למה אנחנו יושבים שבעה אם התכלית של האדם הוא למלא את תפקידו ולחזור לבוראו?
*ש.* היי שבוע טוב. אמא שלי נפטרה מהמחלה לפני מספר חודשים אחרי שנלחמנו עליה 7 חודשים. היא סבלה מאוד בכל התקופה ההיא עד כדי זעקות כאב. אני מנסה להאמין שהקב"ה עושה דברים לטובתנו למרות שאנחנו לא רואים את זה עכשיו. אבל לא מסוגלת שלא לכעוס. הכעס מתבטא בהרבה בחינות בעיקר תפילה, צניעות ושמירת נגיעה. אני מאוד מאמינה בדברים האלה ויודעת שתפילה מחברת אותי אך לא מסוגלת להתפלל ולקיים את המצוות האלה כשאני מרגישה תלושה מבובלת ולא מבינה. עברתי את השלב של הלשאול למה דווקא לה כי אף אלד לא יענה לי. אבל תמיד אומרים שהקב"ה מרחם על יתומים. אז למה הוא לא מרחם עלי. הוא לקח לי את האישה שהייתה כל החיים שלי החברה הכי טובה שלי הנשמה שלי הלב שלי. ובכל זאת אני מרגישה כאילו אני לבד ושאני פגיע ושאין מי ששומר עלי. לילות שלמים הייתי בוכה שישמור עלי, שאני מפחדת מעולם הזה, שיעזור לי להתמודד. להתקדם קדימה. אני רוצה לחיות חיים עם משמעות לקיים תורה ומצוות לאהוב אותו באמת. אבל הכעס הזה לא עוזב אותי. אני מרגישה שהוא עזב אותי. איך אפשר להמשיך להאמין, לאהוב ולקיים כשיש כזה כעס? מקווה שהבנתם את השאלה. תודה רבה😓
*ש.* שלום רב. אני עליתי מצרפת מלפני ארבע שנים , חזרתי בתשובה מלפני שנה וכל הזמן אני מוטרד משאלות כל כך גדולות כמו איך התחילה כל האנטישמיות בצרפת ולמה כל העולם שונא את היהודים, בפריז כל הזמן שמענו מבזקי חדשות על פיגועי טרור על יהודים.
*ש.* בערך כשהייתי בת 13 התחלתי ממש להתחזק באמונה ולהיות יותר 'דוסית'. מאז נהייתי ממש ממש שלמה עם האמונה שלי, המון דברים היו לי כל כך ברורים פתאום וממש ראיתי את הנוכחות של ה' בחיים שלי. אבל דווקא עכשיו, אחרי שנה של הדרכה ואחרי שנפגשתי אפילו עוד יותר עם תורה יותר עמוקה והתבגרתי פתאום פשוט הפסקתי להרגיש את ה' בחיים שלי. אני כבר כמה זמן עושה הכל כרגיל, מקפידה לגמרי על כל הדקדוקים וכלפי חוץ נראית ממש כאילו אני הכי בתוך זה אבל אני מרגישה שאני כבר לא שם. אפילו התחילו לי ספקות אם בכלל יש אלוהים, וזה כל כך מוזר כי אני כן רוצה להאמין וכן מחפשת כל כך את האישור הזה שמצאתי את האמת אבל אני פשוט לא מרגישה את זה יותר. יש מלא דברים שלא מסתדרים לי- איך הקשר עם ה' （שהוא לא דמות）הוא קשר 'אנושי' של דיבור ובקשה, הרי הקב”ה הוא איזה כח, משהו על טבעי, איך האמונה שלנו מתבססת על זה שהוא שומע בקשות שלנו ובוחר שדברים יקרו לנו, זה נשמע פשוט מידי יחסית לקב”ה. בגלל זה גם ממש קשה לי להתכוון בתפילה. אני רואה אנשים מדהימים וגדולים שחיים חיים של תורה, אני כל כך רוצה להבין ולהאמין בזה אבל פשוט לא מצליחה...
בוקר טוב! למה אלוקים ברא את הסבל בעולם? הרי הוא ברא את העולם במטרה לעשות טוב לבריותיו, אז למה הוא לא יכל לברוא את העולם כשהוא טוב מושלם? פשוט להיות בגאולה או בגן עדן או במצב הכי מושלם וטוב של העולם.
מדוע אלוקים אינו מתערב בנושאים כואבים בעולם כמו הילדים הרעבים באפריקה או המחנות בצפון קוריאה וכאלה?
אני נער דתי בישיבה תיכונית שלומד בכיתה י"א. התחילו לי בשנה האחרונה שאלות רבות באמונה ואני נותר מובך מול חברים דתלשים חכמים ששואלים אותי. אני מוכן לקבל שיש דברים לא מובנים לשכל האנושי, אבל הכי קשה לי לדוגמא עם סתירה של ידיעה ובחירה. זה לא משהו לא ברור, זה ממש סתירה. אני מכיר את התשובות השונות שכתבתם, והם לא מספקות אותי, הם מתחמקות. חשוב לי מאוד שתדעו שאני לא רוצה להתריס! אני באמת אוהב את התורה ובאמת רוצה ולהאמין ולקיים מצוות!אבל הסתירה הזו היא ממש מציקה לי. אני יודע שיש לכם צוות של משיבים ולכן אני מחפש תשובה אחרת מהרגילות והמוכרות. מקווה שתוכלו לעזור לי. חיים.
איך אפשר להאמין שהכל לטובה? הרי יש כל כך הרבה דברים שבעיניים שלנו הם רעים, אז למה הקב"ה לא נותן לנו גן לראות אותם כטובים אלא כרעים? למשל, אדם עובר סדרה של ראיונות ובכנות לקראת עבודה חדשה ובסוף לא מתקבל או במקום קיצוני יותר- מוות מזעזע כגון דריסה/דקירה וכו'.. לא היה אפשר לעשות את זה בצורה פחות כואבת?? שנלמד את השיעור שלנו אחרת????
מה אפשר לעשות כדי לעבור תקופות קשות?
המדש שלי מעשן ואני לא יודע מה לעשות.ואם בכלל אשמח לעזרה, תודה:)
אני בכיתה יא' ולומדת באולפנה. הרבה פעמים אני עושה דברים 'כי צריך'- צריך להיכנס לשיעור תנך,צריך להתפלל.. איך הופכים את ה'צריך' לרצון אמיתי?
שלום, אני בכיתה י"א מדריך בבני עקיבא, מעביר לחניכים שלי פעולות על מידות טובות שצריך לרכוש, על עזרה לזולת ועל שמחה בעבודת ה'. אבל אני לא מרגיש את ה'. אני מאמין ב-ה' אבל לא מרגיש אותו. אני נמצא בסביבה שממש מאמינה ב-ה' מבחינת החברים. וכל הזמן הם מדברים על כמה שה' טוב ועובדים את ה' משמחה. כך שאני לא יכול לשאול אותם שאלות כאלה.. אני רוצה להבין איך הם עובדים את ה' מאהבה, מה מניע אותם לדבקות בבורא? ואיך זה יכול להניע גם אותי?