ענווה- הרבה פעמים שנגיד מדברים על משהו בשבט או בכללי שהיה אז אני ישר קופצת ואומרת שזה היה רעיון שלי או שאני עוזרת לאחותי ואז אני מראה להורים שלי הינה אני עזרתי לה עכשיו היא יודעת את החומר וכו'.. איך אפשר טיפה לשחרר מזה ולא לקפוץ ישר אחרי משהו טוב שאני עושה..?, כי אני באמת מנסה וגם אומרת לעצמי אחרי שאמרתי שזה בזכותי כזה אוף למה אני חייבת תמיד שידעו מה עשיתי.. קנאה- יש לי חברה מאוד מאוד טובה שחשוב לי שיהיה לה כיף עם עוד בנות/ והשבט.. ונגיד שאני לא בבית אז היא מספרת לי שהיא קבעה איתם ושהיה כיף וכו.. ובאמת כיף לי שטוב לה ושהיא מבלה עם עוד ילדים חוץ ממני ואני אחת שבאמת מפרגנת ומנסה מכל הלב לשמוח בשבילה ואני יודעת שהיא תמשיך להיות חברה שלי ושלא יקרה כלום אם היא תצא עם עוד ילדים ההפך זה יעשה לה כיף וטוב אבל זה קשה לשחרר כי אני כן שמחה בשבילה אבל אני מרגישה שלא עד הסוף כמו שהייתי יכולה או כמו שהיא הייתה שמחה בשבילי.. (כי אני באמת חברה אמיתית שלה והיא חשובה לי ברמות!!) איך אפשר טיפה לעבוד על הקנאה??
אהלן, אני בת 16 ובסוף הקיץ בע"ה אתחיל שנה שניה כמדריכה של כיתה ו. ב"ה טוב לי עם חניכות שלי ואני אוהבת אותן ככ, וגם את המדשית שלי. המדשית שלי החליטה לעזוב מסיבות אישיות את ההדרכה בסוף הקיץ. אתמול היו השיבוצים לשנה הבאה, ושמו לי מדשית שלא קשורה לא אליי ולא לשבט שלי, מה גם שנורא נפגעתי מהקומונרית שאפילו לא שאלה אותי איזה תכונות חשובות לי המדשית ואיזה לא, ואפילו לא שאלות בסיסיות.. אני מאוד פגועה ממנה שאפילו לא התחשבה בדעתי. שבוע הבא יש לנו סמינריון שאליו אני אמורה לצאת עם המדשית החדשה שלי, ואני לא יודעת מה לעשות ואיך יהיה, אשמח לעצות איך אוכל לעבור את הסמינריון בטוב😉 תודהה!☺️
יש לי חבר שקטן ממני בשנתיים ואנחנו בקשר די טוב ב"ה. השאלה שלי היא איך מחזקים קשר כזה... איך הופכים אותו לקשר שהוא מעבר ולא רק צחוקים וזה?
שלום אני שנה הבאה שמיניסטית ואני יודעת שיהיה לי מלא זמן פנוי אבל יש לי בעיה קטנה אני לא יכולה לשבת בבית בלי לעשות כלום זה מחרפן אותי אני חייבת להתנדב במשהו או לעזור לאנשים לא משנה במה ,זה מחייה אותי ונותן לי משמעות לחיים . יש לי מלא חברות שעושות שלפ ואני פשוט מרגישה ממש לא משמעותית. הייתי מאוד רוצה ואני מאוד שמחה בשבילהן .אבל אני יודעת שזה לא בשבילי אני שואלת את עצמי מה אני יעשה שנה הבאה איך אני יכולה להשפיע ולעזור לעמ"י בדרך שלי ? אני יודעת שזה מגוחך אבל מאוד הייתי רוצה להתנדב כליצנית רפואית בבית חולים לשמח ילדים אבל אני יודעת שזה לא אפשרי במיוחד בימים האלה ): אז חשבתי שאולי אני אשאל אותכם יש לכם אולי רעיון בשבילי איך אני יכולה להשפיע ? במה אני יכולה להתנדב ?
היי בת 16 יש לי ממש בעיה עם לקום בזמן. אני לא אוהבת לאחר אבל אני אף פעם לא מצליחה להגיע לבית ספר בזמן. אפילו אם יש איזה יומיים ברצף שאני כן מצליחה זה יהיה השיא ובטח שזה לא יחזיק מעמד לתקופה. לא משנה מה ניסיתי, לישון מוקדם, לשים אלף שעונים, לשנות את התפיסה, לדמיין איך אני קמה בזמן... לא משנה מה אני עדיין מרגישה שבחיים זה לא יחזיק מעמד לתקופה. האם אני באמת צריכה להמשיך לנסות למרות שאני יודעת שאין מצב או פשוט להשלים עם זה בעתיד אני אעבוד בצהריים או משהו כזה תודה על ההשקעה בתשובות✨
*ש* שאלה דחופה, אשמח למענה בהקדם!! קשה לי כל כך לשחרר, מניחה שזה יושב על איזה משהו... קשה לי לשחרר מהאולפנה שאני אוטוטו מסיימת, מפרידה וכו'.. אשמח לטיפים🙏
האם אני אמור לחנך אותם? הכוונה היא להעיר להם כשהם מתנהגים לא יפה וכו'..
