אני יחסית תמימה אבל הבעיה היא שכולם אומרים לי שאני ילדה טובה מדי וכל זה אבל פתאום באלי להוכיח להם שאני לא כזאתי ילדה טובה ואני באמת לא יודעת למה.. יש לי רצון פשוט לעשות הפוך למה זה?? וממש אשמח לעצות לשמר את התמימות שלי בת 16 ותודה רבה!!!
שלום, רבתי עם מדריכה חברה שלי.. היא היתה מדריכה שלי בסניף ושמרנו על קשר 3 שנים.. בחיים לא רבנו וזו הייתה הפעם הראשונה.. זה היה ריב ממש שטותי אבל הפגיעה הייתה מהצד שלה ואני ממש נפגעתי.. לקח לי מלא זמן לסלוח ואחרי שאיכשהו הצלחתי, ביקשתי שניפגש כדי שנוכל לדבר על מה שקרה נפגשנו והכול היה ממש מסובך ומביך.. דיברנו ובאמת הצלחנו להגיע להבנה.. ומאז לא נפגשנו שוב.. היא ממש חשובה לי אני סיפרתי לה דברים שבחיים לא סיפרתי לאיש כשאני איתה אני מרגישה שאני יכולה להיות אני ואף אחד לא ישפוט אותי.. מה לעשות עכשיו אני מרגישה שהקשר שלנו תקוע.. כאילו שהוא נפגע במהלך הריב ולא יכול לתפקד שוב. הכול מביך עכשיו ומסובך וזה נראה כאילו רק אני נלחמת על הקשר הזה ולה בכלל לא אכפת.. קשה לי עם המחשבה הזאת שיכול להיות שאאבד אותה.. אשמח לעצה.. תודה
היי לכם;) תודה רבה על הפרוייקט הזה.. אתם אנשים מדהימים!! אני בשנת שירות שנייה אחרי שנה אינטנסיבית מאוד (ומסופקת מאוד;)) בשנה שעברה הייתי מאוד עסוקה בשירות עצמו ולא פיניתי מספיק זמן בשביל הרוחניות ושיעורי תורה. והשנה אמרתי לעצמי שאני חייבת להכניס לעצמי עוד תורה ולהתקדם בבנייה שלי ולכן הלכתי למדרשה בשילוב עם שירות לאומי. ובאמת שמחתי בהחלטה שלי , הבעייה שלי זה שאני לא מרגישה שגם הסביבה שלי, החברות שנמצאות איתי במדרשה גם רוצות את כל זה.. ולפעמיים אני לא מבינה בכלל למה הן הגיעו למדרשה ... (לא כולן.. אבל רובן) אני יודעת שסביבה זה דבר שמשפיע.. ולכן אני לא יודעת מה לעשות.. חשוב לי מאוד להגיד- שאני נהנת מהשיעורים ומרגישה שאני יכולה לעוף עם זה, וגם שיש לי קשרים טובים עם כמה מהבנות (שזה מאוד כיפי וחשוב אבל לא לזה באמת הגעתי.. הגעתי כדי ללמוד) ועוד משהו.. עכשיו בגלל הקורונה והבידודים שהתחילו, השיעורים עברו לזומים.. ככה שאני מבינה את הבנות שלא רוצות להתחבר אבל קשה לי על עצמי שאני מאוד רוצה.. ואין דחיפה לזה מהבנות. השאלה שלי- האם אני צריכה להחליף מדרשה בגלל זה? כי יכול ליהיות שעכשיו אני מצליחה להחזיק אותי טוב ולהיכנס לשיעורים ואחכ אני יושפע... אני לא רוצה שהשנה הזאת תתפספס לי. תודה ענקית לכם! וסליחה על האורך של השאלה.. בת 19
ראש חודש אלול. עוד מעט ראש השנה ויום כיפור ואני לא מרוצה בכלל. לא מרוצה ממה שהפכתי להיות אבל יותר מזה אני מודעת למה שאני לא מסוגלת לעשות. חובה על כל אדם לבקש סליחה מהוריו בכיפור. ואני לא מסוגלת. אני ואבא שלי זה דבר כל כך מורכב. אני כועסת עליו המון כי הוא עושה לי כך כך הרבה פעמים בכוונה אחרי שאני מבקשת שיפסיק. על כל הפעמים שהוא מציק לי, זורק הערות או גורם לי להרגיש ממש קטנה. יוצא שאני לא יכולה יותר ואני צועקת עליו ותאמינו לי שאני מסוגלת ליותר. אני שלמה עם הכעס שלי, אני יודעת שהוא כבייכול אוהב אותי אבל ככה לא עושים למי שאוהבים. אני לא רוצה לבקש ממני סליחה. זה אגו ברור לי. אבל אני לא אבקש סליחה ממי שפוגע בי, מבין שפגע בי, לא מוכן לבקש או לשקול סליחה ואפילו מתנשא מעליי הרצה של פשוט בא לי לעוף מפה. עכשיו. הקבה כל כך לא יאהב את זה. זה נשמע כל כך זלזול וחוזר כיבוד הורים אבל זאת אני, אחת תיאטרלית שמציק לה חוסר כבוד עצמי. הצילו?
