קודם כל תודה רבה , זה לא מובן מאליו השאלה שלי היא כזו, האם למשל בנות שפתאום מפסיקות ללכת עם חצאית קצרה בגיל מוקדם,כי הבינו שזה לא טוב להן (חס ושלום לא אומרת שחצאית קצרה זה דבר רע, כל אחת וההחלטות שלה) באיזשהו מקום "מרוויחות משהו" מהבנות שעד גיל מאוחר למשל 18, היו הולכות עם חצאית קצרה ואז הפסיקו. כי תמיד יש את הפחד שאולי "הפסקתי מוקדם מדי ויחזור בי החשק? כי הן כבר היו הרבה שנים וזה לא חסר להן? מקווה שהבנתם/ן אשמח לתשובה!
שלום, קודם כל תודה רבה על הפרוייקט המטורף שאתם עושים! יש לי מורה בבי"ס (יותר נכון היתה, כי עכשיו כבר לא מלמדת אותי) שהיה לי קשר איתה מעבר לשיעורים הרגילים של הלימודים והקשר הזה המשיך גם השנה. אבל אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים חושבת עליה,מסתכלת בצ'אט בווצאפ, מדמיינת סיטואציות שהיו או שאני רוצה שיהיו איתה..וזה מתיש לחשוב על אותו אדם כלכך הרבה. עם כמה שאני אוהבת אותה והיא באמת דמות שאני מעריכה, אבל מרגיש לי שלפעמים זה כבר עובר את הגבול...אני חושבת עליה יותר מידי במשך היום ולא נראלי שזה אמור להיות ככה. מה אני יכולה לעשות?? כי להפסיק את הקשר לא כלכך באופציה..😕
תודה רבה ממש על הפרוייקט שלכם!!!! יש לי חברה שיש לה תלות בי. וזה מאוד מעיק אלי. אנחנו חברות מאוד טובות אבל לפני שבועעים היה בנינו מרח ומתח במשך שבוע. ובהתחלה זה היה לי מאוד קשה . אחרי זה שחררתי ואחרי שבוע היא אמרה לי שהיא רוצה שנדבר והיא מרגישה שביני לבינה יש מרחק ומתח ואז דיברנו על זה וטמרנו שנחזור להיות חברות כמו פעם אבל אני כל פעם אמרתי שזה לא יהיה כמו פעם כי היינו ממש 24 7 ביחד. וגם כשדברנו אז כל שניה היא אמרה זכיתי בך והיא אמרה שהיא רוצה שהתכונות שלי יהיו אצל בעלה... והיא אמרה שהיא אובססבית אלי וכו. עכשיו לקחתי ממנה קצת מרחק כי אני לא רוצה שהקשר שלנו לא יהיה טוב. עכשיו השאלה אם זה טוב? אין לה עוד חברות חוץ ממנה... אשמח אם תענו על זה כמה שיותר מהר כי אני רוצה לדעת מה לעשות
היי קודם כל תודה על הפרוייקט הזה! אז ככה,אני בצוות נחשון בסניף שלי (חדש יחסית,משנה שעברה) ויש הרגשה שהצוות הדרכה לא רוצה אותנו כחלק מה"סגל" וזה מתסכל ומעצבן כל פעם מחדש...
