כל השאלות שנשאלנו #תנועות נוער

ש.היי רוצה להגיד קודם באמת כל הכבוד על הפרוייקט! לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל אני קומונרית שנה שניה ונכנסתי לקשר זוגי לא מזמן מרגישה שקצת כבר מציתי את התפקיד ואת השירות שניראלי זה הגיוני במיוחד שהקשר הולך למקום של חתונה אבל מצד שני לא באלי שזה יהיה על חשבון השירות, על חשבון החברות שלי מהשירות והסניף אני רוצה לסיים את השנה הזו בטוב ולא לחכות שהזמן יעבורמרגיש לי שזה גם ביגלל שנכנסתי לקשר זוגי וגם ביגלל שזה שנה שניה שלפעמים היא שוחקת כבר..טיפים איך לצאת מהמקום הזה? עצות איך כן לשלב בין לבין שאני לא ירגיש פיספוס בסוף

ש.אהלן!! אז ככה:) אני מדריכת מעלות, חולה על כל אחד מהחניכים שלי. עכשיו יש לי בעיה קטנה, יש כמה בנים בשבט שפשוט לא שמים עלי. ואין לי שמץ למה! כאילו אני אגיד להם משהו, הם לא בהכרח יקשיבו והם פשוט הרבה פעמים לא מתייחסים אלי בצורה מכבדת כמו שאמורים להתייחס למדריכה (אם זה נשמע מאיך שכתבתי את זה שאני מדריכה קשוחה או משהו אז לידע כללי, אני לא:). עכשיו הבנים האלה כן אנרגטיים (בלשון המעטה) ואני יכולה להבין שאני לא היחידה שמרגישה ככה כלפיהם (שמורים ועוד אנשי חינוך אולי גם ירגישו ככה) אבל למדש שלי הם כן מקשיבים, אז זה אומר שהבעיה זה בי. אין לי את הבעיה הזאת בכלל עם שאר החניכים והחניכות, עם כולם חוץ מהם יש לי קשר ממש טוב. אני אשמח ממש לעצות. תודה רבה!!:)

שלום! אני כתבתי את שאלה 3056 ד.. תודה רבה על התשובה, ההתכוונתי למצב שהוא בן ואני בת, ובשביל לשמור על ילדים בשבט אני כן חייבת לדבר איתם במקרה שרק הם מגיעים כי אחרת הם לא יבואו יותר מהסיבה הפשוטה שהמדש שלי לא עושה את זה... אני לא ממש מחפשת תשובה הלכתית כזה לשמור על ייחוד ולדבר לעניין וזהו בלי שחנש.. אלא יותר בקטע בכללי אם יש לגיטימציה לשבת לדבר איתו על החיים כדי לא לאבד את אותו חניך (כמובן שיש קצת דיסטנס בכל מקרה...). ובכלל, קשר אישי זה נורא חשוב עם חניכים.. אם המדש שלי לא עושה את זה עם החניכים הבנים, יש לי מקום לנסות בעצמי? אני אנסה לסכם תרגישו בנוח להכניס רק את זה לשאלה: בתור מדריכה לבנים, ועם מדש שלא תמיד מגיע לפעולות, שייך שאני אשב עם חניך בן אחד ואדבר איתו סתם על החיים על ספסל אם אף חניך אחר לא מגיע? כי זה קורה לא פעם אחת שרק הוא מגיע אז הגיוני להשאיר אותו רק כדי שירגיש שלא הגיע לחינם ויבוא גם בפעמים הבאות? או בכללי בשביל לשמור על סוג של קשר אישי עם החניך בגלל שהמדש שלי לא עושה את זה..

