אוקיי שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן ;) היום יש בערך 8 נוסחי תפילה. מה יהיה כשיבוא המשיח? באיזה נוסח נתפלל? יש כל כך הרבה מנהגים שונים... אני, לדוגמה, תימני (מצד אבא! מצד אמא אשכנזי ספרדי :) וממש יהיה לי קשה לוותר על המנהגים שלנו. לאחרונה בדיוק למדנו על זה שהמרוקאים וויתרו על הרבה מנהגים בגלל דרישות מרן הרב עובדיה זצ''ל ל"אחדות ספרדית", ואני נורא מפחד שיבוא יום וכל המורשת שלנו, הנוסח שלנו, הקריאה בתורה והתרגום - הכל ימחק. ולא רק אנחנו, כל השאר. ואגב נוסח - לפי איזה דרך הלכתית נלך? בן איש חי - מרן הבית יוסף - רמב''ם - משנה ברורה? איך תיק''ו יעזור אם יש בהרבה מקרים פסיקה שונה? ובית הלל - בית שמאי - לעתיד לבוא הלכה כבית שמאי - זה קצת משנה הכל, לא? מתנצל על השאלות האלו.. חג שמח ושבת שלום :)
שמעתי מישהו שאומר כל הזמן ''ה' לא חייב לי כלום''. למה בעצם ה' לא חייב לנו? ה' הוא כל יכול, מה אכפת לו לעזור לאדם ו'לפנק' אותו קצת, למה שלא נהייה תמיד בריאים, למה שנצטרך לסבול? אני יודע שיש את כל העניין שרק ככה מתקדמים ומתפתחים, ובלי הקשיים לא היה ניתן לראות את הטוב אבל זה פשוט לא משכנע אותי.נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ה' הוא זה ש'הכריח' אותי להיות בעולם, ועכשיו אני צריך לעבוד קשה כדי לקבל את חלקי בעולם הבא, למה בעצם שהקב''ה לא יהיה חייב לי?תודה
מה זה אומר תלות רגשית? איך מרגישים את זה? ומה הסימנים שמאותתים על זה? ואם אני מאוד אוהבת מישי, על גבול המעריצה.. זה יכול להיות תלות רגשית? תודה!
הי, לאחרונה התחלתי ממש לקנא באנשים שחזרו בתשובה. אני מסתכלת עליהם רואה איך יום יום הם שמחים לחיות את החיים, איך כל יום הם בוחרים שוב וזה פשוט מבאס אותי. אני אף פעם לא בחרתי, נולדתי דתייה וזה כאילו שולל ממני את האפשרות להרגיש "אורות". איך אני מפסיקה לקנא בחוזרים בתשובה ומתחילה להרגיש שגם אני בוחרת, למרות שתכלס אני לא?
לפעמים אני לא מבינה למה כל דבר צריך להיות שכלי מידי, למה אי אפשר גם פשוט להאמין שככה ה׳ רוצה?שאנחנו לא מבינים הכל..מרגיש לי שזה אפילו קצת גאוותני לחשוב שאנחנו צריכים לדעת הכל🙈מצד שני, עולה לי הנקודה שאם אני לא שואלת מה זה אומר עליי? שהאמונה שלי היא תמימה מידי? לפעמים זה יכול ממש לשבת עליי ולהוריד לי. תחושה לא הכי נעימה אם לומר את האמת.