שלום לכם תודה גדולה קודם כל על העבודות קודש שאתם עושים!! המענה הזה הציל אותי וכיוון אותי כ"כ הרבה פעמים, תזכו למצוות! וכעת לשאלה.. יש לי את החברה הכי הכי טובה שלי, אנחנו עושות הכל יחד כמעט. אך יש פעמים נגיד, בין אם זה ביום בבית הספר או בפעילות של האולפנה אחרי הצהריים שהיא פשוט לא איתי. ואסביר, היא כן נוכחת והכל אבל אני מרגישה לבד כי היא הולכת כל הזמן לצד עם חברה אחרת והן מדברות על בנים, על חברים וכו' וזה כואב לי שאני מרגישה לבד, שהיה ערב שלם שהיינו יחד אבל לא באמת היינו יחד והרגשתי פשוט לבד. היא לא שאלה לשלומי, לא באה לשבת לידי אפילו פעם אחת, לא נתנה חיבוק ולא כלום. וכאילו כדי לפצות על זה שלא הייתה איתי פתאום היא מחייכת אליי או עושה שטות כזו לי כדי לשמח אותי אבל בתוך תוכי אני מרגישה שלא ממש באלי לדבר איתה כרגע כי נפגעתי.. נפגעתי מהלב הזה ומהחוסר דיבור איתי. וזה מבאס אותי ממש כי תמיד כשהיא צריכה משהו היא תבקש ממני ואני באמת אעזור בשמחה אבל ברגעים האלה, היא פשוט לא שם לצידי, וזה ממש כואב לי. שלא אצא שאגיד רק לשון הרע חלילה! היא בן אדם מושלם!! לגמרי! אבל פשוט בעיניין הזה אני מרגישה פגיעה וגם לא מרגישה בנוח לבוא ולהגיד לה זאת כי בסופו של דבר זו זכותה לדבר עם מי שהיא רוצה אבל כמעט בלי להתייחס אלי? ואז פתאום כשהיא צריכה ממני משהו לבוא ולבקש כאילו הכל סבבה? תודה רבה לכם!
אני בכיתה יא ואני לומדת באולפנה עברתי לאולפנה עם כמה חברות טובות מהבית ספר הקודם שבגללן עברתי לאולפנה, לא שמו אותנו ביחד בכיתה. בהתחלה עוד המשכנו להיות חברות טובות אבל בשישית כבר פחות כי אנחנו לא באותה כיתה אז פחות יש קשר, קשה לי לוותר על החברות הזאת, אבל אנחנו כבר לא באמת חברות כל כך, וגם יש לי כיתה מקסימה עם בנות מדהימות, אבל הרבה פעמים זה צובט לי כזה שאנחנו לא חברות, כי באמת היינו חברות ממש טובות. איך אפשר לשכוח מזה? ושזה לא יעציב אותי?
אז אני חניכה בבני עקיבא, ממש אוהבת את הסניף וכיף לי שם!! אני בשבט רפאל וזה אומר שעוד מעט יש שיבוצים ונכנסים לצוותים ונפרדים מהמדריכים.. עכשיו אני ממש מחוברת למדריכות שלי, אנחנו גם שבט יחסית קטן ככה שבאמת הן שמות לב לכולן.. הן עוזבות אחרי שלוש שנים.. ואני פשוט לא יודעת מה לעשות, כי ביחס לחברות שלי יש לי קשר ממש טוב איתן ואני פשוט מחוברת אליהן בטירוףף ואני יודעת שבפעולת פרידה אני אבכה את חיי, ואני לא אצליח לקום מזה.. נכון שאנחנו לא נפרדות לכל החיים, אבל עדין זה קשוח אני חייבת עזרה תודה!
אוקי אז היי, באמת תודה לכם. ישלי שאלה שכאילו אשמח ממש לתשובה. אם אני תלמידה בכיתה ט' שוואלה רוצה להשקיע בלימודים וזה... ושנה הבאה ישלי מחויבות אישית לעשות. למה לי בעצם לעשות הדרכה ולא ללכת לשבת באיזה ספרייה וכאילו בתכלס לעשות משהו שהוא קצת פחות משמעותי (לא שאני חלילה מזלזלת.) כאילו למה דווקא הדרכה...? למה זה כזה חשוב? וגםם אם אני נכנסת להדרכה וזה וכאילו שמים אותי להדריך ת׳שבטים הקטנים (שבתכלס זה הכי מבאס. לפחות ככה זה אצלינו..) אז אם אני נמצאת בסיטואציה הזאת, למה לי להשאר להדריך אותם ולא פשוט לצאת? כאילו אני לא רוצה את הקטנים דיי מכל בחינה אז אם אני בעזרת ה' אכנס להדרכה ויכניסו אותי לקטנים- למה לא לצאת? למה להשאר להדריך אותם? כמה זה באמת משמעותי? כאילו הפעולות והמסרים יצטרכו לעבור בדרך אחרת ולא דווקא בדרך שאני מכירה ונהנת ללמוד ממנה כמו ילדה בוגרת וכאילו זה כאילו לא יודעת.. אשמח ממש אם תענו לי על השאלות האלה תווודה מראש.
