היי, תודה רבה על העזרה, יש לי שאלה טיפה מוזרה, יש לי חברה, החברה הכי טובה שלי, ואני מרגישה שהיא מתחילה להתחבר יותר מהצפוי לבת שהכרתי לה, אני אסביר, לחברה הזו אין ביטחון עצמי, אני, ברוך ה' בעלת ביטחון עצמי, ויש ילדה שהיא ממש רצתה להכיר, והתביישה, אז הלכתי והכרתי בינהם, הם נהיו ברוך ה'חברות טובות, נהיינו סוג של שלישיה, אבל את מי שהכרתי לה, אני לא מחבבת במיוחד, או בכלל לצורך העניין, היא פשוט מדברת בשפה טיפה לא הולמת, כולומר זורקת לבנות מטומטמת וזה, בצחוק כמובן, כדרכן של בנות סימנו, אבל אני ממש מתעבת אנשים כאלו, נגיד אצלנו במשפחה זה ברור מובהק שלא מדברים ככה, חוץ מזה, הם רואות אותו סדרה, שזה בהתחלה היה התחום ענין שלהם ואז נהיו יותר ויותר חברות, אבל אני שאני איתה אני מרגישה שפשוט אין לה חיים! הכול זה אותה הסדרה, לדעתי, זה מטופש!!! קשה לי לסבול את זה למרות שזה נשמע מוזר אבל זאת אני, בנוסף היא קצת סנובה, בקיצור לא הטיפוס המתאים בשבילי, מה לעשות?
יש לי 2 חברות טובות מאוד. אני ואחת מהן היינו מאוד מאוד קרובות ועושות הכל יחד היינו זוג מהסרטים! בגלל ההדרכה וכו הן התחילו להתקרב אחת לשנייה יותר ולהיות כל הזמן יחד כל הזמן! ואני נשארתי מאחור.. כל פעם כואב לי לראות אותן יחד לא בגלל הקנאה אלא בגלל החוסר שעכשיו לי יש.. אני תמיד מניחה להן ומפרגנת על הטוב שיש להן עכשיו יחד אבל באמת מה שנוצר זה שאני רק מתרחקת ומתרחקת מהן ונמנעת מהן כדי לא לכאוב ולהיפגע... יוצא לי להיפגש איתן מלא מלא וכל פעם כואב לי יותר.. מה עליי לעשות? להימנע מקשר איתן? איך לא לכאוב? יש איך להחזיר את המצב לקדמותו?
אהלן. רציתי לומר שהפרוייקט הזה עוזר לי כמעט בכל נושא שמעסיק אותי(: אז ככה. לפני שלושה חודשים גיליתי שחבר שלי בגד בי.. זה ריסק אותי ומאז קשה לי לסמוך על אנשים, ובטח שלא להכנס למערכת יחסים עוד פעם. יש בי צלקת מהמקרה הזה כי הוא היה לי קשה מאוד. איך מתגברים ועוברים הלאה? ברור לי שלא כל הבנים כאלה אבל כרגע אני פגיעה לגמרי.בת 18
אני סולדת ממגע... שונאת שאנשים נוגעים בי, מחבקים אותי ובכללי מתקרבים אליי. זה קורה גם עם האנשים שאני הכי אוהבת...😅 אני לא יודעת מה לעשות עם זה ובאמת שזה כבר מתחיל להטריד אותי בנוגע לעתיד... איזה מן בחורצ'יק ירצה בחורה שלא רוצה שהוא ייגע בה ולא רוצה לגעת בו? רק המחשבה על מגע (גם קטן) גורמת לי לצמרמורות ובמיוחד עם בנים... מה אפשר לעשות עם זה?
