איך יכול להיות שהדרישה ביהדות היא להגיד "ברוך דיין האמת" מייד כששומעים על אסון או מוות של מישהו?התורה אמורה להיות מותאמת לחיים ולבני אדם. מילא אם היה צריך להגיד את זה שנה - שנתיים אחר כך. אבל באותו רגע?? בהיסטריה, בשוק, בכאב הבלתי נתפס? באותו רגע להגיד "אני מאמינה שזה מה שצריך לקרות. שזו האמת וזה מכוון מ- ה'". באותו רגע אי אפשר לחשוב בכלל. אז להגיד משפט כזה משמעותי שצריך להגיע מכוונה אמיתית?אסכם:1) ברוך דיין האמת זו אמרה שקשה להגיד בזמן כזה שבו הכל כואב, בגלל התוכן שלה. זה זמן שרוצים לצעוק - והאמירה מבטאת הכנעה.2) בהנחה שעניתם על 1... זו אמירה שמגיעה מאמונה מאוד עמוקה. זו אמירה גדולה. היא צריכה להיאמר בכוונה. אבל העת לומר אותה הוא עת בו כמעט בלתי אפשרי להתכוון או לחשוב באמת. כתבתי את השאלה מהחוויה שלי. מן הסתם אחרים חווים בצורה שונה...תודה מראש על הזמן והמחשבה שאתם משקיעים!!!
אני בכיתה י"ב עכשיו כולם מכל הכיוונים שואלים אותי מה אני הולכת לעשות שנה הבאה... את האמת שאין לי מושג. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לחשוב על זה. אני לא מהבנות שיודעות כבר שנים מה הן רוצות. יש כל-כך הרבה נושאים שמעניינים אותי והכל כל כך מבלבל. יש כל-כך הרבה ארגונים של שירות, כל-כך הרבה תקנים ואפשרויות.. איך בכלל מוצאים משהו בכל הערימה הזאת?. יש איזה טיפים או משהו שיכול לעזור להבין מה הולך עם כל הדבר הזה? ועוד שאלה.. לגבי מדרשה, אשמח לדעת מה דעתך.. שילוב כבר בשנה הראשונה? להקדיש לזה שנה שלמה או לא לעשות בכלל...המשך יום קסום😍
היי אני בן 15 ומדריך בני עקיבא בשבט מעפילים (עומדים להיות הרא"ה- הם בכיתה ח') שנה ראשונה. הרבה פעמים קורה לי שאני חושב על מה ההבדל בנינו לבין החניכים, כאילו זה בסך הכול שנתיים הבדל! אומנם יש לי יותר ניסיון ולפעמים יותר הבנה והעמקה, אבל בסופו של דבר זה לא הבדל כל כך משמעותי! יש לי חניך שעושים עליו סוג של חרם, אני לא בדיוק איך עושים עליו את זה, כאילו איך אתם יכולים לעשות חרם על ילד עם אתם בזומים ואתם פוגשים אותו פעם בשבועיים?!? לפני שבוע החניכים עשו מן ערב שבט משלהם (אין לנו אישור לעשות פעולות פרונטליות...) והם הזמינו אותנו. בסוף הערב ישבנו כמה מדריכים עם חניכות מהשבט, במהלך השיחה הם אומרות לנו שחלק מהבנים עושים סוג של חרם על ילד והם לא מדברים איתו, לא ידוע לי שהם עושים משהו מעבר לזה אבל הם פשוט לא מתייחסים אליו או שמדברים מאחורי הגב עליו. התאפקתי שלא לבכות שם, איך זה יכול להיות שהחניכים שלי עושים את זה?!! בסוף הערב חזרתי הביתה והתחלתי לבכות, מה אני עושה עכשיו איך לשנות את זה?! להפסיק את הפעולות ולהגיד להם לתקן את זה? לעשות להם פעולות על זה? איך אני אעביר להם שמה שהם עשו לא נכון? איך אני אעזור לילד? הפסקנו לעשות פעולות בזום כי הם לא נכנסים, אנחנו מחכים לאישור לפרונטלי, אבל בינתיים מה נעשה?! החניך שלי פשוט יתפרק בזמן הזה! דיברתי איתו למה הוא יצא באמצע הערב והוא אמר לי שזה בגלל שקשה לו עכשיו מבחינה לימודית וחברתית ושכרגע הוא עמוס, והוא ביקש ממני לא לעשות כלום! איך אני לא אעשה!? הילד הזה לא עשה כלום! זה לא כמו ילדים אחרים שתגיד שיש לו איזה בעיה גופנית או דיבור מוזר! זה לא החיצוניות אלא הפנימיות! יש לו דעות שונות, זה כל ההבדל! הוא ילד כזה מתוק ונחמד! איך אני אוכל להשפיע על השבט ככה? חוץ מזה שיש בינינו כולה שנתיים! לא עברנו הכשרה בשביל דבר כזה! אף אחד לא עבר!
