אני נורא נורא מפחדת להדרדר. זה בא לידי ביטוי גם במצוות ובהלכות- לדוגמא אני הולכת תמיד עם חצאית שלוש רבעי ולפעמים באלי לשים חצאית ממש יפה שהיא רק מתחת לברך (והרבה יותר טובה מרוב החצאיות באולפנה...) אבל אני לא עושה את זה כי אני מפחדת להדרדר לחצאית יותר קצרה אפילו. אבל גם בדברים אחרים כמו לקום בבוקר יותר מאוחר יום אחד כשאני ממש ממש צריכה את זה (לדוגמא אני לא מרגישה טוב ורוצה לישון עוד קצת ולא להגיע לשיעור הראשון - אני בפנימיה אגב) או לא לעשות שיעורי בית מידי פעם כשבאמת אין לי זמן וזה יבוא על חשבון דברים אחרים ויותר חשובים כמו טקס יום השואה או להיות חברות ביומולדת. אני גם במסגרת לימודים אחרת מאוד אינטנסיבית שבה לומדים לתואר וגומרים אותו בכיתה י״ג (מחוץ למסגרת בית הספר, אני עושה את זה לבד) וגם בה אם אני לא יכולה להכנס לשיעור (בזום כי זה באוניברסיטה פתוחה) באמת מסיבה מוצדקת אז אני בכל מקרה יכנס כדי לא להדרדר (מיותר לציין שאני כמובן לא לומדת כלום בשיעור הזה כי אני לא מרוכזת). השאלה שלי היא כזאת: מתי זה טוב להחמיר על עצמי כדי לא להדרדר ומתי זה עובר את הגבול וכדאי קצת להרפות?
היי מה שלומכם? תודה רבה רבה על האפשרות הזאת! באמת מדהים לראות שיש אנשים שאכפת להם ושהם משקיעים ככ הרבה זמן ואנרגיות בבעיות של האחר, פשוט עבודת קודש❤️ אני מנסה בזמן האחרון להבין את העניין שיש אפשרות כזאת שלאף אחד מאיתנו לא מגיע גן עדן, הרי היום רוב הדתיים כבר לא כמו פעם (לפחות בקרב הנוער) כבר קשה למצוא באמת באמת אנשים דתיים, כאלה שהולכים לפי הספר וכמו שצריך, גם אם תגידו לי שיש כאלה, קשה לי להאמין שהם בחיים לא הלבינו פני חבריהם, בחיים לא התכבדו בקלון חבריהם, בחיים לא ריכלו, אמרו לשון הרע ועוד עברות שהעונש שלהם זה שאין לאדם החוטא חלק לעולם הבא. לצערי הרב רוב הדתיים כבר לא שומרים נגיעה ואלו שכן שומרים עוברים או עברו על אחת מהמצוות שציינתי למעלה. עכשיו מה, לאף אחד לא מגיע עולם הבא? אני מגדירה את עצמי כדתייה וגיליתי שעברתי על כ״כ הרבה מצוות שהעונש שלהן זה לא להכנס לגן עדן. זה רק גורם לי לתסכול וחוסר רצון לקיים את שאר המצוות כי במילא כבר אין לי גן עדן אז מה זה רלוונטי? ואז יש את התשובה החמודה הזאת שאם חוזרים באמת מהלב אז ה׳ מקבל את הסליחה והכל יפה ומדהים חיים טובים ומתוקים. סליחה אבל זה מרגיש לי צבוע. דבר ראשון אני ידעתי על זה מראש ולכן כל דבר שאעשה אחרי הידיעה הזאת כבר לא רלוונטי כי זה לחטוא בידיעה שאחזור בתשובה וזה אסור. חפרתי, אבל הרעיון הוא, מה הטעם להשאר דתייה? לקיים מצוות וכו, אם לאף אחד כבר אין עולם הבא? איך זה הגיוני שגם בדור של היום העונשים הם אותם עונשים? כולנו בעצם חוטאים על בסיס יומי בכ״כ הרבה דברים.
