ש. היי, לא מזמן התחלתי ללכת גם עם חולצות שקצת מעל המרפק וחצאיות שלא תמיד מכסות את הברך. אני מודעת להלכה ולא עשיתי את זה בקטע מרדני, עשיתי את זה באמת כי אני חושבת שזה בסדר ואני מאוד מכבדת ומבינה את ההלכה אבל זאת הדרך שבחרתי בה. לאחרונה אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כל פעם שהחצאית לא עוברת את הברך וכנ"ל על המרפק וכו'. אני מאוד מכבדת אותה והבהרתי לה שזאת הדרך שבחרתי ולא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי אבל היא בכל זאת מעירה לי המון וזה מאוד מפריע לי... לא באלי לפגוע בה אבל באמת שזה לא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי ואפילו רק מעלה לי את החשק לקצר את הבגדים דווקא
שאלתי כזו-אני ממש ממש אוהבת תרבויות, דברים חדשים, ריגושים, אנשים חדשים בעז"ה יש לי חלום לעשות טיול מטורף של איזה שנה או לא יודעת כמה למלא מקומות בעולם .עכשיו חז"ל קבעו שאדם יכול לצאת מהארץ למטרת לימוד תורה פרנסה וזיווג .הקב"ה ברא את כל העולם, יש בו כל כך הרבה יופי ודברים מדהימים!למה אני לא יכולה להנות מהם?אני ממש לא מתכוונת לגור בחול אם זה החשש, מה אני אהיה ילדה בת 19, 20, 21? כל החיים שלי בארץ ישראל ואני רוצה גם להתחתן פה ולהקים בית יהודי כשר. תודה.
ש. הגיוני שאני ממש לא רואה את עצמי בעתיד עם ילדים? אני לא רואה אותם כיותר מאנשים קטנים (וברור שהם מתוקים בטירוף!) שכל מה שאתה עושה כל החיים זה לדאוג להם והם כפויי טובה מטבעם... אני נשמעת טיפה כמו מפלצת אבל אני באמת רוצה להבין למה שאני ארצה להביא ילדים? בת 18
ש.שלוםתודה רבה ממש על הפרויקט הזה אתם ממש עוזרים!!השאלה שלי היא כזאת, האם תחרותיות היא דבר טוב וחיובי?האם אני בתור מדריך צריך לעודד תחרותיות ולדרבן חניכים שלי לנצח וכו'?וחוץ מההדרכה בתור בן אדם פרטי האם להיות תחרותי זה לא טוב?תודה רבה ממש!
ש.היי ממש תודה על הפרוייקט המדהים! אתם לא מבינים כמה זה עוזר לייי 🙏🏻🙏🏻אוקיי אז ככה, בזמן האחרון ברוך ה' אני התחזקתי מאוד בלימוד תורה. כמעט כל יום אחרי הבית ספר אני יושבת לפחות איזה שעה וחצי ומקשיבה לשיעורי תורה של כל מיני רבנים ביוטיוב ובווצאפ. באמת לומדת מלא דברים חדשים ומרגישה שזה מוסיף לי המון. הבעיה היא שאני מרגישה גם הרגשה ממש לא נעימה שאני לא מספיק טובה ושהרמה של תורה שיש לי היא נמוכה ושאני אף פעם לא יהיה צדיקה באמת בעיניי ה׳ ושאין סיכוי שאני אצליח לעבוד על המידות שלי בצורה שאני מתכננת.. פשוט אני מרגישה כל כך קטנה בעולם הגדול של היהדות.. כשאני שומעת שיעורים אז מדברים על עבודת המידות ואיך להיות בן אדם יותר טוב ואני רואה שיש בי כל כך הרבה על מה לעבוד וכל כך הרבה דברים לא חיוביים שזה באמת מייאש אותי ומרגיש לי כל כך רחוק להגיע עד לשם..לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל ואיך להוציא את ההרגשה הלא טובה אחרי שאני שומעת שיעורי תורה על עבודת המידות?
