ש. אהלן!חניכות שלי בכיתה ז, כזה בשלבי התחזקות..צריכה רעיונות מה להביא להן שיעזור להן בתהליך, קטעים שיכולים לפתוח קצת את הראש מעבר לדוגמא אישית, שזה חובה..קשה לי למצוא רעיונות שמתאימים לגיל ולסיגנון כי אני הייתי ממש אחרת בגיל הזה, אז ממש צריכה עזרה.תודה! (:17
ש.לא נכנסתי להדרכה ואני יודעת שזה יהיה לי שריטה לכל החיים כי פשוט ניפצו לי את החלום שלי. מכיתה ד אני כבר חולמת להגיע לשלב הזה.ופשוט בתחילת כיתה ט ההורים שלי החליטו לעבור דירה שזה היה משבר בפני עצמו🙈ואז במקום החדש ממש ניסיתי להשתלב ולהגיע לכל הפעולות ושהגיע השלב של השיבוצים הייתי חייבת שיהיה לי ראיון טוב כי הקומונרית כבר הכירה את השבט שלי משנה שעברה, אבל הראיון היה פשוט דפוקק ממש ולא נכנסתי...כל החברות סביבי מהאולפנה נכנסו וכל היום מדברות על זה בכל מקום על החניכות על הפעולות והכל וזה קשה ממש .ואחרי כל פעילות של נחשון אני פשוט חוזרת מפורקת ממש ...אבלל כל פעם שמישהי שואלת אותי על איך אני עם זה שלא נכנסתי אני אומרת שלא כזה אכפת לי שלא נכנסתי. בעצם אף אחד לא יודע כמה קשה לי... (אני פשוט נראה לי מפחדת שיקימו עליי).והשאלה שלי היא כזאת: קודם כל אם יש דרך להתגבר על זה שלא נכנסתי ולהמשיך בחיים?ואיך אני יכולה לשתף אחרים גם בדברים הקשים שעוברים עליי?
1569 א. הדרכה עם סביבה שלא שומרת נגיעה ועוד ש. טוב, מתחילה בתודה ענקית!! ממשיכה בשאלה.. עכשיו חודש אירגון בסניף, ואני בסניף שהוא לא ממש דוס- בכלל לא. כל המדריכים נוגעים אחד בשני, חצי מהצוות חילוני בכלל והקללות שם עוברות כל גבול. אני בטוב ב"ה!! מרגישה תורמת, שמחה שאני פה בשביל החניכים שלי! הבעיה שכל הזמן חוזרת לי זה השמירת נגיעה. אני ב"ה שומרת נגיעה וגם ממש לא מעניין אותי לתת כיף לאחד המדריכים בצוות אבל זה כבר נהיה ממש ממש קשה! בזמן שמישהו מקפיץ מישהי על אופניים, או שמישהו יושב ליד מישהי אני צריכה להיות בצד. וזה שובר, באמת שובר!! אני צריכה לוותר על כל כך הרבה דברים בשביל לשמור נגיעה. זה עד כדי כך שווה את זה? מה אני עושה כדי להמשיך להיות חזקה?
ש. כולם אומרים שאני ילדה חננה אבל בקטע טוב.. אומרים שאני לא מצליחה לשלב בין ההדרכה לבין הלימודים כי הלימודים חשובים לי ואני לא אצליח לשלב בין שני הדברים גם לימודים וגם הדרכה.. אני חושבת שאני כן יכולה אבל לא יודעת אחרים מכירים אותי טוב יותר ממני.. קצת בדילמה.. עזרה?
אהלן, אני מדריכת חוץ וברוך השם יש הרבה על מה לעבוד עם השבט שאני מדריכה ואני באמת לא מבינה איך אני אמורה "לחנך" אותן כשאני גם לא מושלמת...כאילו גם אני לא כל-כך מסתדרת עם ההורים שלי וגם לי קשה בצניעות, בראיית תכנים לא מתאימים לפעמים, בתפילה ובאמת שאני יכולה להמשיך עד מחר..:) אז איך אני אמורה להאיר למשהי על הדברים האלה כשגם אני לא בדיוק הולכת לפיהם... אני כן משתדלת אבל אני לא תמיד מצליחה.. אשמח לעצות! שישסטית
היי! כל הכבוד ממש על הפרוייקט!!!אז שיבצו אותי להדרכה של שבט חדש שלא הוקם בסניף שלי ואני והמדשית שלי צריכות לגייס את החניכות ובאמת שניסינו הרבה דרכים! פרסמנו בפייסבוק, שלחנו, הפצנו, ניסינו להתקשר להורים, ולא הצלחנו! אני ממש מבואסת מזה כי ניסיתי ולא הצלחתי וחברות אחרות שלי כבר עושות פעולות ואני מתבאסת וחושבת רק על זה כל הזמן. אני לא יודעת מה לעשות עכשיו וממש מבואסת שאין לי מה לעשות..ישמצב שמדובר רק בגישה שלי ואיך שאני מסתכלת על הדברים?
