כל השאלות שנשאלנו

למה כל דבר שאני צריכה לעשות צריך להיות מוקדש לקב״ה ומלווה במשמעות ומחשבה? למה לפעמים אי אפשר לזרום או לעשות דברים שהם לא למען הקב״ה או הדת... איכשהו תמיד צריך לקשר את זה לעבודת השם...

היי ממש תודה על כל מה שאתם עושים, אתם תמיד כל כך מדויקים ועונים את הדבר הנכון, וזה מדהים! אני יודעת שאולי היו שאלות דומות, אבל אני בכל זאת שואלת. יש ילד בשבט שלי שאני חושבת עליו יותר מידי, וזה מציק לי.. כשהיינו יותר קטנים (ח-ט) ידעתי מאיפה זה נובע, כי הוא מוכשר מאד וחכם מאד והוא הצדיק של השבט ואני הדוסית, והייתי די בודדה בשבט, אז חיפשתי בראש שלי מישהו בדמיון שיוכל להתאים (אולי) לי. אבל כבר עברו כמה שנים מאז, וזה עדיין חוזר. אני לא מרגישה בנוח לידו כמו כל שאר הבנים בשבט שלי, ואני תמיד "מרגישה" את העיניים שלו ואיפה הן נמצאות, וזה פשוט מגוחך מידי! אין לי שום שום שום כוונה להיות איתו בעתיד או משהו כזה, וזה בכל זאת לא מרפה, התחושה הזאת. הוא מוכשר, וחכם, אבל באישיות שלו יש הרבה דברים שמפריעים לי מאד, ואני לא מתכננת לנו שום דבר משותף... אבל עדיין הוא יכול לומר לי איזשהו משהו או לעשות איזה מעשה ואני אתרגש. ולפעמים אני יכולה להרגיש שאולי הוא דווקא מעוניין בי גם אבל מסתיר את זה, אבל זה חי בסרט מידי וברור לי שזה רק הראש שלי שמדמיין מה שהוא רוצה... והכי מגוחך זה שאני בכלל חושבת שהוא מתאים לחברה שלי, וממה שסיפרתי והיא קצת ראתה היא ממש רוצה (עם החסרונות שלו) ובקיצור אני פשוט רוצה להשתחרר מזה כבר. זה פשוט נהיה מוגזם, ומביך אותי מידי שזה כל כך נמשך

ש.היי, קודם כל תודה על הדבר המדהים הזה!! יש לי בעיה, תמיד לפני מבחנים אני נמרחת ולא מספיקה ללמוד או מצליחה, וניסיתי הכל ניסיתי להביא למישהי את הטלפון, ללמוד עם חברה, ללמוד לבד, ללמוד מהאינטרנט, מהספרים, באמת מהכל. אני לומדת באולפנה שהמבחנים שם הם מבחני כבוד, ותמיד יוצא שאני מגיעה לרגע האחרון ולצערי הרב מרמה, ואני כל פעם אומרת פעם הבאה זה לא יקרה אבל זה ממשיך. והבעיה זה שאני מפחדת שאני אכשל אז אני מרשה לעצמי לרמות ואני לא בכיתה שאני יכולה להרשות לעצמי להיכשל כי זה יפגע לי בבגרות/במגן.

הי אני מדריכה וסתם יצא לי לדבר עם חניכה ואיך שהוא הגענו לנושא של יום הולדת ואז היא אמרה לי משפט שקצת היה לי קשה לשמוע.. היא אמרה לי אני לא מבינה שביל מה לחגוג בכל מקרה אני פה עוד סתם בן אדם.. ובכללי למה אני צריכה לחגוג...אמרתי לה שאני יחשוב על הדברים שהיא אמרה תאמת שלא היו לי מילים ובאמת יצא לי לחשוב על זה ואין לי מה להגיד לה אני אשמח שתוכלו לענות לנו

איך אפשר לשמור על ענווה כשנמצאים עם חברה שכביכול ברמה נמוכה יותר ממך?

