ש. יש לי בעיה ענקית.אחותי היא מורה.לפני שנתיים הייתי הולכת איתה לקייטנה.היו קצת בלגנים עם הכיתה שהייתי בה. ובעקבות זאת אחותי לא הסכימה שאבוא איתה לקייטנה השנה.ממש ממש הייתי עצובה וגם הבנות ששמעו על זה.אנחנו בקשר ממש טוב יש לנו קבוצות בווצאפ אחת עם השנייה ובכללי אנחנו עושות ממש כיף😅מציינת שהם בכיתה ה עכשיו.רציתי מאוד לעשות חונכות בבית הספר שלה ככה שאוכל להיות איתם שוב.אבל התברר לי שאני לא יכולה בגלל שזה בית ספר שלא בתקן שלנו.זה ממש ממש מעציב אותי.אני נורא רציתי וגם הם מאוד רצו.אחותי נורא לא רוצה שאני אבוא כי היא לא רוצה שאני יהיה שם איתה.ואני די מבינה אותה אבל אין לי מה לעשות עם זה.בכללי אני נורא אוהבת ילדים קטנים.לצערי הרב לא יצא לי להיכנס למדריכה בסניף ועכשיו נותרתי אפילו בלי מחויבות אישית.ניסיתי לחפש באזור ירושלים סניפים כדי לעשות הדרכת חוץ מצאתי ממש מעטים אבל כולם רחוקים ולא מתאימים לי.כל כך עצוב לי ששום דבר לא מצליח לי..יש לי שתי שאלות אם תוכלו לענות לי עליהם.מה לעשות עכשיו עם הבנות מהבית ספר של אחותי?הם נורא רוצות שאני יגיע וקשה לי לבאס אותם אבל מצד שני יש אחותי שלא רוצה שאני אבוא.ואולי במקרה אתם יודעים על סניף בירושלים שמחפש מדריכות?בת 15
השבוע פתאום הסתכלתי על כולם בתפילה... ופשוט פתאום זה הכה בי שבעז"ה נתפלל שוב ערבית עוד חצי שעה, ואז מחר בבוקר נתפלל שוב שחרית שעה, ואז שוב מנחה, ושוב ערבית... וככה עוד 100 שנה בע"הווואלה- זה קשה, ומתיש, ומתסכל! כאילו כמה אפשר להגיד את אותן מילים, כל יום כל היום? ולצפות להתחדשות... שמעתי על המשל של האוכל, אבל כל אחד היה משתגע מלאכול את אותו אוכל כל יום...ויש תפילות פעם ב, שנוגעים בשמיים, והן מדהימות, ועושות חשק לעוד. אבל רוב התפילות לא כאלה... ושוב, כדי להגיע לתפילות המדהימות האלה צריך עבודה, אז זה נחמד לעבוד פעם אחת. אבל פשוט לא רואה את עצמי עושה את זה עוד 100 שנה 3 פעמים ביום... אשמח לעזרה, תודה! בן 18
ש. הי:)לאחרונה קיבלתי הצעה על בחור (בפעם השניה, משני אנשים שונים) אני אישית מכירה אותו ומעריכה אותו מאד וחושבת שהשידוך יכול ללכת ממש טוב. מבחינתי זה עדיין לא הזמן ברמה הטכנית (אני מרגישה מוכנה לחתונה אך קודם אני רוצה קודם לסיים שנת שירות). אני ממש מתלבטת איפה גובל פה ההשתדלות לצד הביטחון (כבר פעם שניה, זה לא איזה מסר?) והאם נכון לענות תשובה חיובית למרות הידיעה שהחתונה תחכה עוד זמן?בת 18
היי😊קודם כל, כל הכבוד על המיזם!! אני מרגישה שהוא תורם לי ולעוד חברות רבות! רוב החיים שלי לא הייתי ליד בנים (מלבד אחים, בני דודים, משפחה..)גם בבית ספר וגם בסניף הכל היה מופרד כך שאין לי אינטרקציה עם בנים כלל.בבית ספר ובכללי בחינוך הדתי מדברים הרבה על כך שבנים כל הזמן חושבים על בנות, אם הם רואים בנות יפות הם חושקים בהם ושבכללי יש להם יצר תאווה מאוד חזק.בגלל שלא היה לי קשר עם בנים בני גילי אני לא יודעת איך זה, אבל האם זה באמת נכון? בגלל כל מה שחינכו אותי אני מרגישה שיהיה לי קשה לסמוך על בנים כי אני מפחדת שכל מה שמניע אותם זה רק זה.אשמח לתשובה (ואם היא תהיה מבן זה יעזור) האם באמת המחשבות האלו כל הזמן והאם הם באמת לא יכולים "לשלוט" בזה?בת 17
