רוצה להרגיש אהובה. ולמרות שהסביבה שלי אוהבת אותי, ומפרגנת ותומכת, אני לא נותנת לעצמי להרגיש ככה. תמיד מוצאת לעצמי תירוצים למה זה לא הגיוני שאני בסדר.. מורידה לעצמי את הביטחון ואת הדימוי העצמי שלי.. וכאילו אני יודעת שכל מה שאומרים לי זה נכון, אבל לא מצליחה לקבל את זה לתוך תוכי.. מה עושים?
רציתי לשאול איך אפשר ליזום חברות? (בקטע של חברות טובה)
אז ככה, אני בת 16 ובחצי שנה האחרונה נקלעתי לסיטואציה מבלבלת. יש איזה בחור שפגשתי בשבת משפחתית והוא ממש מצא חן בעיניי. ביררתי עליו קצת עם אנשים שמכירים אותו ואמרו לי מי הוא ואני יודעת עליו די הרבה דברים. סיפרו לי שהוא בשמינית. הבנתי שזה לא הכי מתאים כי הוא גדול וכו'. חשבתי על זה אחרי השבת ופשוט לא הצלחתי להוציא אותו מהראש שלי. אני מרגישה שאני בוגרת לגילי וב"ה אני בחורה דוסה. נתנו לי את המספר שלו. בקיצור אני רוצה להתחיל קשר באמת לא בקטע מגניב לחבר וכו' אלא באמת אני מרגישה שהוא הבחור המתאים והנכון. מצד אחד אני חושבת שזה גיל ממש קטן ואני רוצה שהכל יהיה ע"פ רוח ההלכה ומצד שני אני רוצה את זה! אני מפחדת שאם אני לא אתחיל את זה זה פשוט יתפספס. אשמח שתעזרו לי ותתנו לי כיוון!
לאן הולכים לדייטים? 🙈 גם מה זה דייטים, פשוט כשיוצאים עם מישהו נפגשים איתו נכון? אז מה עושים, לאן הולכים, אין צורך ללכת לשבת בבית קפה ולהכיר זה לא סוג כזה אלא פשוט למצוא דברים לעשות.. אבל אין לי שום כיוון מה, אנחנו לא מאותה עיר אז אי אפשר לעשות סיבוב בשכונה, וגם מביך אותי ללכת למקומות ציבוריים איתו, לא בגלל שזה איתו אלא שהסיטואציה מביכה ואולי אני אפגוש מישהו שאני מכירה ואני לא רוצה. וגם אנחנו די חברים מלפני זה בגדול אז אני לא רוצה ולא כל כך אוהבת שזה רשמי כזה ו"יוצאים לדייט". אבל בכל זאת נפגשים, אז איזה דברים אפשר לעשות, לאן אפשר ללכת, מה, כי לא כל פעם נלך לאיזה פעילות אמיתית או למסעדה. וזה טיפה קשור לזה שאני בתיכון אין לי מלא כסף אבל כשחברים לפעמים זה סתם להיפגש, אבל איפה סתם נפגשים? בבתים? זה מביך, לא יודעת לדמיין שני דוסים הולכים איפשהו, מרגיש לי שכולם מסתכלים. אני גם יודעת על עצמי שאם אני הולכת לירושלים נגיד אני רואה עם חברות שלי מלא זוגות ואנחנו תמיד מסתכלות עליהם ובטוחה שאנחנו לא היחידות.. נשמע דבילי אני יודעת אבל אני קצת צריכה עזרה 🤭 תודה רבה לעונים :))
אני קנאית מאוד בסביבה שלי ובעיקר בחברות כמובן. לא יודעת איך אפשר לעבוד על זה. זה משגע!!!!
אם ה' קיים, אז למה כל דבר שפועל לא פועל רק על ידי ה' אלא על ידי הסבר מדעי (לדוגמא זה שנולד תינוק אז זה בגלל איזה הסבר מדעי, ולא שפשוט ה' ברא אותו)?