שלום ותודה רבה על הפרויקט קודם כל! :) יש לי הרגשה שאני הולכת איתה די הרבה זמן, ויוצא שאני גם חיה לפיה בלי בחירה שלי. יש לי ממש הרגשה של מחויבות לשמש דוגמא, אבל לא בקטע של חיובי ושלילי, מה לעשות ומה לא. אלה יותר בקטע של איזה דמות אני, ואיך אני משפיעה על אנשים, או כמה טוב אני עושה בעולם. כל פעם לפני שאני עושה משהו אני מעבירה לעצמי בראש איך זה יתפרש, ואם זה יגרום לאהדה כלפי, ושאנשים יגידו וואו איזה אישיות, ויעורר בהם את הרצון לעשות טוב, ואם אני מבינה שכן זה מדרבן אותי. ואני כל הזמן מתחבטת עם עצמי אם זה גאווה או שזה נובע ממקום אחר. (אני אחדד, אני לא עושה דברים כדי לקבל יחס או כדי שיעריצו אותי, זה לא נובע משם...) זה מתיישב לי הרבה על מה אני רוצה שיזכרו ממני בעולם הזה, וכשב-120 כבר לא אהיה כאן. יש לי תחושה שכל האלה שנפטרו הם כל כך שלמים, והיה להם כל כך הרבה דברים חכמים להגיד, והם השפיעו על כל כך הרבה אנשים, והדברים שהם הרימו הם וואו, והם ממש דמויות השראה. וזה שם אותי כל פעם במקום של השוואה, של איפה אני לעומתם, ואם חס וחלילה אני אמות בטרם עת אז מה הספקתי, מה אני משאירה פה. וזה משהו שממש יושב לי עמוק ולא משחרר וגורם לי פשוט לחיות את החיים לפי הספקים. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בצורה טובה;) תודה מראש!
הי אמא שלי מעירה לי הרבה. הרבה בקטע של צניעות וגם סתם על דברים קטנים כאלה. כל פעם שהיא עושה את זה פשוט באלי ללכת ולבכות עם עצמי שעות ולעשות בדיוק ההפך ממה שהיא אמרה. זה עושה לי רע, לא מרגישה שזה בונה אותי בשום צורה הביקורת הזאת ואני גם רואה שהיא מעירה לאחים שלי הגדולים שהם כבר אפילו לא גרים בבית. למה אני צריכה להרגיש בית ספר בבית שלי? ועוד משהו, יש דרך לדחות את האנטיות הזאת שאני מרגישה? תודה
ואו איזה זכות זה לשאול אותכם השאלה היא כזאתי מה אני עושה שלא מאמינים לי שחושבים שאני משקרת ואני לא! (אני הצודקת) זה יכול להוציא אותי מדעתי
ש. יישר כח גדול! השאלה היא כזאת.. אני בשירות לאומי והכרתי מישהו שאני ממש רואה את האפשרות שנצא בעתיד.. כי הוא כזה די בסגנון שלי וכו'.. אפילו חברה שמכירה את שנינו אמרה שתשדך כשיהיה רלוונטי שנינו דוסים כאלה הבעיה שאין לנו קשר ואני רק חושבת עליו כל היום.. וקראתי בתשובה אחת כאן שאסור להתפלל על מישהו ספציפי אלא להתפלל שה׳ יביא לי את מי שהכי טוב בשבילי אז איך מתמודדים עם זה שאני חושבת על מישהו ספציפי אבל לא יכולה להתפלל על זה? תודה רבה!
ש. יש לי בעיה, אני נמצאת בחוג של כמה ילדים עם מורה, ויש שם ילדה שפשוט לא סובלת אותי. אני לא יודעת למה אבל הבנתי מחברה שלי שלמדה איתה שהיא תמיד התנהגה ככה. למשל בשיעור האחרון היא אמרה לי משפט די מעליב.. וזה לא פגע בי, זה פשוט מעצבן שהיא ככה מתנהגת וזה לא שיש לי מה לעשות עם זה.. מה אפשר לעשות?
יש לי חברה ממש טובה שהיא קצת ממורמרת בלי ביטחון עצמי והרבה פעמים שהיא משתפת אותי בדברים כאלה אני לא יודעת מה לענות לה.. בכללי לא כיף לי לראות ולשמוע אותה ככה עצובה בכל זאת.. איך אפשר לענות? מה אפשר לעשות שיהיה לה יותר טוב.
רציתי לשאול למה בעצם ה' ברא את העולם? אף פעם לא הבנתי באמת למה למרות שכל הזמן אומרים שהוא רצה להיטיב.... התשובה הזאת לא מספקת אותי כי אני לא מבינה למה הוא רוצה להיטיב...