יש לי בעיה ענקית. אחותי היא מורה. לפני שנתיים הייתי הולכת איתה לקייטנה. היו קצת בלגנים עם הכיתה שהייתי בה. ובעקבות זאת אחותי לא הסכימה שאבוא איתה לקייטנה השנה. ממש ממש הייתי עצובה וגם הבנות ששמעו על זה. אנחנו בקשר ממש טוב יש לנו קבוצות בווצאפ אחת עם השנייה ובכללי אנחנו עושות ממש כיף😅 מציינת שהם בכיתה ה עכשיו. רציתי מאוד לעשות חונכות בבית הספר שלה ככה שאוכל להיות איתם שוב. אבל התברר לי שאני לא יכולה בגלל שזה בית ספר שלא בתקן שלנו. זה ממש ממש מעציב אותי. אני נורא רציתי וגם הם מאוד רצו. אחותי נורא לא רוצה שאני אבוא כי היא לא רוצה שאני יהיה שם איתה. ואני די מבינה אותה אבל אין לי מה לעשות עם זה. בכללי אני נורא אוהבת ילדים קטנים. לצערי הרב לא יצא לי להיכנס למדריכה בסניף ועכשיו נותרתי אפילו בלי מחויבות אישית. ניסיתי לחפש באזור ירושלים סניפים כדי לעשות הדרכת חוץ מצאתי ממש מעטים אבל כולם רחוקים ולא מתאימים לי. כל כך עצוב לי ששום דבר לא מצליח לי.. יש לי שתי שאלות אם תוכלו לענות לי עליהם. מה לעשות עכשיו עם הבנות מהבית ספר של אחותי? הם נורא רוצות שאני יגיע וקשה לי לבאס אותם אבל מצד שני יש אחותי שלא רוצה שאני אבוא. ואולי במקרה אתם יודעים על סניף בירושלים שמחפש מדריכות? בת 15
שלום לכם, תודה רבה על היוזמה המבורכת כ''כ! יש לי בעיה קטנה... לא מזמן אחותי התחתנה ב''ה עם בחור ממשפחה מצוינת, אנחנו כל המשפחה בקשר מצוין עם המשפחה השניה, הם גם גרים קרוב אלינו ואנחנו נמצאים אצלם הרבה... הקטע הוא שאחד מהאחים של החתן גדול ממני בשנתיים, ואחרי שהיינו אצלם כל כך הרבה ועברנו כל מיני חוויות ביחד שקשורות לחתונה וכו' אני מתחילה להרגיש שאנחנו מתחילים להרגיש חיבור שהוא מעבר לידידים ואח/אחות של הגיס/ה.... ואני מתלבטת אם זה בסדר בגיל הזה, כי אני יודעת שאם נסחף עם זה רחוק זה גם יכול לקחת לי מקום בלב על חשבון דברים אחרים... מה לעשות? לומר לו משהו?
אני באמת לא יודעת מה לעשות... ההורים שלי רבים כל הזמן ובצורה מוגזמת. זה הגיע למצב שכבר לא אכפת להם לעשות את זה מולנו הילדים ( אולי כי הם יודעים שאנחנו בכל מקרה נשמע את הצעקות מהחדר...) אני מפחדת שיום אחד יהיה פיצוץ או משהו או שהם חס וחלילה יתגרשו... באמת שאין דבר שהם לא מתווכחים עליו. בת 16
יש מדריכת חוץ בייישוב שלי שמאוד זילזלה בקורונה, זאת אומרת, הסתובבה בלי מסכה, אמרה שהקורונה זה שטויות, לא שמרה מרחק ונגיעה וכדו'. חוץ ממנה גם השבט שלי מאוד לא שומר וזה ממש מכעיס אותי! הם מסכנים חיים! בכל אופן, עכשיו המדריכת חוץ הזאת חולה בקורונה, ואני מוצאת את עצמי אומרת שהלוואי שהשבט שלי ידבק ממנה כדי שילמדו לקח. אני מזועזעת מעצמי, איך אפשר להגיד דבר כזה?! האם זה תקין לספר על המדריכה הזאת לאחרים כדי שיבינו שמי שמזלזל בקורונה נדבק ומסכן? כולם מכירים אותה, כך שאי אפשר לספר עליה בעילום שם. האם זה תקין להוכיח את השבט שלי? איך אני יכולה לגרום להם להבין שהקורונה היא סכנת חיים? הם ממשיכים להפגש עכשיו גם בסגר, האם זה תקין להזמין פקח? בת 15
