תודה גדולה לכם!! אז זה קצת מוזר אבל לפעמים אני קצת אוהבת לבכות.. אני כאילו נהנית מזה, למרות שאחכ תמיד אני מבינה שזה לא עושה לי טוב אני כל היום בוכה בתירוץ שזה בריא לשחרר ושזה טוב..
אני נורא אוהבת את אמא שלי, ואני יודעת שהיא נורא אוהבת אותו והכל, אבל... אני לא מצליחה לסבול את אמא שלי לאחרונה. תמיד הייתה לנו מערכת יחסים מורכבת, אבל היו תקופות טובות מאוד בשנה האחרונה, ועכשיו אני מרגישה שהכל נופל. זה מתבטא בכך שהיא מתעלמת ממני (אני מדברת אליה והיא פשוט הולכת, או שמתחילה לדבר עם מישהו אחר), מדברת אלי בקוצר רוח ובחוסר סבלנות קיצוני (לפעמים זה מגיע לי, אבל רוב הפעמים לא), מדברת אלי בעקצניות ובציניות- כאילו היא חברה שלי מהכיתה שלא מחבבת אותי, ופשוט מתעלמת ממני ומהצרכים שלי פעם אחר פעם. ניסיתי לדבר איתה, לא רק בתקופה הזאת, אלא בכל פעם שהייתה לנו תקופה רעה- ומילים פשוט לא עובדות. שום דבר לא באמת משתנה, לא בשיחה, וגם לא דרך אמצעי תקשורת אחרים (לפעמים אני כותבת לה מה אני מרגישה, וגם זה לא עובד.) החלק הכי גרוע הוא שהיא לא חושבת שיש לנו בעיה ביחסים בנינו. היא שאלה אותי אם אני חושבת שיש לנו בעיה, עניתי שכן, והיא ענתה לי שאין. אני מרגישה שאני על סף שבירה ממש. אנחנו גרים בבית קטן, ואין לי איך להתחמק ממנה עד שאני חוזרת לאולפנה, ואני פשוט לא יכולה לסבול להיות בבית יותר. אשמח לעצה.
היי, תודה רבה על העזרה, יש לי שאלה טיפה מוזרה, יש לי חברה, החברה הכי טובה שלי, ואני מרגישה שהיא מתחילה להתחבר יותר מהצפוי לבת שהכרתי לה, אני אסביר, לחברה הזו אין ביטחון עצמי, אני, ברוך ה' בעלת ביטחון עצמי, ויש ילדה שהיא ממש רצתה להכיר, והתביישה, אז הלכתי והכרתי בינהם, הם נהיו ברוך ה'חברות טובות, נהיינו סוג של שלישיה, אבל את מי שהכרתי לה, אני לא מחבבת במיוחד, או בכלל לצורך העניין, היא פשוט מדברת בשפה טיפה לא הולמת, כולומר זורקת לבנות מטומטמת וזה, בצחוק כמובן, כדרכן של בנות סימנו, אבל אני ממש מתעבת אנשים כאלו, נגיד אצלנו במשפחה זה ברור מובהק שלא מדברים ככה, חוץ מזה, הם רואות אותו סדרה, שזה בהתחלה היה התחום ענין שלהם ואז נהיו יותר ויותר חברות, אבל אני שאני איתה אני מרגישה שפשוט אין לה חיים! הכול זה אותה הסדרה, לדעתי, זה מטופש!!! קשה לי לסבול את זה למרות שזה נשמע מוזר אבל זאת אני, בנוסף היא קצת סנובה, בקיצור לא הטיפוס המתאים בשבילי, מה לעשות?
היי. דבר ראשון ממש תודה רבה על הכל. זה עוזר המון ב"ה. אני עושה שירות שנה הבאה בע"ה וממש רציתי כמה דברים מסוימים ולצערי לא התקבלתי. אני יודעת שהכל מכוון מה' ואם לא התקבלתי כנראה שלא הייתי צריכה להתקבל. אבל פתאום חברות טובות שלי סוגרות שם (הם בכלל לא רצו בהתחלה את המקומות האלה) וזה אוכל לי את הלב. אני מתקבלת למקומות שאני הרבה פחות רוצה ולא יודעת מה להחליט. אני מנסה להאמין שה' מכוון אותי למקום המדויק שלי אבל קשה לראות את זה. קשה כשמלא בנות מסביבי סוגרות. אני מרגישה שהמקום שלי רק מתרחק. שכולן סוגרות ורק אני מאחור לא מוצאת המקום שלי. אשמח שתענו. תודה מראש! בת, 17 וחצי
יש לי 2 חברות טובות מאוד. אני ואחת מהן היינו מאוד מאוד קרובות ועושות הכל יחד היינו זוג מהסרטים! בגלל ההדרכה וכו הן התחילו להתקרב אחת לשנייה יותר ולהיות כל הזמן יחד כל הזמן! ואני נשארתי מאחור.. כל פעם כואב לי לראות אותן יחד לא בגלל הקנאה אלא בגלל החוסר שעכשיו לי יש.. אני תמיד מניחה להן ומפרגנת על הטוב שיש להן עכשיו יחד אבל באמת מה שנוצר זה שאני רק מתרחקת ומתרחקת מהן ונמנעת מהן כדי לא לכאוב ולהיפגע... יוצא לי להיפגש איתן מלא מלא וכל פעם כואב לי יותר.. מה עליי לעשות? להימנע מקשר איתן? איך לא לכאוב? יש איך להחזיר את המצב לקדמותו?
