יש ילדה בסניף שאני חושב שהיא על הזמן רוצה לדבר עם בנים בסניף והיא תמיד מחפשת את זה... מה לעשות עם זה?
אני דלוק על אחות של חבר ממש טוב שלי זה מרגיש לו ממש לא מכבד... מה לעשות? מין וגיל *בן 16
הי התחלתי שיעור א' ובישיבה לומדים כל הזמן גמרא. איך לימוד הגמרא יעזור לי להיות אדם יותר טוב? איך מזה אני אמור לתקן ולשפר את העולם ולקרב את כולם ליהדות ולקב''ה? לימוד אמונה וסוגיות עדכניות נראים לי כל כך יותר חשובים ושהרבה יותר יעזרו לי בשליחות שלי כאדם דתי. מה זה משנה סוגיות לא רלוונטיות על שור שנגח את הפרה ואיזה עדות מחייבת שבועה.. מה כל העניין בללמוד כמעט אך ורק גמרא כל היום? תודה רבה!!
כל פעם כשאני אומרת שאני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך להיות דתיה וכו', אנשים שואלים אותי למה אני לא מאמינה בה' וכו', אבל לא זאת הסיבה שאני רוצה לצאת בשאלה, אני לא רוצה כבר להאמין בה', זה עול כבד מדי ואני פשוט לא רוצה את זה, וטוב לי עם המרחק הרחוק שלי עם ה', אני לא רוצה להתקרב, אני מודה שיש הרבה דברים טובים בדת ובכללי וגם ביהדות, ואני מקבלת הרבה מהם, אבל כל כך קשה לי להסביר לאנשים שגם אם אני לא אשמור ואדייק עם כל מצווה, גם אז אני אוכל להיות מאושרת ושמחה עם עצמי, איך אני מסבירה את זה לאנשים? נקבה
יש לי חבר שיש לו בקרוב אירוע חשוב שהוא מתכונן אליו הרבה זמן, זה אירוע ממש חשוב בשבילו. הוא יצטרך לעבור שם מספר אתגרים לא פשוטים, הוא מסוגל להצליח אותם, הוא באמת טוב. הבעיה שלו זה הלחץ, הלחץ יכול להפיל אותו חזק. למרות שהוא טוב ואמור להצליח, והלחץ באמת משמעותי באירוע מסוג זה. אז אשמח אם יש לכם כמה עצות שאני אוכל לעזור לו... איך אפשר להתמודד עם הלחץ? לבטל אותו...(זה אפשרי) או אולי לנתב את הלחץ למקום טוב?
שני חניכים שלי שהיו חברים טובים רבו ואחד מהם סיפר לי את זה ואמר לי שהוא ממש מתגעגע לחבר השני ושהחבר השני חסר לי, וביקש שאני אגיד לו את זה, איך אני יכולה לעשות את זה נכון? איך לעזור להם להשלים? זה בכלל התפקיד שלי? תודה רבה ושכוייח😇
ש. שלום. אשמח לתשובה מהירה, זה דחוף.. עוד מעט מתחיל חודש ארגון בסניף, ואנחנו השבט החדש.. המדריכות שלנו הם מותק ממש, אבל פחות יוזמות ועושות דברים, וגם כשאנחנו מארגנות בעצמנו פויקע, פק"ל וכדו', הם מתחמקות ולא מגיעות.. בכללי זה היה ככה, אבל עכשיו בקורונה זה ממש התעצם שגם כשהיה מותר הם לא באו ולא עשו כלום. זה יוצר המון רכילות סביב העניין בשבט, וכל הזמן מדברים עליהם מאחורי הגב. ככה שהקשר איתם במשבר גדול מאוד. אני מתה עליהם ממש ממש ולא בא לי לאבד אותם ואת הקשר איתם בגלל זה.. עכשיו בחוד"א אני ממש חושבת שזה יתעצם ולא בא לי!!!אשמח לטיפים, ודווקא ממישהו שהיה מדריך ויכול להגיד מהנקודת מבט של מדריכ/ה. נ.ב. אני אציין שדיברנו איתם כמה פעמים על הנושא הזה בצורה מכובדת, בוגרת ובלי כעס. בת 15
ש. שלום! קודם כל ישר כוח על הפרויקט הזה! מקום מדהים לקבל בו תשובות או אפילו סתם לשאול בשביל עצם השאלה...אני שיעור ג בישיבה גבוהה, כרגע מתכוון לפחות לסיים את השנה בישיבה ואולי אפילו להמשיך. העניין הוא שמתחילת השנה מתחילות להציק מחשבות ב 2 נושאים עיקריים: צבא וחתונה. המשותף ל 2 המחשבות האלה הן שהרגש צועק שהוא כבר רוצה להגיע אליהן, אבל השכל אומר שזה לא הזמן, ואני אפרט: צבא -בכלל לא פוסל צבא מלא, אפילו אם אתגייס בסוף ש"ג. גם הסדר זה אופציה, כרגע לא צריך להחליט. עד כאן דברי השכל, אבל הרגש מתחיל להתעניין ולהתעסק במחשבה של גיוס למרות שברור לי שהכי נכון לי ואני באמת רוצה זה ללמוד לפחות 3 שנים לפני צבא. חתונה - ברור לי שחתונה לפני גיוס, ואפילו לפני סוף מסלול היא לא אופציה כי ככה קשה מאוד לקיים זוגיות בריאה. מבחינתי