מה זאת אומרת "שהכל ברא לכבודו"???? זה אפילו קצת עצוב..כל העולם כל החיים הכל הכל הכלה ברא בשביל עצמו?זה קצת אגואיסטי.. ולמה הוא צריך אתזה?כאילו בתכלס אני עובדת אותו.. וברור שזה לכבודו.. אני לא יודעת.. קשה לי עם המשפט הזה והוא לא ברור לי
קודם כל - תודה רבה על המענה, באמת זה פרוייקט מדהים שעוזר כ''כ הרבה אז תודה רבה! אז ככה - אני הכי קטנה במשפחה ולפני כמה ימים דיברתי עם אמא שלי והבנתי ממנה שמבחינתה בשנה הקרובה פחות או יותר היא הולכת לחתן את כל הרווקים במשפחה (חוץ ממני;) וזה היה נשמע שהיא יודעת על חלק שיש משהו רציני.. אני יודעת שזה לא אומר שמחר או אפילו השנה כל האחים שלי מתחתנים, אבל מתישהוא זה יקרה וזה גרם לי לחשוב עלזה פתאום. יש לי כבר כמה אחים נשואים אז אני יודעת איך זה, אבל עכשיו זה האחים שיותר קרובים אליי בגיל ושממש גדלו איתי אז זה מוזר פתאום.. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון - אני הכי אשמח בעולם אם אחים שלי יתחתנו, במיוחד אח אחד שלי שכבר לא ממש צעיר, אבל פתאום זה הרגיש לי מפחיד לחשוב על זה שכולם יתחתנו ואני אשאר לבד בבית. עם כל זה שאני מאוד אוהבת את ההורים שלי - לא בא לי להישאר בת יחידה... וגם בגלל שיש לי כבר כמה אחים נשואים אני יודעת שלפעמים הקשר לא נשאר אותו דבר, ואני מפחדת שאחרי שאחים שלי יתחתנו וכבר לא יהיה את הקשר שיש לך עם בנאדם שאתה גר איתו באותו בית - אז נתרחק... בעיקר הבנים - שגם עכשיו הקשר איתם פחות חזק מאשר האחיות... בקיצור אני אשמח לעצות איך להתמודד עם להיות בת יחידה בבית, ואיך לנצל את הזמן עכשיו/לשמור על קשר עם האחים אחרי שיתחתנו.. תודה רבה
היי אלופים!! אתם עושים עבודת קודש. ועכשיו לשאלה: איך עושים חשבון נפש אמיתי, ואיך יודעים ממי לבקש סליחה אם אני לא חושבת על אנשים שפגעתי בהם? ואני פחות מעדיפה לבקש בקבוצת ווצאפ כי זה כללי מדי...
תודה ענקית לכם על האפשרות!! בן דוד שלי ואני קצת התקרבנו יותר לאחרונה והתחלתי לפתח אליו רגשות. הוא באמת כל מה שהייתי מחפשת בגבר אבל כמובן שזה לא יכול לעבוד, אני לא חושבת שאני צריכה להסביר למה... אוף מה לעשות זה לא עוזב אותי אני לא מפסיקה לחשוב עליו!
