כבר מלא זמן שאני רוצה לעשות נזם, אבל לא רוצה לחורר את הגוף לי מהפחד שלא ארצה בזה בעתיד וכי באמת לא שווה לחורר את הגוף בשביל זה.. אני רוצה לעשות נזם! אני הולכת עם שלושתרבעי ועם חצאית אחרי הברך זה בסה״כ חישוק דק, אולי ההסתכלות שלי מוטעית שאני מסתכלת על זה כמו אל שרשרת? אני לא מבינה למה בנים דוסים כל-כך נרתעים מנזם, זה מראה להם על פחות עדינות, ועל פחות טהרה מסויימת אבל אני עדיין אני, לא השתנתי פשוט הוספתי משהו שמוצא חן בעיניי כמו שהוספתי שרשרת הוספתי חישוק באף.. אז השאלה שלי מתחלקת.. למה לבנים הנזם מפריע? דוס אמיתי יצא איתי גם אם יהיה לי נזם? לשים את הנזם הזה שלא דורש בשבילו חירור גוף? ממש אשמח לתמיכה בעניין.. כי אני מכירה בנות שהתחילו לצאת ואז הורידו את הנזם בשביל זה ולא בא לי לעשות את זה.. אם אחליט לשים ולהוריד בסוף לא בא לי שזה יהיה בגלל זה.. וזה נכון בכלל לשים נזם?
אני רוצה לעשות נזם. בבית ההורים שלי מתנגדים ממש, משפחה ספרדית לא מקובל אצלנו בכלל. הם אומרים שזה עבודה זרה ועוד שטויות. מה הבעיה ההלכתית בנזם בהרבה מקומות זה מקובל ומותר?
מה זה אומר שה' ברא? כלומר מה זה אומר המושג בריאה. איך בוראים? מה זה אומר אלוקים? אם אלוקים זה אינסוף והמוח שלנו מוגבל ולא יכול להבין מה זה אינסוף איך ולמה אני אמור להאמין במשהו שאני לא יכול להבין? אחת הדרכים להראות/להוכיח שיש אלוקים היא לומר תראו איזה עולם מדהים. זה לא הגיוני שהוא נוצר סתם או היה תמיד. אלוקים הרבה יותר מדהים מהעולם - אז זה גם לא הגיוני שהוא היה תמיד או נוצר סתם בלי שאף אחד יצר אותו. זו סתירה.
אני כבר הרבה זמן חושבת על אולי לעשות נזם והתייעצתי קצת עם ההורים ואמרתי לחברות אבל לאף אחד לא היה משהו ברור להגיד לי.. השאלה היא האם מבחינת ההלכה יש בעיה לעשות דבר כזה, זה משהו לא רגיל בנוף ;) ומבחינה של קטלוג, אנשים מבוגרים אומרים שזה מראה על זילות ורחוביות למרות שאני חושבת שזה דווקא עדין ויפה.. קיצור אני ממש מפחדת שזה יגרום לאנשים שמכירים אותי (ושיכירו) להסתכל עליי כאל משהי קצת ערסית (אפשר לומר).. או לחשוב שפתאום "הדרדרתי". וגם כמובן כשאני אצא לדייטים וכו', אז זה יגרום לבחורים להתבלבל מצד אחד בחורה דוסית ומצד שני נזם... הגורם השלישי להתלבטות זה מבחינת גיל בגלל שאולי אני צעירה אני לא חושבת מספיק על ההשלכות.. שזה נשאר לתמיד ולא ייסתם ואני מפחדת להחליט על זה בגיל כל כך מוקדם... בנוסף ההתלבטות היא מסיבות טכניות (לא יפה, למרות שאמרו לי שיהיה לי ממש יפה..או לא נוח, כואב..) בקיצור אשמח לייעוץ.
יש לי קשב וריכוז אבל עד עכשיו פשוט נלחמתי כדי לא לקחת ריטלין. אבל עכשיו אני כבר מבינה שאני צריכה לקחת, בכל אופן אני אשמח לטיפים מה לעשות כשנכשלים ... אני כבר באמת מיואשת אני חורשת למבחן , עושה את אותה שאלה ואני פשוט לא מצליחה להתרכז, מוציאה 30 במבחן . זה כבר ממש מייאש ומתסכל..
אמא שלי לא נולדה בארץ ויש לה מנטליות די מוזרה וזה לפעמים ממש משגע, נגיד אם תתחצפי אין טלפון וזה ממש מציק, או לא לצאת עם חברות עד מאוחר ותמיד להגיד איפה אני וזה... אני כבר ילדה גדולה והיא חושבת שעד 120 היא תחליט עליי וכבר ממש קשה לי. מה אפשר לעשות?? לא בא לי להתחצף אליה אבל בא לי שהיא תבין שאני כבר גדולה והאחריות שלי על עצמי.
ההורים שלי כל הזמן מציבים לי זמנים להיות בבית. וזה מעייף אותי! אני כבר לא ילדה קטנה שצריך להגיד לה מתי לחזור. זה לא שאני משוטטת ברחוב עכשיו.. אני בסך הכל עם חברות ויום אחד אני פשוט לא אקשיב להם כי זה נמאס והם לא מבינים אותי...