היי, תודה רבה רבה!! אבא שלי נפטר לפני קצת יותר מ9 שנים, בכל השנים לדעתי או ברובם דאגנו שיהיה מניין וזה.. שנה שעברה האזכרה הייתה בהתחלה של הקורונה, שכולם היו מפוחדים ולא יצאו מהבתים. החלטנו לעלות המשפחה המצומצמת- אמא ואחים שלי. עד לפני שנה שעברה או שנתיים רב שהוא הכיר הגיע והוא אמר את מה שצריך להגיד וניהל את זה, אחים שלי עשו קדיש וככה זה נגמר. ושנה שעברה אנחנו קראנו את הפסוקים ואת האותיות נשמה וזה הרגיש יותר אינטימי ובאמת שלנן המשפחה, בלי אנשים שלא הכירו אותו או כבר לא זוכרים אותו ובאים רק כדי לכבד וכ'ו.. ובאמת ההרגשה הייתה יותר טובה. גם אני כבת, אף פעם לא קראתי או השתתפתי באזכרה, תמיד הייתי בצד כי תמיד הבנים היו יותר ליד הקבר ויותר מתפללים וכ'ו.. השנה גם אחים של אבא שלי באו ולהם כן היה חשוב לעשות מניין אז יצא מצב שאנשים שבכלל לא הכרנו באו, כדי להשלים מניין. וגם אם זה היה אנשיפ שכן היינו מכירים, מרגיש לי מיותר קצת. הרי למה חייב מניין? למה זה לא יכול להיות טקס משפחתי? אני בעצמי לא חושבת שאבא שלי היה רוצה שאנשים שהוא לא מכיר או מכיר רחוק יבואו.. (לא ממש היה בקשר עם חברים וזה..) (גם אמא שלי ואחים שלי בדעה שעדיף שנעלה רק אנחנו) אשמח לשמוע אם יש סיבה באמת משמעותית למניין במצבים כאלה וכ'ו.. ושוב תודה!!
היי אתם מדהימים! ככה, יש לי הרבה זמן קושי עם תפילה, שנובע בעיקר מקושי לקום בבוקר אבל גם חוסר חיבור בתפילה עצמה, מרחפת ופתאום קולטת שאני בשמע ישראל לדוגמה.. קראתי לאחרונה בפניני הלכה שאם אישה לא מצליחה לכוון כי התפילה ארוכה לה עדיף שתקצר(לפי הקטעים המרכזיים וכו), אז אימצתי את זה. הקטע הוא שלפעמים אפילו בתפילה הקצרצרה הזאת אני לא באמת נמצאת ומתכוונת או לא מצליחה לקום ואז כל היום נפתח באכזבה מעצמי. היה לי שבוע שיצא לי לא להתפלל בכלל לצערי והאמת, שחוץ מהבאסה שלא התעוררתי, לא הרגשתי התרחקות או ירידה רוחנית. אולי באמת נשים לא צריכות את זה ובגלל זה הרבה פוסקים פוטרים אותן מתפילה? האם זה הגיוני וכדאי לוותר על תפילה באופן קבוע? להשאיר את זה כמצוות בחירה למתי שיש לי חשק? אשמח לעזרתכם.
