אני בכיתה יא ואני לומדת באולפנה עברתי לאולפנה עם כמה חברות טובות מהבית ספר הקודם שבגללן עברתי לאולפנה, לא שמו אותנו ביחד בכיתה. בהתחלה עוד המשכנו להיות חברות טובות אבל בשישית כבר פחות כי אנחנו לא באותה כיתה אז פחות יש קשר, קשה לי לוותר על החברות הזאת, אבל אנחנו כבר לא באמת חברות כל כך, וגם יש לי כיתה מקסימה עם בנות מדהימות, אבל הרבה פעמים זה צובט לי כזה שאנחנו לא חברות, כי באמת היינו חברות ממש טובות. איך אפשר לשכוח מזה? ושזה לא יעציב אותי?
אז אני חניכה בבני עקיבא, ממש אוהבת את הסניף וכיף לי שם!! אני בשבט רפאל וזה אומר שעוד מעט יש שיבוצים ונכנסים לצוותים ונפרדים מהמדריכים.. עכשיו אני ממש מחוברת למדריכות שלי, אנחנו גם שבט יחסית קטן ככה שבאמת הן שמות לב לכולן.. הן עוזבות אחרי שלוש שנים.. ואני פשוט לא יודעת מה לעשות, כי ביחס לחברות שלי יש לי קשר ממש טוב איתן ואני פשוט מחוברת אליהן בטירוףף ואני יודעת שבפעולת פרידה אני אבכה את חיי, ואני לא אצליח לקום מזה.. נכון שאנחנו לא נפרדות לכל החיים, אבל עדין זה קשוח אני חייבת עזרה תודה!
אוקי אז היי, באמת תודה לכם. ישלי שאלה שכאילו אשמח ממש לתשובה. אם אני תלמידה בכיתה ט' שוואלה רוצה להשקיע בלימודים וזה... ושנה הבאה ישלי מחויבות אישית לעשות. למה לי בעצם לעשות הדרכה ולא ללכת לשבת באיזה ספרייה וכאילו בתכלס לעשות משהו שהוא קצת פחות משמעותי (לא שאני חלילה מזלזלת.) כאילו למה דווקא הדרכה...? למה זה כזה חשוב? וגםם אם אני נכנסת להדרכה וזה וכאילו שמים אותי להדריך ת׳שבטים הקטנים (שבתכלס זה הכי מבאס. לפחות ככה זה אצלינו..) אז אם אני נמצאת בסיטואציה הזאת, למה לי להשאר להדריך אותם ולא פשוט לצאת? כאילו אני לא רוצה את הקטנים דיי מכל בחינה אז אם אני בעזרת ה' אכנס להדרכה ויכניסו אותי לקטנים- למה לא לצאת? למה להשאר להדריך אותם? כמה זה באמת משמעותי? כאילו הפעולות והמסרים יצטרכו לעבור בדרך אחרת ולא דווקא בדרך שאני מכירה ונהנת ללמוד ממנה כמו ילדה בוגרת וכאילו זה כאילו לא יודעת.. אשמח ממש אם תענו לי על השאלות האלה תווודה מראש.
איך כל הקורבנות ועבודת המקדש שעוסקת סביב הריגת חיות מסתדרת עם צער בעלי חיים? ולמה לעשות משהו רע וכואב לבעל חיים שהקדוש ברוך הוא ברא רק כדי לכפר על משהו רע שאני עשיתי? ואם הקב"ה הוא אלוהים רחמן למה הוא מצווה להתנהג באכזריות לבעלי החיים האלה?
תודה גדולה לכם!! אז זה קצת מוזר אבל לפעמים אני קצת אוהבת לבכות.. אני כאילו נהנית מזה, למרות שאחכ תמיד אני מבינה שזה לא עושה לי טוב אני כל היום בוכה בתירוץ שזה בריא לשחרר ושזה טוב..
אני נורא אוהבת את אמא שלי, ואני יודעת שהיא נורא אוהבת אותו והכל, אבל... אני לא מצליחה לסבול את אמא שלי לאחרונה. תמיד הייתה לנו מערכת יחסים מורכבת, אבל היו תקופות טובות מאוד בשנה האחרונה, ועכשיו אני מרגישה שהכל נופל. זה מתבטא בכך שהיא מתעלמת ממני (אני מדברת אליה והיא פשוט הולכת, או שמתחילה לדבר עם מישהו אחר), מדברת אלי בקוצר רוח ובחוסר סבלנות קיצוני (לפעמים זה מגיע לי, אבל רוב הפעמים לא), מדברת אלי בעקצניות ובציניות- כאילו היא חברה שלי מהכיתה שלא מחבבת אותי, ופשוט מתעלמת ממני ומהצרכים שלי פעם אחר פעם. ניסיתי לדבר איתה, לא רק בתקופה הזאת, אלא בכל פעם שהייתה לנו תקופה רעה- ומילים פשוט לא עובדות. שום דבר לא באמת משתנה, לא בשיחה, וגם לא דרך אמצעי תקשורת אחרים (לפעמים אני כותבת לה מה אני מרגישה, וגם זה לא עובד.) החלק הכי גרוע הוא שהיא לא חושבת שיש לנו בעיה ביחסים בנינו. היא שאלה אותי אם אני חושבת שיש לנו בעיה, עניתי שכן, והיא ענתה לי שאין. אני מרגישה שאני על סף שבירה ממש. אנחנו גרים בבית קטן, ואין לי איך להתחמק ממנה עד שאני חוזרת לאולפנה, ואני פשוט לא יכולה לסבול להיות בבית יותר. אשמח לעצה.
