עד כמה אמורים לכבד את ההורים? אני מבינה שכל מה שההורים שלי נותנים לי זה מעל ומעבר, אבל אני תמיד מרגישה שהם עומדים מעבר לפינה לקבל את מה שמגיע להם בתמורה- כמו לשמור על האחים הקטנים שלי או לעזור להם במשהו.. הם כל הזמן מזכירים לי דברים בסיסיים שאני אמורה לקבל מהם וזה מעצבן אותי, הבאתם ילדים לעולם הזה כדי שיחזירו לכם על כל מה שנתתם להם?בבקשה אל תגידו לי לדבר איתם על זה הם מאוד בטוחים בדרך שלהם... זה מתסכל אותי כל הזמן ואני יודעת שאני רוצה להיות אמא אחרת בע"ה .. תודה!
גדלה בחברה לא דוסית.. לא בסניף ולא בבית ספר. בזמן האחרון ממש מפריע לי הדיבור הגס של חברות שלי. דיבור שמתייחס בצורה נגועה לגוף שלנו, ופשוט לא נעים לאוזן.. ניסיתי להעיר בכמה דרכים, והן פשוט לא שמות עלי ככ. (הן יודעות תפירוש של מה שהן אומורת) לתקן אותן לא אפשרי. מה כן אפשר?
יש המון פרשנים לתורה, וכל מיני דברים שנקבעו לפי חכמים. איך אפשר לסמוך על כזה דבר? נגיד חגים או מצוות שלא כתובות בתורה וזה לא באמת נחשב לתורה שבעל פה אלא פשוט דברים שחכמים תיקנו. איך אני יכולה ללכת לפי משהו שבן אדם אמר? אני מאמינה בללכת בדרך הקב"ה, לא בדרך שאנשים קובעים ורק בגלל שאיש שאומר שהתגלו אליו אמר שצריך לעשות משהו לא אומר שאני אעשה. אני יודעת שאמורים להתייחס לדברים שחכמים קבעו באותה מידת חומרה כמו דאורייתא, אבל זה לא קצת סותר את הקטע של היהדות? מאיפה לנו לדעת אם מישהו באמת שליח או נביא של הקב"ה? גם בנצרות מאמינים שישוע הוא המשיח, אנחנו לא קצת פועלים באותה דרך כמוהם? כל פעם שיצא לי להזכיר כזה דבר בפני מישהו ענו לי "מדובר על חכמים בסדר גודל שאנחנו לא מכירים ואלו אנשים חשובים מאוד" ובמילים אחרות, איך את מעיזה לדבר ככה עליהם? זה מוזר להטיל בכזה דבר ספק? כי כבר היו רבנים שנתפסו על דברים מסוימים ונכנסו לכלא ומי שנתפס אנחנו יודעים לא ללכת לפי דרכו, אבל מה אם באמת היה ככה ולא נתפסו, אין שום דרך לדעת וזה מרגיש כאילו אני עושה דברים לחינם רק כי זה אולי נכון. וזה לא כמו לעשות דברים שהקב"ה אמר כי זה רק אולי נכון כי כאן יש את הקטע של אמונה וכאן האמונה צריכה להיות באיש ולא בקב"ה.. מקווה שהשאלה מובנת כי הלכתי כאן לכמה כיוונים...
אהלן, תודה על הפרוייקט הנפלא:) אני מדריכה וב"ה טוב לי ואוהבת מאוד את חניכות שלי. יש לי חניכה שכביכול "מועדפת" עליי (או שאני עליה..). זתומרת, שהיא מתקשרת אליי כל היום, מפתיעה ומגיעה באמצע היום לביקור - וואלה סבבה לי עם זה. אבל כמה פעמים כבר יצא שחניכות אחרות שאלו מה אתן עושות כל היום ביחד?! והרימו גבות. וזה מבאס אותי, כי אומנם אני איתה המון אבל מרגישה שזה יוצר תדמית שהיא החניכה המועדפת ושאני עושה אפליות. מניסיון אישי, להיות בקבוצה כלשהיא (שבט, כיתה וכו) ולהרגיש שיש מי שאותה אוהבים יותר והכל סובב סביבה, זה ממש לא כיף! אשמח לעצה מה לעשות(:
השאלה שלי כזו.. יש לי קרובת משפחה (אני לא מכירה אותה בקרבה אישית גדולה) שחולה, בזמן האחרון מצבה קשה ואפילו חוששים לחיים שלה. השאלה שלי היא: מה אני יכולה לעשות? אני כמובן יודעת שתפילה וקבלות טובות לזכותה יכולות לעזור... אבל באופן כללי, מה יכול להיות שה' מצפה מימנו, האנשים שמסביב, איזה תהליך יכול להיות שהוא רוצה שנעבור, כך שאחרי שנעבור אותו אולי זה יהיה לזכותה? חשוב לי לומר שאני יודעת שכמובן הכל חשבונות שמיים. לא להכל יש קשר אליי, וגם אם אני "יעשה את העבודה שמצופה מימני", זה לא אומר כלום. ובכל זאת... מה אני צריכה לעשות בשבילה ובשביל זכותה, מה ה' מצפה מימני במצב הזה? אני מודעת לזה שזו שאלה מסובכת קצת ושאי אפשר לדעת לגמרי אבל אשמח אולי רק לכיוונים.. מקווה שהצלחתי להסביר אותה טוב. תודה רבה וישר כוח!
