתי מהמשברים האלו, משהו בי נסדק. הרבה יותר קשה לי לשתף, לסמוך על אנשים, להיפתח, גם כשאני מרגישה לגמרי מפורקת אני מעדיפה להסתגר בחדר ולא לספר לאף אחד.. אני הרבה יותר מודעת לסכנות שבעולם ולדברים שעלולים לפגוע בי ולגרום לי לעוד משבר. בקצרה, אני מרגישה שהרווחתי הרבה בגרות והבנה של העולם, אבל איבדתי את התמימות והפשטות הטבעית שהייתה לי. איך אפשר לחזור לזה?