אוף אוף אני ככ מתוסכלת!! כמה טיפשה אני יכולה להיות?? בחצי שנה האחרונה חוויתי עליות וירידות מסיבה עיקרית. חשבתי ששני בנים מתחילים איתי, זה כאילו התחיל באותה תקופה אבל כל פעם ה'דגש' היה רק על אחד מהם. המחשבות על זה תפסו לי ככ הרבה מקום ולקחו לי אנרגיות והמון כוחות נפש, זה נשמע טיפשי אבל זה כמעט בלתי נשלט... העניין הוא שבכלל בכלל לא חיפשתי את זה, בגלל זה זה ככ תסכל אותי! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, כי לא קרה שום דבר מעשי מהצד שלהם, רק הרגשתי שהם שולחים רמזים, במודע או שלא.. אחרי חודשיים בערך שהשתגעתי מאחד מהם, הבנתי שזה לא היה הכיוון בכלל-מסתבר שהוא היה נחמד ככה לכולם😅 באיזשהו מקום זה הקל עליי שאני לא נכנסת לתוך כל הסיבוך הזה, אבל זה צילק אותי, חשבתי על זה ככ הרבה, ואחרי שגיליתי שהייתי די טיפשה המשכתי להתייסר מזה שאני לא מבינה כלום וסתם בזבזתי על זה אנרגיות וזה סתם הרס לי את המצב רוח. אז בסדר, את זה עברנו, והבן השני שעדיין חשבתי שהיה לו 'קטע איתי' (ולא רק אני חשבתי ככה), עוד היה ברקע ובמחשבות אבל לא יותר מידי. ואז באיזשהי שיחה שהייתה לי איתו, סתם דיברנו ואפילו היה לי נחמד לדבר איתו אבל ממש ממש לא רציתי להיות איתו בשום קשר קרוב, גם לא של ידידות. ואז תוך כדי השיחה הוא זרק משהו על חברה שלו. אז הבנתי שגם הוא לא התכוון להתחיל איתי וסתם לא הבנתי נכון. אז כן, זה הקל עליי שהוא לא מעוניין, אבל זה שוב החזיר אותי להלקאה עצמית הזאת של למה אני ככ סתומה שחשבתי ככה?!?! ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שאני הגזמתי ברמות, ואני אמנם לא רואה ככה את העולם, אבל רוב האנשים כן, ויכול להיות מצב שמישהו נחמד אליי ואפילו רוצה להתחבר אליי יותר אבל לא בקטע רומנטי או משהו כזה!! מצד אחד זה הבנה נורא פשוטה והגיונית, אבל אני פשוט לא במקום הזה, אני לא בעניין של קשרים עם בנים, אני רוצה רק עם אחד, בעתו ובזמנו בעזה;) אבל אני לא יכולה להמשיך להתייחס ככה לסיטואציות חברתיות, כי אני פשוט אמשיך להיפגע יותר ויותר.. אז מה אני עושה עם זה?? לא מוכנה לשנות את הגישה והתפיסת עולם שלי אבל גם נמאס לי לחיות באשליות ואז להתמוטט מזה... אוף לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. סליחה ענקית על האורך, אתם בערך המקום היחידי שאני יכולה לפנות אליו..❤️בת 18
יש פעמים שאני מרגישה דחף להחצין את חיי.. שכולם ידעו שיש לי רישיון, שכולם ידעו שהשבת לא הייתי בבית, שכולם ידעו שנסעתי אתמול וכו'. זה טוב? איך מגיעים לאיזון? מה עושים עם זה? מעבר ל"תנסי למצוא מה המקור של זה"..
יש לי פוביה נוראית מאלכוהול, אני מפחדת לצאת מהבית בפורים. מה לעשות?איך להתגבר?