אהלן(: בת 16. קודם כל תודה על המקום לשאלה!! אני כבר יותר מחצי שנה לא מצליחה להגיע להחלטה. אני רוצה להסתפר אבל כל הזמן חושבת שאם כבר אני אסתפר(שזה מפחיד אותי כשלעצמו) אז מאוד רצוי שאני אתרום את השיער. הבעיה היא שאני מאוד מפחדת, ואפילו לא יודעת למה זה מעלה בי פחד. רק לחשוב על זה שיעשו פאה מהשיער שלי מעלה בי חשש ורטייה מהרעיון. אבל אם זאת אני לא יכולה להרשות לעצמי להסתפר בלי לתרום. זה נשמר אצלי כשמשהו שחייבים לעשות מתישהו בחיים, והמון חברות שלי תרמו כמה פעמים. בנתיים אני לא יודעת מה לעשות... חשבתי גם על האפשרות שפשוט בהמשך החיים כשבעז"ה אני ארגיש מוכנה אני אתרום. אבל אשמח קודם לשמוע איך אתם תוכלו לעזור לי. תודה רבה!!!
קיבלתי ניסיון קשה ממש.. לעמוד מול הנפש שלי ראש בראש תמיד הכניסו לי לראש מגיל קטן שאני צריכה להרזות כי ככה זה. בריא יותר, טוב יותר, מושך יותר. שונאת את זה שונאת את זה שונאת את זה!!!! נמאס לי. אני לא יכולה לשחרר את הגוף הזה. אני רודפת דיאטות, מאמנים, תפריטים ותאמינו לי שעני יודעת על גוף האדם ובפרט שלי יותר מכמה דיאטניות בארץ. כל כך הרבה חקרתי ואני יודעת מה מתאים לי כביכול כדי להרזות אבל אני לא רוצה כל יום לרוץ או לשקול כל אוכל שבא לי. אני לא אוכלת על היום שטויות בכלל לא. אבל אני אוהבת לאכול, לבשל, זה עושה לי כל כך טוב. למה בכלל קיבלתי הזה ניסון?! אתם יודעים כמה החרמות עברתי בגלל הגוף שלי?! כמה מבטים צולבים? ניפוץ חלומות, חברויות והנרות מפה ועד ללונדון?! די!!! אם הקב"ה באמת אוהב אותי הוא היה כבר עוזר לי עם הניסיון שלי ואני יודעת שכל כך הייתי מבקשת להיות פחות חריגה בציבור. מה קרה למה אני לא יכולה לעבור יום קניות כיפי עם חברות ולא להתבייש שכולם מוצאות משהו ורק עני צריכה חנות של מידות גדולות בדרום העיר או לצאת בוכה, ממש מתוסכלת מימים שאני חייבת שמלה לאירוע אבל שום מקום לא מספק משהו עבורי. למה? לא רוצה יותר את הניסיון הזה קחו אותו ממני!!!!!!! בת 18
גיליתי כמה דברים על אנשים שאני מכירה כמו צורת הדיבור או התנהגות מחוץ לשבט ומאוד קשה לי עם זה.. לא מסוגלת לראות אותם יותר ולדבר אין מצב.. מרגישה כאילו הייתי עיוורת עד עכשיו ופתאום התחלתי לראות שהמציאות לא כזו וורודה, אני כבר שבוע חושבת על זה כל יום ונמנעת מלפגוש אותם.. מפחדת שזה יגיע לעוד אנשים במעגלים היותר קרובים שלי ובסופו של דבר יפגע בקשר שלי איתם, אני לא יודעת מה לעשות אני מבינה שלאנשים יש קשיים אבל אלו דברים שזעזעו אותי.. מה אני צריכה לעשות? לדבר איתם על זה? מצד אחד חשוב לי שיבינו שזו התנהגות שקשה לי איתה אבל מצד שני אני לא רוצה להביך אותם
