שלום, הייתי בקשר עם בחורה ממש טובה במשך שנה וחצי, הכל היה מעל המצופה והייתה הבנה כלכך טובה של שנינו, במילים אחרות קשר משמים, אפילו כמעט התחתנו. לצערי בסוף זה נגמר, למרות שניסיתי הכל. יש בי כל הזמן מחשבות עליה ועל כמה זה פשוט הפסד ענק ,הזיכרונות ותחושת האפסיות לא מרפים לרגע, והדיכאון מחלחל לו אט אט אם כי כבר ריסק... ניסיתי להיפגש עם מישהי, אבל זה לא עזר, והתחושה היא , שאין אף אחת בעולם שתרצה אותי(על אף שהמון אנשים לא מפסיקים לומר מהצד כמה אני בחור שהם היו רוצים להכיר לבת שלהם...). מיאוש, למישהו יש עצות איך להתקדם הלאה?
*ש* בעקבות כל העניין עם הקורונה ושאר הדברים המשוגעים שקורים בעולם...יש מצב שמגיע עכשיו משיח? זה תואם למקורות שיש לנו על ביאת המשיח ולגאולה?
*ש.* חברות שלי מסביבי כל הזמן אומרות שהמשיח יגיע כי רבנים אמרו שתהיה מגפה ואז המשיח יגיע, או שיש 5 בחירות ואז המשיח יגיע... זה באמת הגיוני? מותר בכלל לעשות חשבונות שמיים כאלה?
*ש.* שלום:) אני מרגישה שאני מתחילה לפתח תלותיות באחת החברות שלי, מה אפשר לעשות כדי למנוע את זה? אני מרגישה שזה לא טוב לי...
*ש.* שלום.. אתם עושים עבודה מדהימה. אשריכם! יש לי שאלה קצת רגישה.. מקווה שתבינו אותה. איך נאמר.. אני לא בחורה רזה. ההפך הגמור מכך. כן מטופחת ושומרת על עצמה בניקיון וסטייל אבל תמיד המכשול של המשקל עמד לי. אני משתדלת שהוא לא. ממש. אבל בסוף.. זה מחלחל פנימה. אנשים מסתכלים עלי שונה, החברות שאוהבות מתייחסות לכך, המשפחה שזה בכלל כואב ההערות, אבל אפילו בזוגיות! אני עד היום זוכרת זוגיות אחת מקסימה שהייתה לי עם מישהו שאני יודעת שהמשקל שלי הפריע לו. עכשיו אני הכי משתדלת לשמור על עצמי, לאכול נכון ולעשות כושר- אבל לגוף שלי זה לא עובד. מה לעשות, זה הגוף שלי, ככה נבראתי ואנשים לא מפסיקים לשפוט! נמאס לי לחיות בתחושה ששופטים אותי, שמסתכלים עלי אוכלת וחושבים שאני איזו מסכנה. דייי אני לא מסוגלת לרדוף אחרי המשקל שלי כל חיי. אני חייבת לשנות משהו בהסתכלות שלי על העיניין כדי להשתפר, אבל אני לא יודעת מה.. רעיון?
*ש.* אני רוצה להשיג משהו מסוים כבר המון זמן, והיו לי המון קשיים בדרך ואני מרגישה שעמדתי בהם אפילו שזה היה לי מאוד מאוד קשה. אני משקיעה בזה המון זמן כסף ואנרגיה ואני לא רואה את זה מצליח, אני מתפללת מבטיחה לתרום צדקה ועושה את כל הסגולות שקיימות ובכל זאת זה לא עובד. האם ה' ממשיך לנסות אותי ובגלל אני לא מצליחה להשיג את זה רק כדי להראות לי שאני יכולה להתמודד? אז לא עדיף לא להתפלל על זה וככה אני אצליח?
שלום, אני מאמינה אמונה שלמה בה' אבל יש דבר אחד שאני לא מצליחה להבין! אני מבינה שכל מי שסיים את תפקידו בעולם עוזב לעולם שכולו טוב אבל לא מבינה מה איתנו כאן למטה? למה ה' נותן לנו להתמודד עם כל הצער הזה והכאב שנגרם מפטירתו של אותו אדם ואני לא מדברת על מישהו שנפתר מזיקנה (חס וחלילה לא מזלזלת ) אלה אנשים שמתים בדרכים נוראיות מול חברים שלהם כמו תמר ז"ל שנמחצה למוות (סליחה על התאור ) איך אנחנו בתור בני אדם יכולים להתמודד עם דבר כזה ?? איך אפשר להכיל את זה ? ולמה המוות חייב לבוא בייסורים?
היי יש מישהו שממש פגע בי בעבר בקטע שהוא עשה לי הרבה רע באופן מתמשך, ממש הרבה זמן ואני יודעת שמבחינתו הכל היה בשביל שיהיה לי טוב והוא עשה את הכל לטובתי, אבל מהצד שלי זה גרם לי לצרות. אני יודעת שהכל זה רצון ה' ושאם זה קרה הוא כנראה רצה שאני יעבור את זה אבל קשה לי להשלים עם העובדה ובא לי שכולם ידעו שמגיע לו רע בחזרה. מה אפשר לעשות עם זה??
שלום אני בן שש עשרה ויש לי ניוון שרירים. השאלה שלי היא למה השם ברא אותי ככה כדי שיצחקו עליי? כדי שיסתכלו עליי ברחוב?? כדי שכל פעם שאני צריך ללכת ממקום למקום כולם מסתכלים עליי ברחמים.
קשה לי החיבור בין כך שהקב''ה מושלם וכל יכול וכו'.. לכך שעצם קיום המצוות שלנו דרך הבחירה החופשית שלנו עושה נחת ליוצרנו, כלומר: אם היינו אומרים שהמצוות הם רק בשבילנו הייתה מסתדרת השאלה, אך אנו חושבים שהמצוות הם גם בשביל הקב''ה, ולכאורה כשאני לא מקיים מצווה הקב''ה חסר, כי יכל להיות מקרה שהייתי עושה את המצווה וכך היה גדול יותר?
איך אפשר לדעת איפה לשים את הגבול בין להשתדל ובין לסמוך על ה'? מתי אני יודעת שאין לי מה לעשות ואני צריכה לסמוך על ה' ומתי אני יודעת שאני חייבת להשקיע ולעשות את כל המאמצים שלי?