שלום, תווודה על הכל. אז ככה ישלי שאלה קצת הייתי אומרת לא סטנדרטית אבל נזרום.. אם עם ישראל היו במצרים והגיעו למשהו כמו 49 שערי טומאה כאילו עשו כמעט כל חטא אפשרי שקיים בכלל, כאילו ממש שער אחד מלחטוא בהכל. והקב״ה לא רצה שהן יגיעו ל-50 אז הוא גאל אותם, אז כאילו באיזה שהוא מקום אני יכולה לבוא ולהגיד רגע רגע רגע אם עמ״י הגיע לשם והקב״ה גאל אותם כדי שלא יגיעו ל-50 אז אולי כדי שנגאל אז כאילו נבוא נעשה מלאאא חטאים ואת כל החטאים האפשריים ואז הקב״ה יגאל אותנו כדי שלא נגיע ל-50 או משהו כזה.. כאילו אני רוצה שמישהו יסביר לי כי כאילו תכלס זה בראש שלי ממש הגיוני הדבר הזה.. תודה
היי אם אדם הראשון הוא אב כל האנושות אז איך יש ילידים באמריקה אוסטרליה ומקומות רחוקים דומים. הרי בדברי הימים מתארים את ראשי האומות אבל לא מציינים מישהו שעבר את הים וגם ככה זה היה נורא קשה לעשות אז ופשוט נראה שהם היו שם מעולם. אז קצת קשה לי העניין. תודה
שלום! קודם כל ממש תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! במשנה כתוב "אל תרבה שיחה עם האישה". עם נשים אחרות, מובן לגמרי. אבל זה כתוב גם על אישתו.. זה בסיסי שבעל ואישה ידברו. בשביל זה הם נשואים. אשמח להסבר 🙏
אני מאד שמח ונהנה ממה שאתם עושים בפרוייקט ורואה איך הציבור שלנו משתף פעולה עם זה ומתחזק מכם. ראיתי לאחרונה עלון בבית הכנסת שיש שם בעמוד הראשי שו"ת ונשאלה שם שאלה איך בת ישראל צריכה להתלבש, ובררתי את התשובה לשאלה זו בעוד מקומות והגעתי לתשובות דומות, ורציתי לשאול איך ניתן להסביר שבציבור שלנו באופן די מוחלט לא מקיימים על הלכה בסיסית זו? זה מאד יפה שמתעסקים בענייני אמונה וכדו' אבל נראה לי שצריך לדבר ולעשות ולעסוק קודם בדברים הבסיסיים, וזה מעלה לי שאלות בהמשך דרכי בהשקפה של הציבור שלנו...
היי, קודם כל תודה רבה על כל התשובות שלכם! אין עליכם! אני לא מצליחה להבין איך רבנים יכולים לקבוע הלכות לנשים? אני באמת מכבדת רבנים אבל בענייני צניעות של נשים (נגיד כיסוי ראש וכו'..) איך הם יכולים לקבוע להן את ההלכות? הם לא נשים.. הם לא יכולים להבין עד כמה קשים הדברים האלו... סליחה אם זה קצת כתוב בצורה קשה אני פשוט לא מצליחה להבין איך זה יכול להיות.. מקווה שהבנתם:
היי ותודה גדולה לכםם! אתם באמת עושים עבודת קודש!! יש לי שאלה קצת בוּרה🥴 מקווה שאצליח להסביר את עצמי טוב. כשבן אדם אומר שהוא הולך ללמוד תורה ולהתחזק וכו׳...למה הוא מתכוון? תורה= סיפורי אבותינו. לא? אין איפה להתחזק שם. (כמובן שאפשר ללמוד מאבותינו ולהחכים, אבל הבנתם את כוונתי🤪) תנ״ך בכללי זה הסיפורים. המצוות והכל זה בהלכה נכון? ומאיפה אנחנו יודעים מה המצוות? הרי בסיני קיבלנו את התורה. או שלא? מרוב שאני לומדת לעומק אני כבר לא יודעת תכלס. אני די מבולבלת, אשמח להסבר מה ההבדל בין תורה להלכה, מאיפה אנחנו יודעים מה המצוות וכל הפירוטים שלהם והעונשים, הרי זה לא כתוב בתורה, בתורה יש רק את הסיפורים של אבות אבותינו🤨
סליחה שאני שולח לפני כניסת שבת אך זה מאוד חשוב לי. זה מרגיש לי צבוע מאוד שיש דתיים לאומיים (אני אחד כזה למרות שאני מתחזק יותר) כיוון שהם פשוט "מחפפים" בהלכות טפחות יראי ה' וזה מרגיש לי מאוד צבוע! לפני כמה זמן שלחתם שאלה של מה ההבדל והשאלה שלי היא לא מה ההבדל אלא למה יש את ההבדלים הללו ולמה דתיים מחפפים בהלכות הם דתיים! הם מייצגים את ה' הם לא יכולים לעשות חצי דבר ואז חילוני שמתחזק עושה אותו דבר שהוא שגוי ופגום! אשמח שתינו כמה שיותר מהר כי זה עניין חשוב מאוד!!!!