כל השאלות שנשאלנו #התמודדות עם משברים והשגחה

ש. יש לי קושי שאני מתמודד איתו כבר כמעט שנתיים...ברוב הלילות אני שוקע במחשבות ולא מצליח להירדם. יש לי לילות שאני ישן יחסית בסדר, ויש לילות שאני לא מצליח להירדם בכלל (במיוחד עכשיו בסגר, זה ממש החמיר). אחרי לילה שכזה אני צריך לתפקד רגיל בתפילה, בלימודים ובבית, אבל אני לא תמיד מצליח. הרבה פעמים אני שומע ש״חוסר שינה ממש יכול לשבש את המוח״, ״גורם לך לא לתפקד נכון״, ״לא בריא בכלל״. הבעיה העיקרית פה היא שאני לא יודע את הסיבה ל: למה אני לא מצליח להירדם?כדי לנסות לעבור את הקושי הזה ניסיתי הכל... הלכתי לרופא, פסיכולוג, חקרתי ברשת, הורדתי כל מיני אפליקציות מרגיעות, לקחתי תרופותאבל באמת זה לא עזר כי אני עדיין לא מצליח.השאלה העיקרית שלי אליכם, מה אני יכול עוד לעשות? האם יש דרך לעבור את זה?זכר, 17

ש. אהלן, קודם כל תודה ענקית! באמת מטורף מה שאתם עושים.. אני שונה מכל המשפחה שלי, לא במשהו שרואים, פשוט כל ההתנהלות הפנימית שלי שונה, החשיבה, הדעות, ההתנהגות, לא לטוב ולרע, פשוט שונה.. אחותי נהרגה לפני שנה, והיא הייתה היחידה שהבינה אותי, היחידה שעזרה לי להבליג למרות שהמעשים של האחרים עצבנו אותי.. אני רבה על בסיס קבוע עם ההורים והאחים שלי, איך אני אמורה להבליג ולהתגבר על מידת הכעס שחות מזה שהם באמת פוגעים בי במעשים שלהם גם אין לי את אחותי שתרגיע אותי? שעם כל העצבים על המוות והקושי וההתמודדות אני צריכה גם לשתוק ולסבול את איך שהם מתנהגים אלי ומזלזלים בי? בת 16

ש. אהלן (: מצטרפת לכולם ובאמת סחטיין לכל העוסקים במלאכה.. טוב, אני יודעת שעם כל הקורונה הזאת, אני במצב טוב ב"ה. יש לי משפחה, חברות ובאמת חיים טובים... אבל אני מרגישה אבודה, שאני פשוט ריקה מהכל, שאין לי משמעות לחיים במצב הזה, ושהשגרה הזאת פשוט לא טובה לי... אני קמה מבואסת והולכת לישון מבואסת ברצון כבר לסיים את השבוע וככה עוד שבוע ועוד שבוע זה לא כיף לי להרגיש מבוזבזת ועסוקה כל הזמן בלימודים ובלעבור את השנה הזאת! אני ב"ה מצליחה להקפיד להתפלל כל בוקר, אבל בלי הרבה כוונה ועומק, יותר תפילה מתוך הרגל. אני רוצה ללמוד ולשמוע שיעורים אבל אני מרגישה שבכל הפסקה שיש לי אני מרוקנת נפשית, שאין לי כוחות לפתוח ספר עכשיו אשמח לרעיונות איך לעבור ולקדם את עצמי מבחינה תורנית ופנימית תודה רבה!