היי, תודה רבה על העזרה, יש לי שאלה טיפה מוזרה, יש לי חברה, החברה הכי טובה שלי, ואני מרגישה שהיא מתחילה להתחבר יותר מהצפוי לבת שהכרתי לה, אני אסביר, לחברה הזו אין ביטחון עצמי, אני, ברוך ה' בעלת ביטחון עצמי, ויש ילדה שהיא ממש רצתה להכיר, והתביישה, אז הלכתי והכרתי בינהם, הם נהיו ברוך ה'חברות טובות, נהיינו סוג של שלישיה, אבל את מי שהכרתי לה, אני לא מחבבת במיוחד, או בכלל לצורך העניין, היא פשוט מדברת בשפה טיפה לא הולמת, כולומר זורקת לבנות מטומטמת וזה, בצחוק כמובן, כדרכן של בנות סימנו, אבל אני ממש מתעבת אנשים כאלו, נגיד אצלנו במשפחה זה ברור מובהק שלא מדברים ככה, חוץ מזה, הם רואות אותו סדרה, שזה בהתחלה היה התחום ענין שלהם ואז נהיו יותר ויותר חברות, אבל אני שאני איתה אני מרגישה שפשוט אין לה חיים! הכול זה אותה הסדרה, לדעתי, זה מטופש!!! קשה לי לסבול את זה למרות שזה נשמע מוזר אבל זאת אני, בנוסף היא קצת סנובה, בקיצור לא הטיפוס המתאים בשבילי, מה לעשות?
היי. דבר ראשון ממש תודה רבה על הכל. זה עוזר המון ב"ה. אני עושה שירות שנה הבאה בע"ה וממש רציתי כמה דברים מסוימים ולצערי לא התקבלתי. אני יודעת שהכל מכוון מה' ואם לא התקבלתי כנראה שלא הייתי צריכה להתקבל. אבל פתאום חברות טובות שלי סוגרות שם (הם בכלל לא רצו בהתחלה את המקומות האלה) וזה אוכל לי את הלב. אני מתקבלת למקומות שאני הרבה פחות רוצה ולא יודעת מה להחליט. אני מנסה להאמין שה' מכוון אותי למקום המדויק שלי אבל קשה לראות את זה. קשה כשמלא בנות מסביבי סוגרות. אני מרגישה שהמקום שלי רק מתרחק. שכולן סוגרות ורק אני מאחור לא מוצאת המקום שלי. אשמח שתענו. תודה מראש! בת, 17 וחצי
יש לי 2 חברות טובות מאוד. אני ואחת מהן היינו מאוד מאוד קרובות ועושות הכל יחד היינו זוג מהסרטים! בגלל ההדרכה וכו הן התחילו להתקרב אחת לשנייה יותר ולהיות כל הזמן יחד כל הזמן! ואני נשארתי מאחור.. כל פעם כואב לי לראות אותן יחד לא בגלל הקנאה אלא בגלל החוסר שעכשיו לי יש.. אני תמיד מניחה להן ומפרגנת על הטוב שיש להן עכשיו יחד אבל באמת מה שנוצר זה שאני רק מתרחקת ומתרחקת מהן ונמנעת מהן כדי לא לכאוב ולהיפגע... יוצא לי להיפגש איתן מלא מלא וכל פעם כואב לי יותר.. מה עליי לעשות? להימנע מקשר איתן? איך לא לכאוב? יש איך להחזיר את המצב לקדמותו?
אהלן;) תודה רבה רבה!!! אז ככה, אני מרגיש שאני ממש לא אני. אני אפרט, מרגיש שאני צייני, ולא אמיתי, לא מי שהייתי רוצה להיות, אפילו רחוק מזה מאוד, וזה ממש שובר אותי לחשוב עלזה, כמה חומות ומחסומים וצייניות וכו כולם מתכסים, מגניים על עצמם,במקום להיות אמיתיים, אז השאלה שלי כזאת, איך אפשר להיות יותר אמיתיי, יותר אני, באיך שאני מדבר, מתבטא ובהכל.. מקווה שכתבתי מובן... אשמח לתשובה מהירה אשריכם!
איך לבחור במה להתקדם ולהשתפר ומה לקחת על עצמי? יש ככ הרבה דברים שאני רוצה להתחזק בהם אבל אני יודעת שאם אקח על עצמי יותר מידי דברים בו זמנית אז לא אצליח כלום.. אז איך לבחור במה להשקיע ועל מה לוותר ולא להתקדם בו?? תודה גדולה לכם!!
קצת מביך🙈 אבל יש משהו שאומרים בברכה לפני ספירת העומר ולא כ"כ הבנתי מה אומרים אז אולי אתם תוכלו לעזור לי.. "לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"י בְּוָא"ו הֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל." אם תוכלו להסביר לי את המשפט אשמח ממש תודה עצומה לכם!!