היי, השבט שלנו הוא בעקרון נפרד, אבל האוירה בשבט והדיבור התחילו ליהיות פחות יפים וטובים בזמן האחרון וגם השבט של הבנים כבר ממש חלק מהשבט שלנו(נפגשים הרבה עם הבנים וכו') וזה מפריע לי ממש ואני מרגישה שזה משפיע עלי לרעה:( מה אני צריכה לעשות- להפסיק לבוא לסניף? או כן לבוא ולנסות להשפיע לטובה? אני פשוט לא חושבת שאני יצליח. לא בקטע שאני לא מאמינה בעצמי ח"ו אלא בגלל שאני חושבת שזה לא כ"כ פשוט וקל לשנות בן אדם ובטח שלא שבט שלם...
נמאס לי שכל הקשרים שלי אם אנשים נובעים רק ממני, ואין שום יוזמה מהצד השני. כאילו, כל פעם שיש מדריכה או חברה שעוזבות ושהיה לי ממש כיף איתן או אפילו חברות שאני מכירה אבל אנחנו גרות רחוק אחת מהשניה ולא נפגשות לעיתים קבועות, ואני ממש רוצה לשמור על קשר איתן, באיזשהו שלב זה פשוט מתמוסס ונעלם פשוט בגלל שבאיזשהו שלב זה ממצה את עצמו שכל פעם אני מנסה להתעניין באחרת ובזה בערך נגמרת השיחה והיא לא ממשיכה וזה נראה שאין שום מוטיבציה מהצד השני לשמר את הקשר. ואומנם על לשמר את הקשר עם המדריכות ויתרתי כי הן כבר התקדמו הרבה בחיים, אבל על החברות חבל לי...😔אני לא חושבת שלדבר איתן יכול לעזור כי כבר ניסיתי כמה פעמים ובכמה צורות, והן הסכימו איתי שצריך לדבר יותר, אבל אחרי השיחה לא השתנה כלום...אז אני ממש אשמח לדעתכם בעניין
אהלן ותודה רבה לכם. הפרויקט הזה הוא ענק וחשוב. תודה רבה אז ככה. תמיד אומרים שיש אמת אחת. אבל ממש קשה לי עם האמירה הזאת. הרי אם נגיד שהאמת הזאת היא היהדות (מנהסתם) אז גם בתוכה יש כל-כך הרבה פלגים זורמים אז איך אפשר להגיד שיש אמת אחת. כלומר. נניח שהאמת היא "הציונות הדתית" להאמין גם בתורה וגם במדינה, אז מה כל החרדים טועים? יש מעלה בזה שכולם יהפכו להיות ציונים דתיים? ונניח שנגיד שהן חלק מעם ישראל וצריך גם אותם, אז מה נגיד על הרפורמים? או על נטורי קרתא? הרי גם הם "פלגים" ביהדות שלכאורה חלק מהאמת. הייתי שמח לתשובה ארוכה ומפורטת על מנת שהנושא יתיישב אצלי בבהירות. תודה רבה
זהו! נגמר! אין לי יותר שמחת חיים! היא נאבדה לי פשוט! אני בתסכול! כל דבר שקורה אני מנסה לשמוח וזה פשוט לא עובד! אני מרגישה ככ ככ שונה פתאום כי אני היתי ה-בנאדם השמח שקיים על פני כדור הארץ זה פשוט היה תהליך של כמה דברים שהצטברו וגרמו להיות לי קצת עצובה ומדוכדכת וחשבתי שזה בסדר ועודמט אני יחזור לחיים הנורמלים והשמחים והטובים ואין זה פשוט לא שם!!
שלום, אשריכם על הפרויקט! אני מרגישה שהגעתי לקצה .. אני משתדלת כל כך להיות דמות טובה, שמחה תמיד, אוהבת, מצליחה .. אבל פשוט לא הולך. עברתי כל מיני דברים השנה ואני מרגישה שאיבדתי המון מהשמחה שלי. כבר אין לי כוח להציג פנים שמחות למרות שזה לא הכי ככה בפנים .. ואני מכירה אותי, אני פשוט לא כזאת.. אני מרגישה שהחברות והאנשים סביבי מתרחקים ממני, אני פחות מצליחה בהכל.. נמאס לי!! איך לחזור להיות מי שהייתי קודם?