קודם כל תודה על הפרוייקט הזה! הוא מדהים ומחזק ממש. בזמן האחרון נהייתי עצבנית יותר, דברים קטנים יכולים לפגוע בי ולגרום לי לקחת את זה קשה להתעצבן, לבכות . אני יכולה שעות להיות בניתוק ולא לדבר ועם פרצוף וכל מילה נוספת יכולה להעלות לי שוב דמעות. הרבה פעמים זה על שטויות שבהסתכלות אחורה נראה לי כל כך לא בוגר צורת ההגבה שלי. הייתה לי תקופה כזאת מזמן מזמן ועבדתי על זה , מאכזב אותי שזה קורה לי שוב . אני רוצה לשנות את זה. להיות בן אדם רגוע, שמסתכל על הכל בצורה חיובית לא לוקח קשה. שתיהיה לי שלוות נפש. איך מגיעים לזה?
אהלן! יש לי בךעיה שמציקה לי כבר המון זמן, אני לא יודעת איך לבטא את עצמי ומה שאני מרגישה באמת, זה לא בצורה של אם אני שמחה או לא אלא בדברים משמעותיים יותר. אני רק יגיד שאני בן אדם מאוד חברותי ודברנית, אין לי בעיה לדבר או לבטא רגשות יומיומיות ההפך, אני טובה בזה. זה קורה בדברים שחשובים לי באמת, לדג' אני ב''ויכוח'' עם ההורים שלי ואני מתעצבנות עליהם שהם לא מבינים אותי אבל זה בעיקר מכיוון שאני לא יודעת איך להגיד להם את מה שאני רוצה להעביר להם בצורה טובה. או כשחברה פוגעת בי אני שומרת בלב ולא אומרת כלום. אני בעיקר מפחדת על העתיד של איך לבנות בית עם בעלי כאשר אני מתעצבנת שלא מבינים אותי או כי אני מסתירה את איך שאני מרגישה להרבה זמן או כי אני לא יודעת איך להעביר את מה שאני מרגישה. אני יודעת שזה קורה לי או כי אני באמת לא יודעת איך להגיד את מה שאני מרגישה, או שאני מפחדת לפגוע או כי אני פשוט מפחדת לשתף אנשים. מה אתם מיעצים לי לעשות? ואיך אפשר לשפר את זה? תודה רבה רבה!! ממש מעריכה!
אהלן! אשריכם על הפרוייקט המדהים הזה! אני מדריך כיתה ז וקבוצה יחסית גדולה. בעניין הפעולות, אני מרגיש שהפעולות שלי לא ברמה מספיק גבוהה כאילו אני רואה את מי שהדריך את אותו גיל שנה לפני והפעולות שלו מדהימות! מרגיש גם שלא תמיד מעניין אותם. מערכים, אין לי שום מושג איזה מערכים כדאי לעשות בגיל הזה שגם יעניין אותם וגם זה נושא שאפשר לדבר עליו מספיק בשביל מערך. נק' אחרונה, פעולות אמצ"ש אני מרגיש שאני מאבד אז זה ולא מעניין את החניכים ככ.
קשה לי! ממש!!!!! אני בן אדם קנאי וזה ממש משפיע לי על החברות. אף אחת מהחברות שלי לא יודעת את זה וגם אני לא רוצה שידעו אבל זה משפיע לי מאוד על החיים ומכניס אותי לפעמים לעצבות בלתי מוסברת... למשל קשה לי לראות את חברות שלי ביחד ושהן לא קראו לי למרות שאני יודעת שאין להן כוונה רעה ושאם אני רוצה אני תמיד יכולה להצטרף... זה מכניס אותי למחשבות רעות עליהן וממש ממש קשה לי ,אני הכי אמורה לפרגן בעולם כמו שהייתי רוצה שיפרגנו לי ולא יקנאו... אני רוצה שזה יעבור ממני, לא רוצה לקנא- רוצה הכי לפרגן להן ולא מצליחה.. אשמח לעזרה כי אני כבר נואשת ומתוסכלת תודה!
הרבה פעמים אני מרגישה שאני לא סבלנית. שאין לי סבלנות לחכות שדברים יגיעו, אין לי סבלנות לקרוא את כל הדף במלואו או לראות את כל הסרטון בלי לדלג, לפעמים אני לא אקרא הודעות בשלמותן ואפספס כל מיני דברים חשובים וכו. אני ממש מתאמצת להרגיש ולהנות כמה שיותר ממה שיש עכשיו ולהתרכז בו אבל תמיד יותר קל לי להיות במחשבות על העתיד.. אשמח לטיפים אם יש לכם! גם על איך לעבוד על סבלנות וגם על איך להנות יותר ממה שיש עכשיו תודה רבה רבה!!!