שלום, אני בכיתה י"א מדריך בבני עקיבא, מעביר לחניכים שלי פעולות על מידות טובות שצריך לרכוש, על עזרה לזולת ועל שמחה בעבודת ה'. אבל אני לא מרגיש את ה'. אני מאמין ב-ה' אבל לא מרגיש אותו. אני נמצא בסביבה שממש מאמינה ב-ה' מבחינת החברים. וכל הזמן הם מדברים על כמה שה' טוב ועובדים את ה' משמחה. כך שאני לא יכול לשאול אותם שאלות כאלה.. אני רוצה להבין איך הם עובדים את ה' מאהבה, מה מניע אותם לדבקות בבורא? ואיך זה יכול להניע גם אותי?
האם אפשר לשוב מחטא שמרגישים את החומרה שלו בכל רגע? שמירת נגיעה.. לצערי חטאתי בזה לא פעם.. לדעתי הרבה חוטאים בזה כי הם לא מבינים את שורש המצווה ואת המהות שלה בחיינו.
היחסים שלי עם אמא שלי מזעזעים. אני פוגעת בה כל הזמן והיא פוגעת בי. אני גם מרגישה שלא באמת אכפת לה ממני. לא אכפת לה משברים שאני מבקשת (דברים שהם לא טרחה בכלל! כמו לסגור את הדלת כשהיא יוצאת מהחדר שלי..) ממש קשה לי לכבד אותה ואני מרגישה בת ממש ממש רעה וגרועה. אבל אני לא רואה דרך לתיקון. כי גם שאני באה בטוב ומשתנה, היא מחזירה אותי למצב הראשוני. ממש יעזור לי אם תהיה דרך להעמיק בעבודה על כיבןד הורים.
התרחקתי מהדת וקצת קשה לי לחזור, מה אני יכול לעשות?