מועדים לשמחה!! יש לי בעיה... אני ממש ממש לא אוהבת את הערב ובמיוחד כשמתחיל להחשיך.. זה עושה לי מצב רוח רע ועצוב בלב.. וזה לא עושה לי טוב.. אבל בסופו של דבר, בכל יום מגיע הערב מתישהו וזה ממש מעיק עלי.. מאד אודה לכם אם תעזרו לי. תודה רבה לכם!
קודם כל רציתי להגיד כל הכבוד על היוזמה שלכם!! עונים ממש יפה ולפעמים זה רלוונטי אליי גם יש לי חברה ממש טובה שהיינו כל היום ביחד, בזמן האחרון היא בתקופה לא כל-כך טובה וגם אני ואני מנסה לעזור לה אבל ייצא שהתרחקנו.. מה אפשר לעשות? הקשר איתה באמת חשוב לי.. (זה לא הכי קשור לזה שהיא בתקופה לא טובה בגלל שמבנות אחרות היא לא התרחקה אלא להפך..)
שלום, אשמח לדעת איך מגיעים לשלוות הנפש בתקופה האחרונה ממש קשה לי לישון בגלל מחשבות רבות שמציפות אותי איך אצליח להשתחרר מזה? תודה רבה!! מעריכה מאוד את המסירות וההשקעה שלכם
שלום לכם צדיקים!!! רציתי לשאול מה זה אומר "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה". אני ארחיב טיפה.. שמעתי את זה בהקשר של שמיעת שירים. שתכלס לא היינו אמורים לשמוע שירים כל השנה בגלל אבלות על חורבן ביהמ"ק אבל בגלל שזה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה זה הותר. עכשיו זה קצת מוזר לי.. לפי מה מחליטים מה זה גזירה כזו? הרי יש מצוות והלכות שהן קשות, ולא בגלל זה יבטלו אותם.. צריך להיות מאמץ על קיום המצוות. תודה רבהה:)
הי, יש לי תחביב שממש חשוב לי וברוך ה' אני גם טובה בו מאוד. אני כזה כותבת סיפורים ובאופן כללי - כותבת המון. עכשיו יש לי בגלל זה דמיון משוגע כזה, ואני חושבת על מלא מלא רעיונות. הבעיה מתחילה כשעולה לי רעיון אדיר לאיזה סיפור אבל הוא די מתנגש עם התורה ועם ההלכה. יש לי למשל רעיון שאני ממש רוצה להעלות על הכתב כבר המון זמן ואני כל הזמן בהתלבטות אם להתחיל בכלל את כל זה או שלא. מה שמתנגש עם התורה זה לא ממש הלכות וכאלה, זה יותר רעיונות ואמונות. אבל מה לעשות שבא לי לכתוב את זה? אני אשמח ממש לטיפים מה לעשות, כי זה באמת בוער בי כל נושא הכתיבה וחשוב לי להוציא את עצמי החוצה ולא רק את השתיקה שבי. לא הגיוני שיש עוד חלקים שבי שרוצים להתבטא? התורה חייבת להיכנס גם לתחביב שלי?
אהלן אני נמצא בישיבה כלשהי וכל פעם שאני מגיע לישיבה (זה פנימיה) אני מרגיש כאילו לא בטוח שזה המקום שטוב לי להיות בו. אני אפרט למה, גם בגלל חברים יש לי בערך 10 חברים טובים שאיתם אני רוצה הזמן ושאר המחזור הם ילדים שאני לא כל כך מתחבר אליהם וגם מבחינת הישיבה עצמה זה מרגיש לי קצת לוחץ מבחינה דתית . גם מלחיץ אותי שאם אני אעבור יהיה לי קשה להתרגל לישיבה אחרת. תודה רבה על הפרויקט!! בן 16
שלום=) תודה רבה לכם על הפרוייקט המדהים הזה!! אומרים שאסור להתפלל על דבר שאי אפשר לשנות אותו (נגיד להתפלל על מין העובר, כי זה כבר קבוע ואי אפשר לשנות). אבל בעצם ה' יודע מה יקרה בעתיד אז אי אפשר לשנות את זה.. אז איך זה מסתדר עם התפילה? אנחנו מתפללים על דברים שיקרו ובעצם זה כבר קבוע.. וגם יש את "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". אפילו כשהגורל של האדם נחרץ הוא צריך להמשיך להתפלל כי הוא מאמין שה' יכול לעשות נס ולשנות את המציאות. אז איך כל זה מסתדר?? תודה רבה!