שאלתי לפני כמה זמן למה אין בתפילת שבע של שבת את ברכת שמע תפילתנו. אמרו לי שזה כדי שאדם לא יבקש דברים ומתוך כך יצטער שאין לו, או שיבקש רפואה ואז יתעצב שהאדם סובל וכולי.. אבל אז עלתה לי שאלה, הרי אומרים "שבת היא מלזעוק" הקבלה אומר ששבת זה הזמן הטוב ביותר לבקש ולזעוק אליו. איך זה מסתדר? הרי אם אדם יזעק לה' על החסר, על רפואה או כל דבר אחר, הוא גם יכול להגיע לידי צער בשבת. ולא סתם עוד אומרים "..ורפואה קרובה לבוא" ככה שעדיף לבקש ולזעוק בשבת.
יש לי אח שתמיד רגוע, קשה קשה קשה להוציא אותו מהשלווה שלו. הכל בשמחה,בנחת רוח! הוא לא מנותק ולא עפיפון הוא פשוט מתמודד עם דברים בקור רוח ,מצחיק ברמות בממד אחד ומצד שני לא מדבר כשלא צריך. וגם אם והוא מתעצבן, זה יהיה יוצר מצפון של תדעי שאת לא בסדר ולא הרמת טונים. אני לעומתו יכולה להיכנס לחרדות וכמעט להתעלף מדברים כל כך חסרי משמעות. איך מגיעים לנחת רוח? איך לוקחים דברים בפרופורציה וחיים מתוך שמחה אמיתית ?
אני עוברת להדריך בהדרכה מעורבת, זאת אומרת שיש לי מדש ופעולות מעורבות לחלוטין... אני לא יודעת איך להגיד את זה לאמא שלי, מצד אחד היא יודעת שאני בסניף מעורב אבל מצד שני היא לא יודעת שיש לי מדש ואני בשבט מעורב... באתי מישוב דוס שבנים לחוד ובנות לחוד. אז אמא שלי לא הכי יודעת ושמחה שאני עוברת לסביבה מעורבת... אני ממש אשמח שתייעצו לי איך להגיד לאמא שלי על זה וכמובן להסביר לה שאני לא באה לשם לחפש חתן ולהישאר דוסית כמו שאני... תודה רבה
היי מה נשמע? מספרת על סיטואציה שקרתה לי ואני ממש לא יודעת מה לעשות אשמח לעזרה 🙂 יש לי בן דוד שגר לא רחוק ממני ובגילי. לא היינו ממש בקשר ואז יצא לנו לדבר ממש שיחת נפש ארוכה ופתאום אחרי השיחה הוא לא יוצא לי מהראש מה זה אומר אני מאוהבת בו? זה בסדר בכלל שאני אהיה מאוהבת בבן דוד שלי?
ש. שלום, לפני זמן מה החלטתי החלטה משמעותית בחיי שבכלליות היא לעלות את רמת הרוחניות שלי. אחד הצעדים היה להפסיק סדרה מסוימת שצפיתי בה והפסקתי אותה כיון שהרגשתי שהיא מבזבזת לי זמן מהחיים, וכי התוכן שלה לא כלכך ראוי (לא משהו מוגזם). ועכשיו לשאלה: האם מידי פעם לצ'פר את עצמי בפרק או שלא? וגם אחרי אימון, אני מרגיש צורך לפרוק אחרי אימון, מה יכול להחליף את הפרק? תודה רבה!
אהלן ותודה ורבה! אני נמצאת בסניף מעולה!! צוות פצצה חניכות מדהימות הכל טוב חוץ מזה שאנחנו עם הצוות ממש כמו חברים.. מצד אחד הרווחתי חברים לחיים וזה.. אבל מצד שני גם אנחנו הרבה יותר מדי עם הצוות שאין בזה כבר שום עניין תכני.. וזה מבאס כי אנחנו לפעמיים עוברים את הגבול.. וגם חלק מהילדים בצוות מעשן... ועושה דברים לא כל כך שמתאימים לי ושאני איתם אנחו מולם וזה אולי גם קצת פוגע בי.. (בבריאות וזה) איך אני יכולה שאני יהיה עם הצוות שלי כצוות?? נחמד לי שזה בתור חבו חברים וזה אבל זה כבר עובר את המהות שלו ואת הגבולות.. באמת הכי נחמד לי איתם אבל אני מרגישה שאני סתם מידרדרת ושזה כבא לא מתאים.. מה כדי לעשות?
ש. היי, יישר כוח על המיזם המדהים הזה! ה' יברך אתכם! אני מדריך בסניף שנחשב ברמה דתית גבוהה. שאלתי היא בעניין הצוות, הצוות נחשב מעורב. כידוע הצוות הוא זה שמוביל את הסניף וכדי שהסניף יעבוד צריך שהצוות יעבוד. יש את המשפט הידוע של הקומונריות - "צוות חזק מוביל סניף חזק וכ'ד". כדי שהצוות באמת יפעל צריך שתהיה בו אווירה טובה ועל כן ישנן פעילויות צוותיות וערבי צוות ע"מ לגבש את הצוות. רציתי לשאול איפה עובר הגבול. בערבי צוות, מצד אחד העניין הוא לגרום אווירה טובה אבל מצד שני יוצא מצב של "בנים בנות" שמול החניכים אנחנו נגד זה ומונעים אותם לא לזה... אז מה לעשות? משחקים? שׂיח? באוכל הבנים יושבים עם הבנים והבנות עם הבנות זה אין ספק. כמה כבר צריך גיבוש בצוות? ואם עושים שיח רציני מאוד אבל הוא גולש לעומק הלילה זה מתאים בכלל? אזכיר שוב, הסניף נחשב ברמת דתית גבוהה ביחס להרבה סניפים בשכונה ובתנועה ואנחנו גם צוות יחסית גדול.