שלום רב,אני מאוהבת במישהו שבאמת חשבתי שיוכל לצאת מזה משהו אבל התברר לי שהוא לא מרגיש כמוני.מאז אני פשוט במצב רוח נוראי, אני באמת אדם שמח, אופטימי, אין סוף לאמונה שלי בה' יתברך, אבל אני מרגישה שזה קצת גדול עלי עכשיו והיו לי הרבה ניסיונות בחיים אבל עכשיו אני מרגישה ללא תקווה.ראיתי כמה מהתשובות שלכם על שאלות בנושאים כאלה ושרוב הפעמים החלק החשוב הוא להתעסק בדברים אחרים, למצוא תחביבים ולמלא את הזמן, אבל באמת שאין לי חשק לזה, לא שאין לי מספיק דברים לעשות, אני מדריכה בסניף, ב"ה יש לי הרבה חברות, יש את הלימודים, משפחה, אבל אין לי שום רצון לעשות משהו.. אני מהבוקר עד הערב מנסה שהיום יעבור כבר... ופשוט מרגישה שקצת אין לי טעם לקום ח"ו, גם כשאני עושה משהו אין לי את השמחת חיים האדירה שהייתה לי וקצת מתחבאת עכשיו, נראה לי שכמו כל בת שנדלקת על מישהו ישר התחלתי לראות את העתיד שלנו יחד ועכשיו זה פשוט התרסק.אני רק רוצה שוב להיות שמחה, שוב להיות עם תקווה ועם רצון עמוק לקיים את התורה והמצוות, לשים את זה מאחורי, לגדול מזה ודי.אני לא מיואשת ח"ו משום דבר, אבל אני רוצה בכל ערב להרגיש שהיה לי יום מנוצל, כי זה פשוט שאב לי את כל הכח רצון, אני רוצה לב חופשי.תודה רבה רבה לכם:)
כואב לי לכתוב את זה..אשכרה פורים עוד יומיים ולא נראלי שאקבל ממישהי משלוח מנות. אין את כל החברות מהאולפנה כי כל אחת גרה במקום אחר ואין את החברות מהיישוב כי אני לא בקשר איתן.
ש.אני פשוט מתוסכלת ברמות מהכללללל. הרצח של אהוביה וכל הטיוח שלהם , הציונים שלי , וזה שההורים שלי לא מסכימים לי ללכת להפגנות רציניות . אני מסתובבת מדוכדכת כל היום ולא יודעת מה לעשות
משיב נפש המדהימים! אין דברים כמוכם אבל באמת!!!השאלה שלי היא יותר התייעצות... אשמח לשמוע את דעתכם בעניין....ברוך השם אני די יפה, שהייתי יותר קטנה החמיאו לי ממש הרבה, בהמון מקומות...אני באמת משתדלת להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר שנתן לי ביופי ובכלל, אני לא מתלוננת על זה:)רק מרגיש לי לפעמים מצד הבנים שהם לא תמיד יודעים לתפוס ולשלוט על עצמם במבטים, זה משגע ומטריד אותי, במילא לא יווצר מהמבט כלום, ואותי זה מטריד, וכן, אני שמה לב. אז למה? לא רק מגע מטריד. גם התבוננות על מישהי שהיא לא שלך.אני מודעת לגמרי ומבינה ממש שהיצר הוא קשה וזאת מלחמה, גם אצלי. לא ביקשתי שילכו ברחוב עם מסכה בעיניים, אבל גם לא להסתכל סתם ולהנות ממראה של מישהי שלא נעים לה כל הנעיצות מבט...אני מלאת שבח והודיה להשם על היופי, אבל זה מפריע לי ממש. פשוט בא לי לבכות מרוב שזה מציק לי.קשה לי עם זה שקשה להם לשים את הגבול ולא להסתכל, גם שברוך השם הם לא נוגעים בי פיזית ומתקרבים... עצם ההסתכלות פשוט מטרידה אותי, אני לא שייכת אליכם, אז למה?רואים שהם מסתכלים עליי ובוחנים את איך שאני נראית. ודי, מציק לי כל כך העניין.אני רוצה להיות שמורה לבעלי בעזרת השם, ולא שבנים יסתכלו עלי סתם, אבל אין לי דרך למנוע מהם להסתכל.וזה לא שאני זורמת עם בנים, אני עונה באמת בצורה חדה ונעימה, וקשה לפספס את זה שאני לא זורמת מבחינת החזות של הצניעות שלי....אשמח שבת תענה על השאלה... תודה!!!