הייייי!! מה קורה? יש לי שאלה די מוזרה.... אני נקשרת לאנשים ממש בקלות, עכשיו זה באמת דבר טוב אבל לפעמים זה קצת עובר את הגבול... אני אתן דוגמא: אם מישהו מחייך אליי ברחוב אני ארגיש ממש קשורה אליו, גם אם אני בכלל לא מכירה אותו ולא יודעת איך קוראים לו... כשאני אומרת שאני נקשרת אל מישהו זה די אומר שאני אוהבת אותו ושאני אהיה מוכנה לעשות בשבילו המון דברים... יש בזה משהו טוב אבל זה מוגזם לגמרי ואני לא יודעת מה לעשות...... אשמח לעזרה
ש.שלום לכם!! ממש תודה על כל הזמן שאתם משקיעים בנו.ממש מצילי נפש!ולענייננו-אני בת שירות, שנה ראשונה. אין צורה יותר יפה לכתוב את זה מאשר ככה: אני רעבה.. פשוט רעבה. דמי המזון שמספקים לנו לא כל כך מספקים, לא תמיד נעים לבקש להתארח ולא תמיד יש משפחה להתארח אצלם. מה אפשר לעשות? אשמח ממש לתשובה מעשית
ש.אהלן, מה קורה?בערך לפני שנה התחילה להיות לי ירידה בכל נושא האמונה, הנקודה היא שזה נשאר.הייתי בטוחה שזה יעלם תוך כמה חודשים והכל יהיה סבבה, אבל אני כבר מרגישה שזה לא ייעלם בקרוב.אני מרגישה צבועה שאני מרגישה שאין אלוקים אבל בכל זאת ממשיכה ללכת בחצאיות ולעשות פעולות לחניכים שלי על כמה שהתורה חשובה והאמונה קריטית.יותר מזה- אני מרגישה שאני משקרת לעצמי, אני לאחרונה מקבלת תגובות של "בטח את שומרת נגיעה, ברור, ראינו" או אפילו מאמא שלי "כבר מתחילה לחשוב על מכנסיים?" אז כן, אני פחות יודעת מה לעשות ואיך להתקדם מהמצב הזה.. אשמח לטיפים..תודה מראש!
שלום, בבית ספר אני מרגישה קצת כלואה ושזה גובה ממני מחיר נפשי מסוים (כמו דיכאון). אני חושבת על לנשור אבל הסביבה אומרת לי שלא כדאי. מה לעשות? ותודה
הי, תודה לכם על הכל! אני בכיתה י', בלי עין הרע לא חסרים לי קשיים בחיים והקב''ה נתן לי זכות להתמודד עם המון נסיונות בהמון תחומים, אני מלאה בבעיות רפואיות וחרדות וקשיים משפחתיים... לאחרונה עולות לי יותר ויותר שאלות על איך זה הגיוני שכביכול לאדם אחד יהיו המון המון קשיים מטורפים בחיים, ואנשים אחרים ( חברות מהכיתה לדוג') לא קשה להם. חברות שלי אומרות שהן מרגישות לידי כמו ילדות קטנות כי אין להן התמודדויות כמו שלי והצרות הכי גדולות שלהן זה לקבל ציון נמוך במבחן. למה זה לא יכול להתחלק שווה בשווה? אני לא כועסת חלילה על חשבונות שמיים אבל מרגישה שהשק עם כל הצרות נקרע מעל הראש שלי...
שלום, אני מפחדת שלעולם לא אמצא מישהו שיאהב אותי באמת. ויותר מזה- מישהו שאני אוהב ואפילו יותר מזה, שאני לעולם לא ארצה קשר כזה. אני יודעת שאני צעירה עדיין ויש לי זמן, אבל אני מרגישה שכל מי שסביבי היו בקשר זוגי (גם אם קשר של נוער דתי שזה לא בדיוק קשר) או לפחות היה להם "קראש" רציני על מישהו. כל החברות שלי כבר חולמות על חתונה וחלקן אפילו כבר על ילדים. לא התלהבתי באמת משום בן שאני מכירה מאז שהייתי בכיתה ד. אני רואה בחתונה וילדים משהו כובל ומעמסה מיותרת. ומתחזקת אצלי התחושה שאני לא מצליחה "לחבב אפילו קצת בקטע רומנטי" שום בן מהסביבה והתנועת נוער. אני ממש מפחדת שמשהו אצלי דפוק מה אפשר לעשות?