ש. יש לי קצת בעיות עם המד"ש, כלומר אנחנו שנינו חברים אבל הבעיה היא שיש לו ריבים עם המדשיות. האמת אני די מסכים עם הבנות כי הוא באמת קצת מגזים לפעמים אבל עד עכשיו השתדלתי לא להגיד את דעתי כי פחדתי שהוא יחשוב שאני כאילו בצד שלהן נגדו. זה משהו שפוגע גם בי כי כן חשוב לי שתהיה אווירה טובה בין המדשים אבל אני לא כל כך יודע איך לבוא ולדבר איתו על זה כי הוא בן אדם קצת ציני ואני קצת פחדן האמת, ואנחנו לא חברים סופר טובים שאני מרגיש לידו לגמרי בנוח.וחוץ מהנושא הספציפי הזה, יש גם כל מיני דברים שחשוב לי להשפיע בהדרכה והוא קצת יותר בקטע של ליהנות מההדרכה ופחות להשפיע (הוא גם אמר שהוא פחות מאמין בכוח שלנו להשפיע בתור מדריכי נבטים שהם קטנים) ובא לי לדבר אתו ולתאם כוונות אבל שוב אני לא כל כך יודע איך לגשת.יש לכם אולי עצות איך לשבת ולדבר אתו?

אני מדריכה שנה שנייה, שנה שעברה עברתי כל כך הרבה מורדות עם השבט הזה והשנה הגענו לעלייה משמעותית באמת ואני מרגישה שטוב לי עם החניכות, אבל הכניסו לי מדשית חדשה שאני לא מתחברת לאופי שלה בכלל ולא מסתדרת איתה, אין לנו שיח והיא חיה בסרט שהיא המדריכה היחידה שלהן (זה מה שהיא מספרת לכולם) ובתכלס אני השקטה וזו שפועלת באמת ועושה. לא אכפת לה מהחניכות, הן מרגישות שהן במקום האחרון עבורה והן כל הזמן משתפות אותי בתחושות שלהן וקשה לי ממש עם המצב כי עד שהגעתי למקום טוב עם השבט אחרי שנה שלמה של קושי יש משהו שמקשה לי ולחניכות להנות סוף סוף. והרבה פעמים אני חושבת על לעזוב אבל לא יהיה שבט אחרכך..ניסיתי לפתור את זה אבל אני לא מצליחה.. והיא בהדרכה בשביל המחוייבות האישית ככה שהיא לא תעזוב מרצונה.. והקומונרית פשוט לא מבינה אותי.יש דרך שבה אני יכולה לגרום לעצמי לא לתת לזה יותר מידי חשיבות? ולנסות להתעלות על התחושות הלאה?

אהלן, אני מדריכה של כיתה ט' בנות בבני עקיבא. המון פעמים בגלל שהם ככה קרובות אלי בגיל הן נמצאות איתי ורואות אותי גם בסיטואציות אחרות מחוץ לסניף : ערבוב בין בנים לבנות בצוות הדרכה שלא תמיד אני מצליחה לשים את הגבולות שלי איפה שאני רוצה, עכשיו בקורונה שאני לא תמיד מקפידה על ההנחיות מחוץ לפעולה, ועוד כל מיני עקרונות שנשברים קצת .. עכשיו, אני הכי מנסה ומשתדלת להיות פתוחה איתן וכנה ואמיתית... להיות איתן פתוחה ושיבינו שוואלה גם אני בנאדם וגם לי קשה לשמור על העקרונות שלי כל הזמן .. אני רוצה ממש מתוך הקושי שלי ,לחזק אותן ולצמוח איתן! אז אשמח אם יש לכם אולי רעיונות לכלים שאוכל לתת להן ( ולעצמי קודם כל ) להתמודדות ולשמירה על העקרונות גם כשהכי קשה וסוחף לשבור אותם... תודה רבה לכם!!

קודם כל רציתי לומר שהפרוייקט שלכם מדהים. וואלה זאת שליחות אמיתית. ועכשיו לשאלה - היו לנו הכנסות להדרכה בסניף, וברוך ה' נכנסתי, אבל לשבט שלא רציתי.. אני יודעת שזו קטנוניות, ושיש בנות שרוצות ולא נכנסו להדרכה בכלל, אבל זה ממש קשה לי. ביקשתי שבט גדול, שאני אוכל לדבר איתו על ערכים עמוקים, להעביר דיוני עומק, ולדבר על נושאים משמעותיים באמת, ולא לשחק תופסת או מחניים בפעולות.. מה כבר אפשר לעשות עם ילדות בכיתה ד..? מבואסת ממש ולא יודעת מה לעשות. מרגישה ומפחדת שההדרכה שלי תהיה לא משמעותית ואני לא אוכל לתת עד הסוף את עצמי.