היי אשריכם על הפרויקט! כשאני נמצאת הרבה זמן עם חברה אני מרגישה שאני צריכה קצת מרחק ממנה וקשה לי לראות אותה אחר כך כמה זמן (אני מרגישה שאני צריכה זמן לעצמי ואז אני מרגישה ממש רע עם עצמי בגלל שאני מתרחקת ממנה ובאמת שהיא לא עשתה לי כלום..) וככה זה עם כל בן אדם (אפילו עם אח שלי.. אני מרגישה שמציק לי לפעמים הנוכחות שלו בגלל שאנחנו הרבה זמן בבית ביחד..) ואני ממש מפחדת שח"ו זה יהיה ככה עם בעלי לעתיד (שימאס לי ממנו או שהנוכחות שלו תפריע לי אחרי שנהיה הרבה זמן ביחד) אני יודעת שזה בעייתי ושזה ממש רע ואני ממש מפחדת מזה לעתיד... הבעיה היא שאלו הרגשות שלי ואני לא יודעת איך אני יכולה לשנות את מה שאני מרגישה.. תוכלו לתת לי טיפים איך אני יכולה לשנות את זה ולהתגבר על ההרגשה הזו?🙏... תודה רבה ♥️בת 17
היי! תודה על המצווה המדהימה הזאת! יש לי חברה שלפני כמה שנים רבנו ממש, נותק בינינו הקשר ויצא שגם סחפתי כמה בנות אחריי, אחרי כמה חודשים דיברנו ופתרנו את זה וברוך ה חזרנו להיות חברות והאי הבנות בינינו נפתרו, אבל יש בעיה... אני מרגישה שכל מה שאני אומרת, כל מה שאני עושה היא ישר שופטת אותי וגם אומרת את זה בקול (זורקת כל מיני עקיצות כאלה), כל החברות מסביבי שמות לב לזה גם שהיא כל הזמן "יורדת" עליי, זה לא מעליב אותי רק מעצבן בטירוף שלכל צעד שאני עושה יש לה הערה להגיד לי. ועוד משהו, יש איתה בעיות אמון ונאמנות קשות מאוד, לצערי יוצא לי לחטוא ולרכל הרבה על אנשים, אבל כלל ברזל מבחינתי זה שאני לא מדברת על חברות טובות שלי, וכרגע אני מחשיבה אותה חברה טובה שלי ואני לא מפסיקה לשמוע כמה היא מרכלת עליי מאחורי הגב, וכאן זה לא רק עליי, זה על כל חברה שלה היא מרכלת לפעמים גם איתי עד שאני עוצרת אותה מה אני יכולה לעשות? היא לא בן אדם שאני אדבר איתו על הנושא הזה כי היא פשוט לא תבין (בת 17)
שלום! קודם כל רציתי להגיד לכם תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה! למדתי מכם המון ואתם עושים עבודת קודש! רציתי לפנות לגבי אחד מהחברים שלי, היינו בטיול רצינו להתפלל ואחד מהחברים שלי אמר שהוא נחלש בדת והוא לא מתפלל כי יש לו הרבה שאלות ודברים לא מובנים. כששאלתי אותו למה הוא מתכוון הוא הביא לי שאלה על יעקב ועשו שנאמר על עשו שהוא יעבוד עבודה זרה ויהיה רשע וחבר שלי שאל ובצדק איך אפשר להגיד דבר כזה? שהבן אדם עוד לא התחיל את חייו וכבר נקבע לו מה הוא יהיה? אז היה לי חשוב להחזיר לו תשובה בעניין וגם טיפים איך לקרב אותו בחזרה. בנוסף, בתור מדריך היה לי דיבור עם מספר חניכים שהתרחקו מהדת והם כל היום בטלפון משחקים הולכים למקומות לא ראויים עישון וכו הייתי שמח לטיפים איך לקרב אותם כמה שאפשר? ואיך להתנהג איתם?
ש. רוב הצוות שלי איכותי אבל יש שלוש או ארבע שדי צינים ככה שאני לפעמים מתלבט אם להביא הצעות וכד' כדי שלא יצחקו עלי (לא שכל כך אכפת לי אבל בכל זאת...) מה לעשות?