שלום! אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב לכם... אבל פשוט הייתי חייבת לשתף מישהוא. והייתי חייבת. תודה על הזכות!!! מעריכה מאוד. אשריכם!! אני ב"ה מודה על הדברים, השפע שיש לי. רק לצערי לא מספיק... אני ממש רוצה להתפלל כל יום [לפחות תפילה אחת...] במיוחד בתקופה המשגעת הזאת. אבל כל פעם יש מדו שדוחה אותי. וזה לא מספיק "חשוב" בשבילי לעומת דברים אחרים שיד לי באותו זמן... לדוגמא עכשיו ממש בלי להתפלל מחר בבוקר אבלאני יודעת שזה לא יקרה. מכל מיני ביבות... (וזה מבאס אותי...) ולהכיר תודה על כל מה שעברתי עם המשפחה ועכשיו ב"ה יותר טוב. ועוד משו קצר ואחרון, קשה לי מאוד עם ההורים שלי. ז"א אאני מאוד מאוד מעריכה אותם! אבל יש הרבה דברים דאני לא משתפת אותם וגם כל מיני דברים דאני צריכה (במיוחד דברים בגיל הזה...)וממש ממש קשה לי!! יש לילות שאני בוכה במיטה. אני מרגישה בודדה 《כי גם המצב החברתי שלי לא מדו. ב"ה הוא השתפר לטובה. תודה! תודה! תודה! באמת לא מובן!!》 נראלי שזהוו😅🤗😆🥰 לכן אני "יסכם" את השאלות שלי, ואשמח בבקשה שתעזרו לי... 1. איך אפשר יותר להודות על דברים? 2. איך אפשר לחיות חיים של פשטות? 3. איך אפשר לכבד יותר את אבא ואמא? 4. איך להיות נהרה/ ילדה/ אישה יותר טובה לאחרים? 5. איך אפשר להתמיד בתפילה? תודה רבה! אתם מדהימים! ואין עליכם בעולםםם🤩 תמשיכו לעזור לאנשים!
אני לא מרגישה שאני שמחה מספיק. כולם תמיד מחייכים מסביבי וזה גורם לי להרגיש יותר גרוע, אני לא יודעת מה חסר לי ומה הבעיה. אני מפחדת שנכנסתי לדיכאון אבל אין לי מושג מה אני מרגישה ומה להגיד לאנשים. אני לא מצליחה לדבר אל אנשים מבוגרים וחברות קרובות לא ממש מבינות בשביל לעזור. יש לי כל מה שאני צריכה ומעבר ואני לא מצליחה להצביע על מה שחסר. עצות?? תודה רבה❤️
שלום ותודה רבה! נמאס לי.. אני כל החופש למדתי כמה שיכולתי באמת! וההורים שלי פשוט באים וצועקים עליי את לא לומדת ושמיצדם אני ירד ל3 יחל או שאני פשוט לא יבוא לבית ספר וזה מעצבן בגלל שהם פשוט לא מעריכים שום דבר ממה שאני עושה דיי!! מה אני יכולה לעשות:) כי באמת קשה לי ללמוד ושאני לומדת אני באמת מנסה להשקיע והם לא מעריכים שום דבר איך אני יכולה אחרי זה לאסוף את עצמי ופשוט להמשיך ללמוד איך? (כי רוב החופש השקעתי גם לחברות..)
קודם כך יוזמה מהממת! אומרים שמי שמשדך זוג יש לו שליש גן עדן.. זה נכון? ומה זה בדיוק אומר?
היי אני בדילמה, אשמח לעצה.. אני ממש ממש אוהבת לעזור ולפרגן. כשמישהו חשוב לי אני הולכת עד בסוף לעשות את כל מה שאפשר כדי שיהיה לו טוב, במיוחד כשזה נוגע לחברות שלי. הבעיה היא שקורה לי די הרבה שאני מתאכזבת מאנשים, כי אני נותנת הרבה ומצפה מאנשים גם לתת לי אבל לא תמיד זה קורה ואז זה רק עושה אותי עצובה.. אז אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יכול להיות רע שאני נותנת הרבה? יש יותר מדי כשמדובר בלעשות טוב? ומה לעשות כשחברה מאכזבת אותי?
לפני הכל רציתי להגיד באמת תודה! יש לפחות שלוש שאלות ששלחתם והרגשתי ממש כאילו אני כתבתי אותן (ואני לא) וזה ממש עזר לי! יש לי חברה טובה. אנחנו הרבה ביחד, ובבית ספר אנחנו רוב הזמן יחד. המדריכה שלי באולפנה אמרה שלדעתה אנחנו יותר מדי ביחד ושהיא חושבת שכדאי לנו קצת להתרחק כדי שנהיה פתוחות להכיר בנות חדשות, ולי היא אמרה גם שלדעתה החברות הזאת לא כל כך מתאימה בשבילי. אז קודם כל, שתינו הבנו שצריך לשנות משהו, אבל אנחנו לא יודעות איך ומה, ואני אשמח לעוד כיוון חוץ מהמדריכה שלי (היא ממש עוזרת פשוט היא מאוד מקובעת בעניין הזה שנפסיק קצת את החברות אז אני רוצה לשמוע דעה ניטרלית). דבר שני, איך אני יכולה לדעת אם החברות טובה בשבילי או לא? תודה מראש:)
ש. 796 א. אני לפעמים מוותרת על עצמי. אני חושבת על איך אחרים ירגישו בסיטואציה מסויימת ומדליק את עצמי כדי שלאחרים תהיה תחושה טובה. תמיד חשבתי שזה בסדר, כי זה אומר שאני לא אגואיסטית נכון? אבל מסתבר שיש בעיה בלהיות שם בשביל אחרים כלכך הרבה עד כדי כך שאתה לא שם בשביל עצמך. אני לא יודעת מה לעשות.. מה יותר חשוב? להיות שם בשביל אחרים ב100 אחוז או להשאיר לעצמי גם קצת מקום? איפה האיזון?
קודם כל תודה!! איך אני יכולה בצורה הטובה ביותר לשלב בחיי פעילות גופנית, ספורט?... אני ברוך ה' עושה דברים, פועלת וזזה.. אבל בזמן האחרון אני מרגישה שזה לא מספיק ויש בי רצון לעשות פעילות גופנית מעבר. רק שאני לא כל כך אוהבת את זה ולא יודעת איך בדיוק להתחיל ובמה. וחשוב לי להדגיש זה לא קשור בכלל למשקל.. אני רוצה לעשות ספורט פשוט כי זה בריא. אשמח אם יהיו לכם עצות בשבילי, ומקווה שזה המקום לשאלה. תודה.