איך כל הקורבנות ועבודת המקדש שעוסקת סביב הריגת חיות מסתדרת עם צער בעלי חיים? ולמה לעשות משהו רע וכואב לבעל חיים שהקדוש ברוך הוא ברא רק כדי לכפר על משהו רע שאני עשיתי? ואם הקב"ה הוא אלוהים רחמן למה הוא מצווה להתנהג באכזריות לבעלי החיים האלה?
תודה גדולה לכם!! אז זה קצת מוזר אבל לפעמים אני קצת אוהבת לבכות.. אני כאילו נהנית מזה, למרות שאחכ תמיד אני מבינה שזה לא עושה לי טוב אני כל היום בוכה בתירוץ שזה בריא לשחרר ושזה טוב..
אני נורא אוהבת את אמא שלי, ואני יודעת שהיא נורא אוהבת אותו והכל, אבל... אני לא מצליחה לסבול את אמא שלי לאחרונה. תמיד הייתה לנו מערכת יחסים מורכבת, אבל היו תקופות טובות מאוד בשנה האחרונה, ועכשיו אני מרגישה שהכל נופל. זה מתבטא בכך שהיא מתעלמת ממני (אני מדברת אליה והיא פשוט הולכת, או שמתחילה לדבר עם מישהו אחר), מדברת אלי בקוצר רוח ובחוסר סבלנות קיצוני (לפעמים זה מגיע לי, אבל רוב הפעמים לא), מדברת אלי בעקצניות ובציניות- כאילו היא חברה שלי מהכיתה שלא מחבבת אותי, ופשוט מתעלמת ממני ומהצרכים שלי פעם אחר פעם. ניסיתי לדבר איתה, לא רק בתקופה הזאת, אלא בכל פעם שהייתה לנו תקופה רעה- ומילים פשוט לא עובדות. שום דבר לא באמת משתנה, לא בשיחה, וגם לא דרך אמצעי תקשורת אחרים (לפעמים אני כותבת לה מה אני מרגישה, וגם זה לא עובד.) החלק הכי גרוע הוא שהיא לא חושבת שיש לנו בעיה ביחסים בנינו. היא שאלה אותי אם אני חושבת שיש לנו בעיה, עניתי שכן, והיא ענתה לי שאין. אני מרגישה שאני על סף שבירה ממש. אנחנו גרים בבית קטן, ואין לי איך להתחמק ממנה עד שאני חוזרת לאולפנה, ואני פשוט לא יכולה לסבול להיות בבית יותר. אשמח לעצה.
היי, תודה רבה על העזרה, יש לי שאלה טיפה מוזרה, יש לי חברה, החברה הכי טובה שלי, ואני מרגישה שהיא מתחילה להתחבר יותר מהצפוי לבת שהכרתי לה, אני אסביר, לחברה הזו אין ביטחון עצמי, אני, ברוך ה' בעלת ביטחון עצמי, ויש ילדה שהיא ממש רצתה להכיר, והתביישה, אז הלכתי והכרתי בינהם, הם נהיו ברוך ה'חברות טובות, נהיינו סוג של שלישיה, אבל את מי שהכרתי לה, אני לא מחבבת במיוחד, או בכלל לצורך העניין, היא פשוט מדברת בשפה טיפה לא הולמת, כולומר זורקת לבנות מטומטמת וזה, בצחוק כמובן, כדרכן של בנות סימנו, אבל אני ממש מתעבת אנשים כאלו, נגיד אצלנו במשפחה זה ברור מובהק שלא מדברים ככה, חוץ מזה, הם רואות אותו סדרה, שזה בהתחלה היה התחום ענין שלהם ואז נהיו יותר ויותר חברות, אבל אני שאני איתה אני מרגישה שפשוט אין לה חיים! הכול זה אותה הסדרה, לדעתי, זה מטופש!!! קשה לי לסבול את זה למרות שזה נשמע מוזר אבל זאת אני, בנוסף היא קצת סנובה, בקיצור לא הטיפוס המתאים בשבילי, מה לעשות?