.היי האם זה תקין שיש פעמים שלי ולחברה שלי אין על מה לדבר? ולפעמים עם בנות שאני פחות חברה שלהן יהיה לי יותר על מה לדבר כי מרגיש לי שקצת מיצינו כל נושאמה לעשות במקרים כאלה? על מה לדבר?תודה על הכל ❤️
אני מרגישה שמצפים ממני כל הזמן, לנצח במשחקים, להצליח במבחנים וכו, ולפעמים זה מעצבן כי זה יוצר אצלי פחד מההפסד- ובסוף זה לא משהו רע ולא משהו שאמור לקרות. אני נחשבת חכמה ובסוף אני גם כן טובה בכל המשחקים וכאלה אבל אז ברגע שאני מפסידה או מקבלת במבחן אחד ציון נמוך, אני סוג של מתביישת בזה, אני מנסה להראות שהכל כרגיל אבל אני מרגישה איזושהי מועקה כזאת. ברור לי שאין אף אחד מושלם וכל זה ואני גם משדרת לעצמי שאין מה להתבייש וכל זה, אבל בכל זאת זה מעצבן...
אהלן:) פרויקט מהמם שנותן המון! אשריכם!! אז השאלה שלי כזאת- יש לי חברה מאד טובה, אנחנו קצת שונות בהשקפת עולם , נושאים משותפים ועוד כמה.. אני מרגישה שכמה שנים זה החזיק טוב והיה כייף והינו ממש חברות, אבל עכשיו כאילו, מרגיש לי שזה עומד במקום ואולי אי אפשר לגשר על הפערים האלה בכלל.. אז השאלה שלי היא איך למרות השוני שגדלנו בו, אפשר שנמשיך להיות חברות טובות, תודה רבה! ת.שלום וברכה לשואלת היקרה, שאלת שאלה נפלאה וחשובה מאוד! האם כשאנו יוצאים לדרך חדשה נגזר עלינו להשאיר הכל מאחור? האם ניתן לגשר על פערים תהומיים כשכל אחד או אחת נמצאים במקום שונה לחלוטין? האם בכל זאת ניתן לחדש את הקשר? גם אני חוויתי הרבה את השאלה הזו ואת הרגשות שהיא מביאה איתה. המחשבה שיתכן ונאבד את החברים כשנצא לדרך חדשה היא מאוד כואבת! אך האם זה מוכרח?
אני ילדה ששותקת, אני לא מדברת הרבה בכלל, רק כשצריך או כששואלים אותי משהו, לא נוהגת לשתף יותר מדי.. יש לי שתי חברות קרובות שאיתן אני יותר פתוחה, אבל בכללי להרבה אנשים אני פשוט לא מרגישה בנוח לדבר.. כל הזמן חושבת מה יחשבו על מה שאמרתי או מה יענו או שאם תהיה שתיקה מביכה? מה אני יעשה? ממש באלי להתחיל לדבר יותר. ממש אבל, אני מרגישה שהנקודה הזאת חוסמת אותי באיזשהו מקום.. לא יודעת איך לשנות את זה, יש אנשים שמכירים אותי ואת האישיות שלי פשוט כבנאדם שלא מדבר הרבה. וזה לא ככה... יש לי מה להגיד, פשוט לא אומרת, מתחבאת מאחורי השתיקות האלה.. ואחרי השקט.. ממש באלי לשנות את זה כי יש אנשים שאני כן רוצה להיות אליהם יותר פתוחה, נגיד למדריכה שלי (אומנם לשעבר אבל היא לתמיד.) אני מתה עליה! באמת אוהבת אותה ממש, ואם אני אשב איתה אחד על אחד אני אדבר איתה מלא וזה יהיה שונה, אבל ברגע שיש מסביבי גם עוד אנשים ממש קשה לי להיפתח יותר..ויש אנשים שגם אחד על אחד פשוט לא מרגישה בנוח לדבר ולפתח שיחה..אשמח אם יש למישהו עצה או דרך לענות לי..🙈תודה רבה רבה על הפרוייקט. הוא מטורף ברמות אדירות!! תודה רבה💗
איך להתמודד עם כל ה'לא' לשירות?אני שמיניסטית ומחפשת שירות לשנה הבאה, אני מחפשת שירות משמעותי ואינטסנסיבי והולכת לתקנים המבוקשים,וכבר קיבלתי מלא לא,וקשה לי,כי בכל מקום אחר מאוד תופסים ממני,כולם אומרים לי שברור שאני אתקבל להכל וכו', באולפנה אוהבים אותי ותופסים ממני,בבית ובישוב, ורק פה מרגיש לי שהם לא תופסים אותי נכון או שהם סתם פוסלים אותי.מרגישה שאין לי כוח להיכנס לשלב הזה ואני רק בהתחלה,עברתי רק מיונים מקדונים כשתקדים לסיירות.