מה אפשר לעשות אם אני לא מספיק מנצלת את הזמן? (בעיקר לקראת החופש שיש מלא זמן פנוי) ב"ה יש לי חברות שאני נפגשת איתן וגם תחביבים - אבל יוצא שאני יותר בפלאפון מאשר לעשות דברים, וגם אם אני לא בפלאפון הדברים שאני עושה הם לא לאורך זמן.. ואני ממש רוצה לשנות את זה, להרגיש שאני עושה כל יום דברים משמעותיים ולא סתם מסיימת עם הרבה שעות מסך..
יש לי קושי מסוים. הגעתי לתיכון לבד (אף בת שאני מכירה לא באה) ומטבע הדברים בתחילת שנה היה לי מאוד קשה להשתלב ולהכיר בנות אבל חשבתי שבסוף ט אני כבר אכיר ואצור קשרים. אבל עכשיו שאוטוטו השנה נגמרת אני מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי בכיתה, לא מצליחה ליצור קשר קרוב ולא להכיר יותר לעומק. אשמח לעצות לגבי זה. כי זה נורא מתסכל אותי שזה ככה אני לא בן אדם כזה סגור.
אהלן :) אחרי כל השנה המטורפת הזאת ב''ה השבת פעם ראשונה שהסניף היה טוב, כרגיל, אבל מלא גבולות היטשטשו.. אני אסביר, פתאום קשה להביא למפקד, להשאיר עד הבדלה ו- הכי גרוע, מנחה. עכשיו, אצלנו בסניף חניכים שלא נכנסים למנחה לא נשארים לפעולה. חניכים שלי עשו לי מה זה בלגן עם זה.. בסוף הם נכנסו, אבל כל הפעולה היו ויכוחים על למה זה חשוב בכלל הם אמרו ש- "הם מתפללים לפני הסניף", "אנחנו גם ככה עוד לא בר מצווה", "יש עוד חניכים שלא נכנסים", "אנחנו רוצים לשחק כדורגל", "גם ככה יש מנין" ו- "למה זה חשוב בכלל".. ובגלל שתמיד זה היה ברור שנכנסים ופתאום מלחמות, לא היה לי כל כך מה להגיב.. אשמח לעזרה 😒
היי, אולי זה קצת מבייש להגיד את זה, אבל כשאני מגיעה לאולפנה ומגיע זמן של תפילה, אני פשוט מתבאסת ואומרת שאין לי כח, ומעדיפה לגמור עם זה כבר. ואני יודעת שעם כל מה שהקב"ה עושה הכי צריך להודות לו ובכל זאת אני מעדיפה לדבר עם חברות מאשר להתפלל. אשמח אם תעזרו לי.
אני מדברת עם מישהו והייתה תקופה של איזה חצי שנה +- שהוא לא דיבר עם בנות בקטע הלכתי אז הקשר די התנתק. עכשיו, הוא יודע שאני אוהבת אותו ומאז שהוא יודע את זה (לא אני סיפרתי לו) אנחנו מדברים הרבה וגם נפגשנו פעם אחת. אבל אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה קשר כרגע של חבר בגיל הזה, אני רוצה שזה יהיה יותר פרקטי לחתונה. מצד שני הוא כן היה רוצה שזה יתקדם יותר. נפגשנו פעם אחת, ואם הוא ירצה עוד פעם מה אני אגיד? זה יכול לפגוע אם אני אגיד לא, אבל זה גם יכול להיות נחמד להפגש (רק מציינת שברוך ה' שנינו משתדלים לשמור על המצוות אז הקשר בע"ה יהיה טהור). בת 16
שלום, לא יודעת כל כך איך להגיד את זה אבל ממש נמאס לי מחלקים בי, בעיקר מעצלנות ומבינוניות. אני לא מצליחה לצאת מזה למרות שאני שומעת אנשים שעושים כל מיני דברים, לא משנה אם המעשים גדולים או קטנים ואני רוצה גם להיות אדם גדול, אדם שעושה, אבל בסוף אני תמיד חוזרת לחיים הרגילים של קטנות וכניעה לעצלות. יש רק דברים מאוד ספציפים שאני מצליחה להוביל ולעשות בהם, אבל הרבה דברים שאני רוצה או חושבת לעשות אני לא עושה ונמאס לי להרגיש אדם קטן! לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור, כי בסופו של דבר אני יודעת שזה עבודה שלי עם עצמי, אבל מנסה בכל זאת.