אהלן! מתחיל בתודה ענקית!!ממשיך בבעיה(:אני חורש, שבעיסט, רוצה להספיק גם לימודים וגם חברים וכמובן שגם סניף.אבל בסוף זה לא משתלם. הציונים שלי גרועים.גרועים. זה קצת מוריד את המוטבציה להמשיך ללמוד כי הרי במילא אני אקבל גרועאני יודע שהקב"ה לא מחפש ציוניום, הוא רוצה שנשתדל ואני מאמין בזה בכל ליבי, אבל מה עם אני כן מחפש ציון? וכן רוצה שיהיה לי ציון טובאיך אפשר להתקדם?בן 17

גיליתי שאדם שמאוד החזקתי ממנו והיה מאוד מחובר לה' חזר בשאלה וזה שובר אותי...יש לו שאלות שאין לי תשובות עליהן ואני לא מצליח להתמודד...בן 19

ש. שלום לכם, יישר כוח באמת עושים שליחות עצומה. שאלה שעלתה לי לראש לאחרונה, והיא הרגישה לי כל כך רלוונטית ולגיטימית לדור הזה. העולם כולו מלא בניסיונות , קשיים, קריסות, משברים. יש לי פעמים שבהם אני נמצא במשבר עמוק... וברוך ה' כל חיזוק אמוני נותן לי את הכוח להמשיך, חיזוק תורני-רוחני. ברוך ה' זו הדרך המועילה ביותר בשבילי. אבל מה שיותר הציק לי בנפש זה: איך אפשר להציג את עמדת החיזוק לנער בן 16 שכל החיזוק הרוחני-תורני לא באמת עוזר לו מספיק, והוא לא מרגיש שזה מה שיקים אותו. הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. ובאופן כללי, האופי של הנערים האלה.. אבא שלו מת מסרטן, אמא חולה באישפוז. מעל ל4 חברות שמתו לה מסרטן... וכל הדוגמאות האלה. אז החיזוק הרוחני תורני יכול לבוא בתור -" אחרי הכול ה' רק בא להעמיד אותך בניסיון, כי הוא יודע שאתה חזק ואתה תעמוד בזה..", "הניסיונות האלה באים בשביל לחזק אותך אל תתייאש וכו" מה אני יכול לענות לדור של היום כתשובה שבאמת תחזק אותם, במקום " זה יעבור, זה בא בשביל לחזק אותך", כי יש נערים שכבר מיצו את זה, וגם כאלה שמאמינים בזה גם מדי פעם, מאמינים שהכול יהיה לטובה, אבל הם רוצים לקבל תשובה אחרת מקורית, מגוונת, שונה לחלוטין מהפרספקטיבה הרוחנית הזאת. נמאס להם לשמוע חיזוקים שבאים מהקב"ה, רוצים לשמוע נקודת מבט שונה מהנורמה הדתית. מה את/ה היית עונה לו? תודה רבה מראש.

ש. היי וסחטיין על הפרויקט המדהים הזה! ועל המקום לשאול! יש לי חברה קרובה שאמא שלה נפטרה לפני כמה זמן. אני יודעת שהיא צריכה עזרה בבית, עם האחים וגם עוד הרבה דברים אבל אני לא יודעת בדיוק מה להציע לה והיא ממש לא אוהבת לדבר על זה או לפתוח... מצד אחד, אני רוצה להישאר חברה ולא להיות פסיכולוגית או מטפלת או מנקה כי כאלה כבר יש לה הרבה בחיים. מצד שני, אני כן רוצה לעזור לה בצורה שלא תיפגע..

ש . אני כיום במכינה קדם צבאית דתית. ההתחלה הייתה נחמדה והיה ממש כיף, כמו כל התחלה היה מלא דברים חדשים להתלהב מהם וחברים חדשים להכיר. בגלל הסגר החזירו אותנו לחודש בבית ובמהלך החודש הזה מיותר לציין שלא הצלחתי לשמור על לוז תורני וכללי כמו במכינה (תפילות, שעות שינה, לימוד, התפתחות וכדו')ועכשיו לפני שחוזרים למכינה אני כבר לא יודע אם לחזור ולהקדיש שנה מהחיים שלי לדבר הזה... יש לי כבר חברים שהתגייסו והפז"ם דופק ופתאום שאני במכינה עם בחירה חופשית בהכל, המסגרת הצבאית נראית נוקשה ויותר מפחידה מבעבר. כמו כן בגלל המצב רוב היום במכינה מחולק בין התנדבות ללימוד והלימוד לא יהיה אפקטיבי כבעבר.. קשה לי לראות את עצמי עכשיו לומד במכינה שנה שלמה ומתפתח גם מבחינה תורנית בגללי ובגלל הרצון שלי להתחבר לה'. אני חושש שדבר כזה יקרה רק בגלל הסביבה ולא רק בגלל רצון אישי שלי. מה לעשות עם הרגשות הללו? תודה :-)