שלום אלופים!תמיד הייתי ימנית מאוד, אחת שמרתיח אותה שמשאירים מחבלים בחיים וכדו'. לגבי ערבים שהם לא מחבלים, תמיד היה בי קצת ספק מה באמת מגיע להם, למות או לחיות כי לחיות בא על חשבוננו וכו וכו וכו...מפה לשם יצא לי כמה פעמים לעבור טיפולים בבית חולים, ויצא שהרבה פעמים נקשרתי מאוד לאחות/רופא שטיפלו בי ואח''כ גיליתי שהם ערבים... וזה מעלה עוד יותר שאלות, כי מצד אחד כל אחד מהם יכול להיות מחבל (כבר היו סיפורים) מצד שני הם מצילים אותי, מטפלים בי. איך אני אמורה להתייחס אליהם ובכללי מה לחשוב על ערבים? זה מבלבל לגמרייי אני אשמח שתעזור לי קצת סדר בראש... תודה ממש ממש! אשרייכם
שלום! תודה לה׳ ולכם על הרצון לעשות טוב בעולם, זה מדהים. נאמר שהתורה ניתנה על הר סיני מול המון אנשים וזה אחד מהסימנים המובהקים שהתורה היא אמת. כי להבדיל של שאר הדתות ניתנו מול איש אחד (כביכול). איך אנחנו יודעים שהיא באמת ניתנה מול הרבה אנשים? (חוץ מזה שזה כתוב בתורה)
לא מוצאת טיעון שישכנע אותי שהיהדות אמיתית ונכונה. כרגע המצוות שאני מקיימת זה לא בגלל אמונה אלא כי ככה גדלתי וכי זה השפיע עליי פסיכולוגית.אבל אני לא באמת יודעת אם זה אמיתי כל הסיפור הזה. אני מאוד אוהבת את היהדות אבל לא יכולה להחליט על סמך הרגשות שזה נכון, ומנסה להסתכל על כל הדתות ואורחי החיים בעולם כדברים הגיוניים ולא להסתמך על הדעות הקדומות שיש לי על מציאויות שהן לא מה שגדלתי עליהן.אני מחפשת דרך אמיתית לדעת מה האמת. (הטיעון של מעמד הר סיני לא משכנע אותי לגמרי).אם יש לכם איך לעזור לי אני אשמח:)
כבר לא נעים לי מעצמי, אני כל הזמן קובעת עם חברות דברים וברגע האחרון אני מגלה שלא מתחשק לי ומבטלת ברגע האחרון.. איך להתגבר על זה?
היי, תודה על הפרוייקט!!אני מרגישה שאני לא עובדת את ה' בשמחה ומתוך רצון אמיתי, אלא מחובה ומפחד.שכאילו לא באמת באלי לעבוד את ה', נגיד לא באלי להתפלל אבל אני עושה את זה כי אני מפחדת שאם לא אז אני סוג של "יבגוד" בקב"ה ושבגלל זה יקרה לי משהו רע.זה מבאס אותי כי אני באמת רוצה לעבוד את ה' בתמימות ובשמחה ולא מאינטרסים ופחד שהוא יחזיר לי רע אם אני לא אעבוד אותו ויהיה מחוברת אליו.
אני מרגיש שקשה לי עם דחיית סיפוקים. זה מתבטא בהמון דברים - קשה לקום בבוקר (גם אם אני ישן מספיק), שמירת עיניים ברחוב, לפעמים קצת מחפף בשש שעות בין בשר לחלב...:(.. אני מבין שזה אסור ולא טוב, אבל ההבנה הזאת לא כ''כ עוזרת לי, כשאני בתוך הניסיון..בן 17
תכלס העקרונות של התשובות חוזרים על עצמם. תוכלו לכתוב אותן כתשובה מסודרת?:)תודה רבההה!
ש.קודם כל מלא תודה על הדבר המדהים הזה❤️ אז ככה זה טיפה מסובך מקווה שתבינו🙈 אז ככה אני בכיתה ט' באולפנה עם פנימייה מלאה הקטע שלא היינו חצי שנה באולפנה היינו חודשים בערך ואני פשוט לא מסתדרת עם פנימייה והרמה הגבוהה של הלימודים ולא רק זה עבדתי על חברה שלי שאני עוברת לאולפנה שלה ופתאום התת מודע התחיל לחגוג גיליתי כמה לא כיף לי אני מתלבטת אם להתחיל לחפש אולפנה אחרת או לנסות עוד (חשוב לי להגיד שאני ממש לא ילדה של בית אני יכולה לא להיות חודש בבית) אשמח עם תענו לי כמה שיותר מהר🙂