נראה לי הגיוני לחלוטין לדחות את החתונה איפשהו לקראת סוף השירות/ אחרי קורס קצינים (אם אצא). וכמו בענייני הצבא, רק חריף יותר- אני לא מסוגל להוציא מהראש את נושא חיפוש אשתי לעתיד, מה שמתבטא בזה שכל שיחה טכנית עם בת (לא שיש לי הרבה כאלה) בסביבות הגיל שלי נראית לי כמו איזה אופציה לקשר לחתונה וזה לא עוזב אותי! אני רוצה ללמוד תורה בשקט, לצאת להגן על עמ"י מתוך מסירות נפש מוחלטת ורק אז להתעסק בבניין הבית בשיא האנרגיה אבל הרגשות שלי מעסיקים אותי בלי סוף, עד כדי כך שאני לא מצליח לדמיין את עצמי סוחב אותן עוד 3 שנים!וזה נהיה רק גרוע יותר אחרי שקיבלתי בחודשים האחרונים איזה 3 הצעות להיפגש איתן וזה פשוט מבלבל אותי לחלוטין! אז לשאלה: אשמח אם תאירו את עיניי להסתכלות אחרת על המציאות שבה אני נמצא. אולי השיקולים שלי לא נכונים/ לא מאוזנים? ודבר שני, האם יש דרך טובה ופשוטה להצליח להתרכז במה שאני עושה כרגע (ללמוד בישיבה) בלי להתעסק בעניינים אחרים (צבא וחתונה) שלא רלוונטיים כרגע? תודה מראש! בן 20
ש. שלום!! יש לי שאלה שאני שואל את עצמי כבר תקופה, וסוף סוף יש מקום לשאול תודה רבה לכם!!סבא שלי מבוגר ולא מבין עיברית כל כך טוב, מה שאומר שהוא צריך לא מעט עזרה. ובאמת אני משתדל מאוד לעזור בכל מה שאני יכול ולהיות לידו כשהוא צריך ומודה לה' על הזכות לקיים מצווה גדולה כל כך. אבל השאלה שלי היא עד כמה? יוצא לא מעט פעמים שאני צריך לבטל תוכניות כדי לעזור לסבא או אבא שלי, ואני מוצא את עצמי בסוף היום כשלא היה לי זמן ללמוד או להתקדם במה שרציתי לעשות באותו היום, אז איפה עובר הגבול? כל פעם שהם יצטרכו עזרה אני אצטרך לבטל הכל???תודה רבה ומקווה שהשאלה רלוונטית לעוד אנשים כדי שכולנו נחכים...בן 18
ש. יש לי בעיה ענקית.אחותי היא מורה.לפני שנתיים הייתי הולכת איתה לקייטנה.היו קצת בלגנים עם הכיתה שהייתי בה. ובעקבות זאת אחותי לא הסכימה שאבוא איתה לקייטנה השנה.ממש ממש הייתי עצובה וגם הבנות ששמעו על זה.אנחנו בקשר ממש טוב יש לנו קבוצות בווצאפ אחת עם השנייה ובכללי אנחנו עושות ממש כיף😅מציינת שהם בכיתה ה עכשיו.רציתי מאוד לעשות חונכות בבית הספר שלה ככה שאוכל להיות איתם שוב.אבל התברר לי שאני לא יכולה בגלל שזה בית ספר שלא בתקן שלנו.זה ממש ממש מעציב אותי.אני נורא רציתי וגם הם מאוד רצו.אחותי נורא לא רוצה שאני אבוא כי היא לא רוצה שאני יהיה שם איתה.ואני די מבינה אותה אבל אין לי מה לעשות עם זה.בכללי אני נורא אוהבת ילדים קטנים.לצערי הרב לא יצא לי להיכנס למדריכה בסניף ועכשיו נותרתי אפילו בלי מחויבות אישית.ניסיתי לחפש באזור ירושלים סניפים כדי לעשות הדרכת חוץ מצאתי ממש מעטים אבל כולם רחוקים ולא מתאימים לי.כל כך עצוב לי ששום דבר לא מצליח לי..יש לי שתי שאלות אם תוכלו לענות לי עליהם.מה לעשות עכשיו עם הבנות מהבית ספר של אחותי?הם נורא רוצות שאני יגיע וקשה לי לבאס אותם אבל מצד שני יש אחותי שלא רוצה שאני אבוא.ואולי במקרה אתם יודעים על סניף בירושלים שמחפש מדריכות?בת 15
ש. השבוע פתאום הסתכלתי על כולם בתפילה... ופשוט פתאום זה הכה בי שבעז"ה נתפלל שוב ערבית עוד חצי שעה, ואז מחר בבוקר נתפלל שוב שחרית שעה, ואז שוב מנחה, ושוב ערבית... וככה עוד 100 שנה בע"הווואלה- זה קשה, ומתיש, ומתסכל! כאילו כמה אפשר להגיד את אותן מילים, כל יום כל היום? ולצפות להתחדשות... שמעתי על המשל של האוכל, אבל כל אחד היה משתגע מלאכול את אותו אוכל כל יום...ויש תפילות פעם ב, שנוגעים בשמיים, והן מדהימות, ועושות חשק לעוד. אבל רוב התפילות לא כאלה... ושוב, כדי להגיע לתפילות המדהימות האלה צריך עבודה, אז זה נחמד לעבוד פעם אחת. אבל פשוט לא רואה את עצמי עושה את זה עוד 100 שנה 3 פעמים ביום... אשמח לעזרה, תודה! בן 18