ש. ראיתי סדרה שהיא לא כל כך צנועה אבל היא ממש עניינה אותי אז המשכתי לראות...זה בסדר לראות סדרות לא הכי "יפות"? מה לעשות כדי להפסיק? מה עדיף לראות? כי גם בחיים שלנו כמעט בכל סדרה יש משהו לא יפה אז מה אני לא אראה כלום?! תודה מראש

אני אשמע הכי סתומה בעולם.. אבל זו האמת. אחותי לא התקבלה לאולפנא מסוימת. אני כן יצאתי בהגרלה ב"ה והחלטתי ללכת לשם רק כי כולם הרימו גבה שאני התקבלתי ואחותי לא. אני יודעת שזה ילדותי ומטומטם. אבל התקבלתי לכל המקומות שבדקתי ושום מקום לא אהבתי, אז לפחות שם היה את ה"להוכיח לעולם שאני מתאימה לשם" ולא טוב לי... מכל כך הרבה סיבות. ואני פשוט מפחדת להגיד את זה כי אני מפחדת להודות בטעות. גם זה לא שיש לי מקום לעבור אליו.. אני כן חושבת שאני מתאימה. פשוט לא טוב לי.

אני בת שירות שעברה המון בשביל למצוא תקן נורמלי שהרגשתי בו טוב, ממש מסכת קשיים. (פעמיים סגרתי וביטלתי, רק בפעם השלישית זה ההווה), ועכשיו התחילה השנה או כבר קצת אחריה (25/10) ואני פשוט מיואשת. השנת שירות שלי, כולה(!) היא קשר עם תלמידים, עם אנשים עם המון שמחת חיים. בהתחלה עוד הייתי אופטימית אבל עכשיו כל פרויקט שאני מציעה או משהו שאני רוצה לעשות אמרו לי - מצטערים יש קורונה. זה פשוט גרם לזה שבשבועיים האחרונים אני נשארת במיטה בבוקר, לא רוצה לקום ותכלס לא עושה הרבה עד שאיכשהו יש לי שיעור עם תלמיד או משהו שהצליחו להתאים. ואני בכלל בדירה שזה עוד יותר קשה להיות עם 12 בנות בדירה כל הזמן. כל כל כל הזמן. הצילוווו. ניסיתי להזיז את עצמי לעשות אבל כבר התייאשתי. אין לי כוח , אין לי רצון אני כל כך מבואסת כועסת שקיבלתי כזו שנה עם כל כך הרבה קשיים לפני תחילתה ועכשיו גם בשנה עצמה.. אוףף!!! כל בת שירות אפשרית אומרת שזו השנה הכי טובה שלה והכי כיפית והכי משמעותית. ומה אני? עציץ בדירה או המקסימום במרכז נוער שיש ילד וחצי. אוף

אוף כבר ממש קשה לי😔 אוומרים כל הזמן שהכל לטובה ובכל דבר יש טוב רק צריך להתבונן... ובאמת שתמיד אני משתדלת גם אם הדברים לא מסתדרים או שקורים דברים פחות נעימים.. אבל כבר ממש קשה לי. לאחרונה כל כך הרבה בעיות צצות לי כל הזמן, שום דבר לא הולך וכמובן שהקורונה לא מוסיפה (שבעקבותה התבטלו לי ככ הרבה תכנונים) זה כל כך מאכזב, אני באמת על סף יאוש! ממש ממש קשה לכתוב את זה אבל לפעמים זה מרגיש כאילו אני לבד בתוך כל הסיפור הזה. איך אפשר באמת להאמין שהכל לטובה כשהכל הולך לא טוב???😖 תודה רבה רבה מראש!