היי מה נשמע? תודה רבה על הפרויקט המדהים הזה אתם אלופיםםם👑 טוב אז ככה אני מרגישה שלפעמים אני לא אני ליד כל מיני אנשים. נגיד ליד הקומונרית שלי או ליד החניכות וכו וכו כי אני מפחדת שהם ישפטו אותי ונגיד לגבי הקומונרית היא גם ככה לא סובלת אותייי אז אני מפחדת שאם היא תראה את הצד הפחות "יפה" שלי היא תעיף אותי מההדרכה או משהו חס וחלילה או אם זה עם החניכות אז אני לפעמים צוחקת מבדיחות שהם אומרות אפילו שזה לא תמיד מצחיק אותי כי פשוט לא נעים לי להגיד לילדה בכיתה ג שהיא לא מצחיקה ולהוריד לה את האוויר מהמפרשים מה שנקרא... וזה סתם מבאס אותי לפעמים לא להיות אני האמיתית בגלל שאני מפחדת מהשיפוטיות של האנשים סביבי שלא בהכרח אוהבים אותי(הקומו,החניכות,לפעמים גם הצוות...) סליחה אם יצא קצת ארוך ומקווה שהבנתן! שיהיה רק בשורות טובות בעזרת ה😊
הי, ישלי בעיה. כבר תקופה די ארוכה ישלי בעיות גדולות עם אמונה (אני באה מבית דתי) ובתקופה האחרונה אני חושבת שאני כבר לא ככ מאמינה בה.... מזה אומר שאני חושבת? שיש דברים שאני אומרת וואלה אין סיכוי שזה סתם מזל, וכשקשה לי אני מרגישה שמישו עוזר לי, אבל זה לא עוזר לכל שאר הפעמים שפשוט אני לא רואה את ה' בחיים שלי, ותאמת שחשבתי על זה קצת ונראה לי הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא רוצה להאמין... וקשה לי עם זה כי מצד אחד אני מרגישה לא שייכת וגם אני מפחדת לעזוב הכל ואחר כך להיענש בגיהנום אם כל זה אמיתי, אבל מצד שני קשה לי ממש לקיים מצוות וזה מכביד עלי בטירוף ולא באלי עלזה.... איך אפשר לגרום לעצמי בכללי להחליט משהו וללכת איתו עד הסוף?
הייייי, תודה ענקית על הפרוייקט הזההה!! אז ככה, אני אחת כזאת שמאוד אוהבת להישען על העבר, קשה לי להתקדם, קשה לי עם שינויים, אני לא רוצה להתבגר, טוב לי בגיל הזה, אני נהנת! בנוסף אני גם נורא קנאיתת, יש לי שתי שאלות לגבי זה. איך אני אצליח להתבגר בלי להכנס לדיכאון? באמת שלהתבגר ולגמור את האולפנא נראה לי כמו סוף החיים. שאלה שניה- בעתיד בעז״ה כשיהיו לי ילדים, אני מאוד מפחדת שאקנא בהם, שארצה להיות בגיל שלהם, שהחוויות שהם יעברו יגרמו לי לגעגוע לגיל הזה, אני ארגיש מבוגרת מידי ואשווה אותי אליהם כל הזמן. איך יוצאים מיזה?
הי! איך ללמוד בלי להתייאש? אני אשמח אם תוכלו לענות לי שוב על השאלה, אבל הפעם להתמקד- איך אני נגשת לסידור בלימודים. יש שיטות סידור או שיטות לימוד מומלצות? דרכים לבצע משימות, לניצול זמן, להשלמת יעדים וכו'. תודה רבה!
היי :) פליז עזרה :( כנראה אני אהיה בבידוד בפורים.. בידוד ממש.. לבד בבית.. איך אני אצא במצוות של פורים? אופ איך עוברים את פורים לבד לבד? תודה רבה לכם צדיקים❤