ש. אני מרגישה כאילו אף אחד בעולם לא יכול להבין אותי. אני רוצה להתחתן עכשיו, אבל זה לא מקובל בימנו... וזה מרגיש לי כל כך לא נכון! כאילו אני מרגישה שאני מוכנה להקים בית, מוכנה לבעל וילדים, מוכנה להכללל. אבל רק בגלל שאני בת 16 אני לא יכולה לממש את זה. זה ממש מעצבן ולא הגיוני... כולן אצנו באולפנה מדברות על בנים, לחלק יש אפילו חבר, כולן רוצות את זה ואני בטוחה שגם אצל הבנים זה ככה, אז למה לא פשוט להתחתן ולגמור עם העניין??? זה ממש מטומטם שאנחנו מכאיבים לעצמנו סתם, מתאהבים סתם, והכל רק בגלל שאנחנו לא בני 18. פעם באמת הבינו עניין, גיל 16 ואפילו 13 היו גילאים אידיאלים לחתונה. למה שינו את זה??? במילא אין לנו יותר מידי מה לעשות עם הקטע של הבנים עד החתונה אז למה לא פשוט להתחתן מוקדם יותר? מרגיש לי שאנחנו מציבים לעצמנו מכשולים לחינם... העניין מציק לי מגיל 15 אני מפחדת מהתגובה של האנשים מסביבי כשאני אשאל את הדברים האלה אז קברתי את זה.. ממש אשמח אם תוכלו לענות ליבת 16
גן עדן מתואר כמצב האולטימטיבי לחיות בו, אבל כשחושבים על זה מה שאדם וחווה עשו בגן עדן זה כלום, לא היה להם מצוות, היה להם את כל האוכל שהם רק רצו בלי לעשות כלום כדי לקבל אותו, והם לא היו צריכים לעבוד בכלל. זה מרגיש כאילו בגן עדן לא עושים כלום, זה נשמע לי קצת משעמם או חסר משמעות ותכלית.
אני בת שירות שעברה המון בשביל למצוא תקן נורמלי שהרגשתי בו טוב, ממש מסכת קשיים. (פעמיים סגרתי וביטלתי, רק בפעם השלישית זה ההווה), ועכשיו התחילה השנה או כבר קצת אחריה (25/10) ואני פשוט מיואשת. השנת שירות שלי, כולה(!) היא קשר עם תלמידים, עם אנשים עם המון שמחת חיים. בהתחלה עוד הייתי אופטימית אבל עכשיו כל פרויקט שאני מציעה או משהו שאני רוצה לעשות אמרו לי - מצטערים יש קורונה. זה פשוט גרם לזה שבשבועיים האחרונים אני נשארת במיטה בבוקר, לא רוצה לקום ותכלס לא עושה הרבה עד שאיכשהו יש לי שיעור עם תלמיד או משהו שהצליחו להתאים. ואני בכלל בדירה שזה עוד יותר קשה להיות עם 12 בנות בדירה כל הזמן. כל כל כל הזמן. הצילוווו. ניסיתי להזיז את עצמי לעשות אבל כבר התייאשתי. אין לי כוח , אין לי רצון אני כל כך מבואסת כועסת שקיבלתי כזו שנה עם כל כך הרבה קשיים לפני תחילתה ועכשיו גם בשנה עצמה.. אוףף!!! כל בת שירות אפשרית אומרת שזו השנה הכי טובה שלה והכי כיפית והכי משמעותית. ומה אני? עציץ בדירה או המקסימום במרכז נוער שיש ילד וחצי. אוף
אם אני התחלתי השנה תיכון (כיתה י') ולא הבנתי את המורה למתמטיקה, ואני מתביישת לבקש עזרה ולטעות בשאלות שהיא שואלת דרך הזום, יש המלצה מה אפשר לעשות? אשמח שמורה מקצועי יענה:|
היי וממש תודה על המידע הזה!! רציתי לשאול איך אפשר להיות קשובה לעצמי. כי אני יכולה למשל לראות משהו לא טוב, אבל אני לא אקשיב לעצמי ואמשיך לראות אותו. כל דבר בחיים שלי זה ככה, אני רוצה ללכת לישון ולהפסיק להיות כבר בטלפון, ואני לא מקשיבה לעצמי ואני פשוט ממשיכה. וזה לא רק בדברים האלה, זה בכל דבר בחיים שלי, בעוד מלא דברים, שאני יודעת מה נכון ובכל זאת עושה ההפך. איך גורמים לי להקשיב לעצמי ולא לעשות מה שהצד הרע בי אומר??? אני ממש אשמח אם תענו, אני עם זה כבר הרבה זמן וזה חשוב לי...
יש לי הורים שחזרו בתשובה ובעקבות זה יוצא לי הרבה שאני מוכיחה אותם, לדוגמא: הם מבקשים ממני ללכת 3/4 או אחרי הברך וכזה אז אני פשוט אומרת להם אין לכם זכות להגיד לי את זה.. וממש לא בא לי להוכיח אותם וזה תמיד קורה לי בכל דבר שקשור למצוות ודת איך אפשר להפסיק להוכיח אותם? אני גם ממש מקווה שאני לא אומרת את הדברים האלה כי אני רוצה גם תודה רבה!