ש. קשה לי שאני שומרת הכל, נותנת לפגוע לי בלב, מנסה באמת לעשות שיהיה טוב אבל פשוט לא עובד לי. אין לי כח לביקורות יותר, אני לא מבינה מה הקטע להעיר כל הזמן? אולי שישחררו אותי כבר?? נמאס לי. אני באמת יודעת מה טוב לי. ואני יודעת גם לשמור על עצמי. הייתי השבוע בים, היו כמה בנים שהציעו לי כמעט חייבו אותי לשבת לשתות איתם, ולא! לא שתיתי איתם, אוקיי? ערבי אחד לא הפסיק לקרוץ לי, במעיין כמה בנים לא הפסיקו לשיר לי. ושמרתי על עצמי. אז מה הקטע לא לסמוך עלי? דיייי תנו לי ליסוע לאן שאני רוצה! באמת שכבר לא אכפת לי מאוטובוסים! ההורים שלי לא מבינים שכל החניקה הזאת של.. ללכת עם גרביים, לא לצאת לפה, לא לצאת לשם פשוט לא עובדת??? אני ילדה מרדנית, אוקיי?? החוקים שלהם לא יעזרו, רק יזיקו, כל ההחלטות המפגרות האלה של: לא לקנות בגדים חדשים כי אני לא מתנהגת מושלם בבית פשוט לא יעזור להם?? הם לא מבינים שעונשים לא עוזרים להם כבר 17 שנה?????????????? אני חיה הרבה זמן בעולם הזה, אני יודעת מה מתאים לי מה לא, למה הם לא משחררים אותי לעשות מה שאני רוצה???????
שלום! לאחרונה הייתי בטיול עם חברות במעיין והיה בחור אחד שרצה לשדך לי את חבר שלו שהיה איתו שהתחיל שאני יפה. בחור דתי, כיפה שחורה והכל.. אחכ אותו בחור שרצו לשדך לי בא אליי והתנצל וביקש שארשום את המספר שלו. מצד אחד אני נורא מובכת מהסיטואציה ומפחדת שייעלב מצד שני לא רואה שיצא מזה משהו..מה לעשות?
ש. שלום, בזמן האחרון אני מרגיש שהחיים עוברים לי מאד מהר ואני מחליק אותם בלי לעשות יותר מדי ואני לא אחד שכל היום יושב בבית רואה סרטים אני משתדל ללמוד ואני מדריך ואני גם פועל הרבה הנוער אבל יש לי תחושה שאני עושה דברים כי צריך לעשות דברים מסוימים אבל בעצם הזמן עובר ומתבזבז לי בלי ניצול אמיתי של החיים איך אני יכול להרגיש שאני מנצל את הזמן ולא מעביר את החיים סתם? ואיך אני יכול גם להתחבר לדברים האלה ולהרגיש שהם הדברים שאני צריך לעשות?
היי ישלי בעיה שיושבת עלי כבר תקופה ואשמח אם תתנו לי עצות כיצד לפתור אותה..:) אז ככה ישלי אחות שגדולה ממני בשנה ופעם היינו יחסית בסטיות מאז קצת התרחקנו אבל נשארנו ביחסים טובים.. תמיד ידעתי שהיא אגואיסטית ואינטרסנטית אבל תמיד השתדלתי להתעלם מזה ולהבליג עד שנפגעתי בסיטואציות איתה.. מאז המצב רק הדרדר ואנחנו כבר לא מדברות כמו פעם והתכונות הרעות אצלה רק בולטות יותר לאחרונה (אצלי לפחות) בקטע של לאחרונה היא ממש אמרה לי בפנים לא אכפת לי ממך (וזה די נכון) וגם בסיטואציות התחושה שאחותך לא תהיי לצידך שאת צריכה אותה גוברת לאחרונה ואני לא יודעת מה לעשות.. מצד אחד זה ממש פוגע בי מצד שני ניסיתי להתעלם ממנה אבל אני לא מאמינה שזה השיטה כי בכל זאת אנחנו משפחה.. ניסיתי גם לדבר איתה על הנושא הזה אבל היא עומדת על שלה וגורמים חיצוניים לא באים בחשבון כל כך.. הייתי שמחה שתתנו לי עצות כיצד לפתור את הבעיה כי היא באמת מלווה אותי באופן יום יומי.תודה מראש!