הייי תודה על הכל!!! אז ככה הקומונרית שלי שונאת אותי בטירופפפפפפפ ואני ממש מפחדת שהיא לא תשאיר אותי שנה שניה בגלל זה🥺

אהלן, יישר כוח על הפרויקט העצום. שבע״ה רק ילך ויגדל ויעצים עוד ועוד. ועכשיו לשאלה- אני מדריכת כיתה ח׳ בסניף עזרא ושרופה על החניכות שלי ברמות!! נכנסתי עם מדשית שבהתחלה לא כל כך הכרתי, אבל עם הזמן התחברנו וב״ה אנחנו אחלה צוות בתור מדריכות. הבעיה שלי היא שכשאנחנו אחד על אחד (רק אני והמדשית) אני מרגישה שאנחנו בתחרות מי נותנת את הטון. מרגיש לי כאילו היא מתגרה בי בכוונה, בכל הזדמנות היא מפרסמת לכולן שחניכה הביאה לה משהו במתנה, או שהיא הצליחה להגיע לשיחת נפש עמוקה עם מישהי. הרבה פעמים היא גם מציינת מי החניכות האהובות עליה וזה נותן לי תחושה שהיא לוקחת עליהן בעלות, ואם אגיד שאני אוהבת אותן גם אז היא תגיד שאני מעתיקה או משהו. מה שעוד מציק לי זה שאני מרגישה שהיא עושה לפעמים דברים מאחורי הגב שלי מבלי לעדכן, ורק אחרי כמה זמן אני יודעת מהם. אני יודעת שהדרך הטובה ביותר היא לדבר איתה, אבל באמת לא באלי לעשות את זה. מרגיש לי שאם אגיד את הדברים אצא קטנונית, ובנוסף אני גם מפחדת שלא אגיד את המילים הנכונות ובסוף אתפס כאחת שמחפשת אותה על קטנות.

קומונרית בעוז והמדריכות שלי בכיתה ח'-ז' טיפים לאיך להסתדר איתן?

היי, מדריכת כיתה ח ומרגישה שחניכות שלי לא מקשיבות לי בפעולות. ב״ה יש לי הרבה חניכות ומרגיש לי שלאורך כל הפעולה הכיפית של המשחקים הן נהנות, צוחקות ומשתתפות, וכשמגיע החלק של המסר הוא עובר בצורה עקומה ברמותתת. פתאום הן נזכרות לשתף אותי בלוז החודשי שלהם לתקופה הקרובה או לספר לי מה קרה להן ולדבר ביניהן. אני שמחה שהן משתפות, אבל מה הקטע לא להבין שזה לא הזמן? כל פעם אני משתיקה אבל כלום לא עוזר זה פשוט נגמר מהר כי הן נותנות תחושה של- נו תזדרזי אני תכף נרדמת. מה לעשות?

אהלן אז ככה, יש לי מדש בעייתי. לא מה שאתם חושבים, אני מתכוון ממש בעייתי. מעבר ללא להשקיע, לא להיות מעורב, ולא להראות שום עניין בהדרכה עצמה אלא רק במסביב (החבר'ה בצוות וכו'), גם מזיק באופן אקטיבי לחניכים עם הערות גסות, קללות ובכללי דוגמא אישית על הפנים. בוא נגיד שהוא עשה כמה דברים בחייו שלא בדיוק יקנו לו גן עדן ובאופן כללי הוא די מנותק מחיי דת(לא באופן חיצוני ברור, עדיין הולך עם כיפה, אבל מכמה דקות שיחה עם הבן אדם זה מאוד ברור) אני מרגיש שעם כמה שאני משקיע בהדרכה, ואני משקיע המון, הוא פשוט גורר את כל השבט אחורה ומסוגל למחוק שבועות של התקדמות בהערה אחת, במיוחד שהחניכים שלנו צעירים מאוד וסופגים טונות של דוגמא אישית. בלית ברירה ניסיתי לדבר עם הקומונרית על סיום התפקיד שלו אבל היא רמזה לי שזה לא בשליטתה ופשוט להמשיך לחרוק שיניים. אני ממש מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך ככה יותר. מה עושים??