הייי מה נשמע? קודם כל תודה רבה על הכל אתם פשוט אלופיםם:)❤ אוקי אז ככה הבעיה שלי היא שהמדשית שלי לפעמים מקנאה בי בכל מיני דברים שקורים לי נגיד אם חניכה שאלה אותי משהו לגבי פעולה או לגבי כל דבר אחר וסיפרתי לה(כי אנחנו משתדלות כן לשתף אחת את השנייה) אז היא מתחילה להגיד כל מיני דברים כמו "מה למה היא לא שאלה אותי🥺" וזה סתם מבאס כי כשהיא שולחת לי שחניכה אומרת לה דברים אני משתדלת לפרגן לה וכזה וסתם מבאס שזה מה שיוצא..
tהלן, דבר ראשון תודה ענקית לכם על העבודת קודש שאתם עושים! והשאלה שלי- קשה לי, פשוט כל הזמן קשה לי, אני כמעט ולא זוכרת תקופות בחיים שלי שפשוט היה לי טוב והייתי שמחה באמת לגמריי.. ואני מנסה באמת שאני כל הזמן מנסה לגרום לזה שיהיה לי טוב ושאני אהיה שמחה, אבל אני פשוט לא מצליחה, גם אם הנתונים החיצוניים נראים בסדר משהו בפנים כל הזמן מת ועצוב.. איך אפשר לצאת מתוך הקושי?
אני בת שירות, שנה ראשונה. אין צורה יותר יפה לכתוב את זה מאשר ככה: אני רעבה.. פשוט רעבה. דמי המזון שמספקים לנו לא כל כך מספקים, לא תמיד נעים לבקש להתארח ולא תמיד יש משפחה להתארח אצלם. מה אפשר לעשות? אשמח ממש לתשובה מעשית
היי:) תודה ענקית! אתם כל כך עוזרים! רציתי לשאול איך למצוא את הדרך שלי בחיים, את הגבולות שלי וכו'.. אני שמיניסטית, מתכוננת בתוכי לשנה הבאה;) יש איזה שאלות שאני יכולה לשאול את עצמי כדי להגיע יותר לדרך שלי או משו כזה..? וגם בכללי איך עושים את זה..
דחוף דחוף אני רוצה לכתוב מכתב למישהו, ואני פשוט לא מצליחה לשבת ולכתוב. איך כותבים? ממש לשפוך את הלב..
שלום:)) אני כל היום אומרת "כאילו" וזה פשוט מביך.. לא מצליחה להיפתר מזה, ופעם חברות היו ממש צוחקות עלי על זה שבקשר לזה ב"ה יותר הסתדר, ועדיין-מה עושים?? איך אפשר שלא כל מילה שנייה תפתח במילה "כאילו"? תודה לכם!!!
אני אמורה להחליט בעתיד (הממש לא רחוק) על מגמות, הדרכה, לימודים וכו' ונראה שכולן יודעות מה הן רוצות ורק אני בכלל לא חושבת על זה וזה מלחיץ אותי...זה טוב או לא?! ממש אשמח לתשובה, עצה!!
דחוף דחוף אני רוצה לכתוב מכתב למישהו, ואני פשוט לא מצליחה לשבת ולכתוב. איך כותבים? ממש לשפוך את הלב..
מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם ההרגשה של גלגל שלישי בהדרכה? אנחנו 3 מדשיות, ואני חברה של אחת מהן היא חברה טובה שלי והבת השנייה אנחנו לא ככ בטוב, אנחנו לא מסתדרות ויש הרבה חילוקי דעות וגם סכסוכים ומריבות שהיו גם לפני ההדרכה וגם עכשיו, ושתיהן חברות ממש ממש ממש ממש טובות אחת של השנייה, יש להן מלא בדיחות שלהן והן כל היום ביחד במלא דברים ואז יוצא מצב שאני מרגישה מהן גלגל שלישי ולא כיף ולא טוב לי להדריך איתן ביחד..יש להן גם גישה כזאת שאם בת אחת לא מגיעה אז שתי הבנות האחרות צריכות לתקתק עבודה והבת שלא הייתה כנראה שתהיי פחות שותפה בדבר הזה.יש להן גם משהו שאם אני לא הייתי כי לא יכלתי מסיבה שלא קשורה לרצון שלי להיות שם, ואחכ איך שאני מסיימת אני שואלת אותן אם לבוא והם אומרות שהם סגרו את כל הדברים ועשו הכל ואם אני רוצה אני יכולה לבוא ואם לא אז לא, לא אכפת להן מה אני אבחר..דיברנו על זה והם אמרו שזה בא רק מאהבה(שברור לי שזה ציני כי הבת שיש לי איתה דברים אף פעם לא אכפת לה ממני והיא תמיד חושבת רק על עצמה ושהיא תהיי במרכז) ושהן לא רוצות להטריח אותי לבוא, אבל ההרגשה הזאת שלא אכפת להן ממני ושהן עושות הכל ויאללה לתקתק ואם דקה לא הייתי אז הן יעשו את הכל, לא עוזבת אותי וממש ממש קשה לי איתה.קשה לי גם בכל מקרה להיות קשורה לצוות, ובמיוחד לבנים מהצוות ולא יוצא לי להתחבר אליהם.. ובזמן שהן תקתקו את הדברים ביחד הן גם התחברו למדשים הבנים והיה להן כיף איתם וכ"ו ואני לא שותפה להרגשה הזאת..אני יודעת שהעליתי פה כמה נקודות אבל אשמח אם תענו לי לפחות על חלק מהם, אני בקבוצה 5ממש ממש ממש תודה! אין עליכם!
ש. וואו, התשובה ממש עשתה לי סדר בראשון למרות שלא אני שאלתי.. איך מגיעים עם ביטחון לטסט? איך מגיעים מרוכזים ונינוחים? אשמח לתשובה היום🙏🏻 הטסט שלי בע"ה ביום ראשון..
ש. שלום!! תבורכו על כל מה שאתם עושים!! אני קצת מתביישת במה שאני הולכת לשאול.. אני באמת אדם טוב.. אכפתי, עוזר, חברותי, טוב לב, עם עשייה, כיבוד הורים.. ובזמן האחרון.. כשאני צריכה לחשוב על שנת השירות הבאה, אני צריכה לראות את עצמי: במה אני טובה ובמה לא.. הייתי יושבת עם עצמי ופשוט לא מוצאת דברים שלא טובים בי... זה משגע אותי!! אמרתי לעצמי, איך זה הגיוני שאין לך חסרונות? אתמול שאלתי את אחותי הגדולה במה אני לא טובה.. והיא אמרה לי 2 דברים בסך הכל וגם בהם היא אמרה שזה לא ממש קורה.. ושאני באמת אדם טוב. אני ממש מתביישת בעצמי שאני לא רואה את החסרונות שלי.. האם זו גאווה? כי אני לא מרגישה שאני מתגאה בזה.. הייתי רוצה לקבל מכם טיפים איך לראות את החסרונות שלי..? אני יודעת שאני לא מושלמת, אבל אני באמת לא מצליחה לראות את הדברים הפחות טובים בי.. בת 18
ש. אני מרגישה שאני ממש בתקופה של יובש בתפילה. ואני פשוט סוג של מתפללת בכוח ומקצרת למינימום וכו'.. עכשיו ככה, אני יודעת שעדיף תפילה בלי כוונה מאשר כלום, אבל אני מרגישה שהבקשות שלי מה' גדולות מידי לעומת כמות התפילות והכוונה.. לעומת כמות החיבור.. אז השאלה היא איך אני בכלל יכולה לעמוד בתפילה ולבקש כ"כ הרבה כשאני מהצד שלי עושה כ"כ מעט.. והאם ה' מחכה שאתפלל ביותר רצון או שהוא מקבל גם את התפילות הרדודות מינוס שלי? וגם, מצד אחד אני אוהבת את הימים של תפילה בכוונה ומצד שני- זה לא מידי חסר לי כרגע.. יעני קל לי להישאר בפשוט והבטוח.. ולהגיד לעצמי שזה סבבה.. ויעבור.. אז אשמח לחיזוק ולהבהרה של הנושא.. תודה רבה!! פרויקט מדהיםם