א. היי, כל הכבוד על היוזמה!! אני מדריכה שנה שנייה בסניף קטן והצוות שנכנסו השנה לצוות הדרכה מעורבים. מצד אחד אני לא רוצה להרגיש בחוץ ומצד שני אני לא בעד סניף מעורב, ואני לא רוצה לצאת הדוסה המעצבנת. ב. כמו שאמרתי אני מדריכה, אני מדריכה חניכות אתיופיות, החניכות שלי נורא חמות על הקטע בין אתיופים ופרנג'ים. ואני כבר לא יודעת מה לעשות, כל פעולה יוצא שהן יוצאות עלי שאני פרנג'ית מתנשאת שיש לה חיי נוחות.אשמח לעצה.תודה רבה! בת 17
ש.שלוםתודה רבה ממש על הפרויקט הזה אתם ממש עוזרים!!השאלה שלי היא כזאת, האם תחרותיות היא דבר טוב וחיובי?האם אני בתור מדריך צריך לעודד תחרותיות ולדרבן חניכים שלי לנצח וכו'?וחוץ מההדרכה בתור בן אדם פרטי האם להיות תחרותי זה לא טוב?תודה רבה ממש!
ש. יש לי בעיה ענקית.אחותי היא מורה.לפני שנתיים הייתי הולכת איתה לקייטנה.היו קצת בלגנים עם הכיתה שהייתי בה. ובעקבות זאת אחותי לא הסכימה שאבוא איתה לקייטנה השנה.ממש ממש הייתי עצובה וגם הבנות ששמעו על זה.אנחנו בקשר ממש טוב יש לנו קבוצות בווצאפ אחת עם השנייה ובכללי אנחנו עושות ממש כיף😅מציינת שהם בכיתה ה עכשיו.רציתי מאוד לעשות חונכות בבית הספר שלה ככה שאוכל להיות איתם שוב.אבל התברר לי שאני לא יכולה בגלל שזה בית ספר שלא בתקן שלנו.זה ממש ממש מעציב אותי.אני נורא רציתי וגם הם מאוד רצו.אחותי נורא לא רוצה שאני אבוא כי היא לא רוצה שאני יהיה שם איתה.ואני די מבינה אותה אבל אין לי מה לעשות עם זה.בכללי אני נורא אוהבת ילדים קטנים.לצערי הרב לא יצא לי להיכנס למדריכה בסניף ועכשיו נותרתי אפילו בלי מחויבות אישית.ניסיתי לחפש באזור ירושלים סניפים כדי לעשות הדרכת חוץ מצאתי ממש מעטים אבל כולם רחוקים ולא מתאימים לי.כל כך עצוב לי ששום דבר לא מצליח לי..יש לי שתי שאלות אם תוכלו לענות לי עליהם.מה לעשות עכשיו עם הבנות מהבית ספר של אחותי?הם נורא רוצות שאני יגיע וקשה לי לבאס אותם אבל מצד שני יש אחותי שלא רוצה שאני אבוא.ואולי במקרה אתם יודעים על סניף בירושלים שמחפש מדריכות?בת 15
ש. אהלן!חניכות שלי בכיתה ז, כזה בשלבי התחזקות..צריכה רעיונות מה להביא להן שיעזור להן בתהליך, קטעים שיכולים לפתוח קצת את הראש מעבר לדוגמא אישית, שזה חובה..קשה לי למצוא רעיונות שמתאימים לגיל ולסיגנון כי אני הייתי ממש אחרת בגיל הזה, אז ממש צריכה עזרה.תודה! (:17
ש.לא נכנסתי להדרכה ואני יודעת שזה יהיה לי שריטה לכל החיים כי פשוט ניפצו לי את החלום שלי. מכיתה ד אני כבר חולמת להגיע לשלב הזה.ופשוט בתחילת כיתה ט ההורים שלי החליטו לעבור דירה שזה היה משבר בפני עצמו🙈ואז במקום החדש ממש ניסיתי להשתלב ולהגיע לכל הפעולות ושהגיע השלב של השיבוצים הייתי חייבת שיהיה לי ראיון טוב כי הקומונרית כבר הכירה את השבט שלי משנה שעברה, אבל הראיון היה פשוט דפוקק ממש ולא נכנסתי...כל החברות סביבי מהאולפנה נכנסו וכל היום מדברות על זה בכל מקום על החניכות על הפעולות והכל וזה קשה ממש .ואחרי כל פעילות של נחשון אני פשוט חוזרת מפורקת ממש ...אבלל כל פעם שמישהי שואלת אותי על איך אני עם זה שלא נכנסתי אני אומרת שלא כזה אכפת לי שלא נכנסתי. בעצם אף אחד לא יודע כמה קשה לי... (אני פשוט נראה לי מפחדת שיקימו עליי).והשאלה שלי היא כזאת: קודם כל אם יש דרך להתגבר על זה שלא נכנסתי ולהמשיך בחיים?ואיך אני יכולה לשתף אחרים גם בדברים הקשים שעוברים עליי?