קראתי את שאלה 1290 וזה היה פשוט מדהים איך שיכולתי להזדהות עם השואלת (ברוב הדברים...) הבעיה שלי זה שקשה לי נורא להיפתח לאנשים, לדבר איתם לעומק, שזה קצת מוזר כי אני בנאדם מאוד עמוק והרבה אומרים לי שאני מאוד בוגרת לגילי. עד עכשיו הרגיש לי שלאף אחד לא היה "ראש" כמו שלי, אצל רוב הבנות החברות הייתה מאוד שטחית ורק של "צחוקים". היה לי טוב עם זה אבל תמיד חיפשתי משהו יותר עמוק ועכשיו שאני בכיתה חדשה יש אולי אפשרות שאמצא מישהי, חברה טובה, שתוכל להקשיב ולהכיל אותי אבל עכשיו זה כבר לא "בעיה" של החברה שאני נמצאת בה, אלא ה"בעיה" היא בי! שקשה לפתוח ולשתף. וזה לא רק עם חברות, זה גם משפחה...יש לכם כמה תשובות? עצות? גם איך אפשר לשמור על קשר בזמן הזה? תודה מראש!
בכיתה י"א, ולקראת הבגרויות יצא לי להיכנס להרבה דיונים סביב נושא של העתקות. אשמח אם תוכל/י להתייחס לנושא, למה טוב/רע להעתיק, במה זה יכול להשפיע. ועוד שאלה בנושא, נניח שאדם למד למבחן, השקיע והתכונן טוב, הוא אדם ישר שמאוד משתדל לא להעתיק, הוא ענה על שאלה כלשהי אבל במקרה הוא ראה תשובה של נבחן אחר וע"י כך נזכר בתשובה המדויקת יותר, האם מותר לו לשנות את תשובתו? ובמקרה שאם היה חושב עוד קצת היה מגלה את התשובה אבל עכשיו ראה אותה דרך חברו, האם הוא יכול לשנותה? תודה רבה!
בזמן האחרון אני חושב לעצמי מאיפה לי לדעת בכלל שיש אלוקים ואני גם תוהה מה ההיגיון שיש אחד כזה ואם יש למה הוא לא מראה לנו את הנוכחות שלו בעולם?
אני בת שירות, שנה ראשונה. אין צורה יותר יפה לכתוב את זה מאשר ככה: אני רעבה.. פשוט רעבה. דמי המזון שמספקים לנו לא כל כך מספקים, לא תמיד נעים לבקש להתארח ולא תמיד יש משפחה להתארח אצלם. מה אפשר לעשות? אשמח ממש לתשובה מעשית.
היי אני שביעיסטית ועברתי השנה כיתה (מכל מיני סיבות טכניות). כל החברות הטובות שלי לא איתי בכיתה עכשיו ועם כל הקפסולות והקורונה זה ממש מקשה עליי לדבר איתם ולהיות איתם. החברויות שלי ממש חשובות לי ואני מפחדת לאבד אותם.. אשמח לעצות איך אפשר עדיין לשמור על קשר טוב כמו שהיה לנו כשהיינו ביחד בכיתה.. ממש תודה על המיזם, זה באמת עבודת קודש אתם מדהימים!!
ש. יש לי כמה שאלות בענייני חברות (אני מתכוונת לחברות בין כאלה מאותו המין). מה נחשבת חברה? משהי שאני מעריצה? שאני אוהבת? שמדברת איתה? שאנחנו מסתובבות ביחד לכל מקום? אחת שמשחנשים איתה? איך יודעים אם החברות חזקה ואמיתית? ושהקשר הזה טוב לי (ולה/ן)... ומה המקום של כל אחת בחברות כזו? ושאלה אחרונה לסיום: איך אני יכולה לשנות את המקום שלי בחברות אם אני לא שמחה בו ורוצה לשפר אותו (ולהמשיך להשאר חברה)? בת 16
ש.היי(: לאחרונה אני מרגישה , ובטח שבעקבות תקופת הקורונה, שאני לא מספיק מחוברת לעצמי יודעת מה אני רוצה ומה אני אוהבת , מה נכון לי ומה לא .כאילו התחושה שלי היא שככה שורדים מנסים להנות לפעמים , אבל שאני מנסה לחשוב מי אני ומה מגדיר אותי יהיה לי קשה כי אני לא מחוברת לרצון הפנימי ובעקבות זה לרצון ה'..
אהלן. אני שמיניסטית ועכשיו מתחיל כל החיפושים לשנה הבאה. יש לי שאלה שממש מציקה לי כבר הרבה זמן שמגיע מתוך פחד לא להתקבל למקומות לשירות לאומי. השאלה היא כזאת איך רק משיחה אחת או ראיון עם אנשים של המקום שאני בודקת הם יכולים להחליט אם אני מתאימה או לא . הרי יכול להיות שיש בי כל כך הרבה יותר ממה שהם רואים בשיחה הזאת . האם יש משהו מסויים שאני אמורה להגיד? דברים ספיציפים? להזהר במה שאני אומרת? תודה רבה לכם!. בת 17
אבאלה וסבתאלה..יש לי טסט ביום ראשון בשעה 8:30שילוב של שני דברים שנואים- יום ראשון ושעה מוקדמת🙈זה טוב או סביר? זה לא שעה שכולם ממהרים וכו..?אשמח לכל מידע וטיפיםם (אממ איך נרדמים בלילה שלפני? איך קמים ולא בטוח סמרטוט?)תודה!!!😍