ה' אמר לאברהם "לך אתן את הארץ הזאת"אבל עשיו הוא גם צאצא של אברהם!!! אז הארץ היא גם שלהם?איך זה שאברהם ויצחק אבותינו הגדולים והצדיקים הם גם אבותיהם של אויבנו הרשעים?איך זה שהם כאלה רשעים כשאלה האבות שלהם?הם יודעים ומכירים את סיפור העקדה? סיפור מכירת הבכורה?וכו'?אולי באמת הארץ היא של שני העמים כי שניהם צאצאים של אברהם?מי אמר שהארץ היא רק שלנו?

היי, אני קודם אגיד תודה! נכנסתי לקבוצה לא מזמן היו מלא תשובות שהיו תקפות גם לגבי ועזרו לי אז תודה! השאלה שלי היא כזאת; אמא שלי קצת חופרת לי, מרגיש לי לפעמים שהיא מדברת יותר מדי ומספרת לי על כל מיני דברים באירוך. אני לא חושבת שהיא מאריכה בדברים כדי לפתח את הקשר כדי שיהיה לנו קשר ממש טוב. איך אני מרמזת לה להפסיק בלי לפגוע בה או לצאת חצופה¿

מה ההבדל בין דימוי עצמי לביטחון עצמי ואיך אפשר לבנות כל אחד מהם?

איך אפשר להיות שמחה באמת? מבפנים, בלי אינטרסים..לא משנה מה יהיה וגם אם זה יהיה הדבר הכי שמח בעולם אני לא אצליח להיות שמחה. שמתי לב שאני שמחה באמת רק כשאני מתנדבת ונותנת מעצמי, הבעיה שזה לא משו שאני עושה כל יום כל היום.. אני רוצה להיות שמחה שימחה פשוטה, תמימה כזאת מהדברים היומיומיים הפשוטים. פליז תנו טיפים ורעיונות זה ממש משגע אותי!

מה זאת אומרת "שהכל ברא לכבודו"???? זה אפילו קצת עצוב..כל העולם כל החיים הכל הכל הכלה ברא בשביל עצמו?זה קצת אגואיסטי.. ולמה הוא צריך אתזה?כאילו בתכלס אני עובדת אותו.. וברור שזה לכבודו.. אני לא יודעת.. קשה לי עם המשפט הזה והוא לא ברור לי

קודם כל - תודה רבה על המענה, באמת זה פרוייקט מדהים שעוזר כ''כ הרבה אז תודה רבה! אז ככה - אני הכי קטנה במשפחה ולפני כמה ימים דיברתי עם אמא שלי והבנתי ממנה שמבחינתה בשנה הקרובה פחות או יותר היא הולכת לחתן את כל הרווקים במשפחה (חוץ ממני;) וזה היה נשמע שהיא יודעת על חלק שיש משהו רציני.. אני יודעת שזה לא אומר שמחר או אפילו השנה כל האחים שלי מתחתנים, אבל מתישהוא זה יקרה וזה גרם לי לחשוב עלזה פתאום. יש לי כבר כמה אחים נשואים אז אני יודעת איך זה, אבל עכשיו זה האחים שיותר קרובים אליי בגיל ושממש גדלו איתי אז זה מוזר פתאום.. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון - אני הכי אשמח בעולם אם אחים שלי יתחתנו, במיוחד אח אחד שלי שכבר לא ממש צעיר, אבל פתאום זה הרגיש לי מפחיד לחשוב על זה שכולם יתחתנו ואני אשאר לבד בבית. עם כל זה שאני מאוד אוהבת את ההורים שלי - לא בא לי להישאר בת יחידה... וגם בגלל שיש לי כבר כמה אחים נשואים אני יודעת שלפעמים הקשר לא נשאר אותו דבר, ואני מפחדת שאחרי שאחים שלי יתחתנו וכבר לא יהיה את הקשר שיש לך עם בנאדם שאתה גר איתו באותו בית - אז נתרחק... בעיקר הבנים - שגם עכשיו הקשר איתם פחות חזק מאשר האחיות... בקיצור אני אשמח לעצות איך להתמודד עם להיות בת יחידה בבית, ואיך לנצל את הזמן עכשיו/לשמור על קשר עם האחים אחרי שיתחתנו.. תודה רבה