אהלן;) תודה רבה רבה!!! אז ככה, אני מרגיש שאני ממש לא אני. אני אפרט, מרגיש שאני צייני, ולא אמיתי, לא מי שהייתי רוצה להיות, אפילו רחוק מזה מאוד, וזה ממש שובר אותי לחשוב עלזה, כמה חומות ומחסומים וצייניות וכו כולם מתכסים, מגניים על עצמם,במקום להיות אמיתיים, אז השאלה שלי כזאת, איך אפשר להיות יותר אמיתיי, יותר אני, באיך שאני מדבר, מתבטא ובהכל.. מקווה שכתבתי מובן... אשמח לתשובה מהירה אשריכם!
איך לבחור במה להתקדם ולהשתפר ומה לקחת על עצמי? יש ככ הרבה דברים שאני רוצה להתחזק בהם אבל אני יודעת שאם אקח על עצמי יותר מידי דברים בו זמנית אז לא אצליח כלום.. אז איך לבחור במה להשקיע ועל מה לוותר ולא להתקדם בו?? תודה גדולה לכם!!
קצת מביך🙈 אבל יש משהו שאומרים בברכה לפני ספירת העומר ולא כ"כ הבנתי מה אומרים אז אולי אתם תוכלו לעזור לי.. "לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"י בְּוָא"ו הֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל." אם תוכלו להסביר לי את המשפט אשמח ממש תודה עצומה לכם!!
היי:) קודם כל ממש תודה על המקום לשאול ולפרוק. זה באמת מדהים! אז ככה המצב שלי ממש לא ברור ואני ממש מתוסבכת. המצב הבריאותי שלי לא מזהיר. חסר לי כל מיני דברים בדם ובעקבות זה אני לוקחת כדורים שאמורים לאזן את זה. בהתחלה זה ממש עזר והיה יותר טוב אבל כרגע, עם או בלי כדור אני מרגישה רע שזה דבר שמאוד פוגע בי בכל מיני נקודות, ואני לא בנאדם שיבוא ויגיל כואב לי קשה לי רע לי מר לי, אז יוצא מצב שאני סובלת בשקט (אני כן חופרת לאנשים שאני צריכה ללכת לרופאה ולבדוק מה קורה ולבדיקות דם ופשוט לבדוק הכל אבל לאנשים אחרים זה לא בוער. ואני לא יכולה עדיין ללכת לבד אני חייבת ליווי, ככה שבכל פעם כשכואב לי אני סובלת בשקט ולא מדברת, מהסיבה הפשוטה שאין מה לעשות עם זה אם אין לי את הבדיקות דם וכו) אחרי זה אני נמצאת בתקופה מאוד עמוסה בלימודים ופשוט קשה לי להתרכז בדברים החשובים באמת, וקשה לי ללמוד, הרבה יותר קל לי לקום למיטה ולראות פרק של איזה סדרה מאשר לפתור משוואות דו ריבועיות.. מעבר לזה, אנחנו בסניף שלנו בתקופת שיבוצים שהולכת לכוון אותי לעתיד שלי ובכלל, ואני לא יודעת מה לעשות. הדרכה? נחשון? אולי אירגון בכלל? אולי לא לעשות בסניף את המחוייבות? אני באמת מתוסבכת. כל הדברים האלה ביחד יוצרים לי עומס נפשי כמו מועקה. וממש קשה לי לעמוד בכל הדברים ובכל המשימות שיש גם נפשית וגם פיזית. פשוט קשה לי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
אהלן. רציתי לומר שהפרוייקט הזה עוזר לי כמעט בכל נושא שמעסיק אותי(: אז ככה. לפני שלושה חודשים גיליתי שחבר שלי בגד בי.. זה ריסק אותי ומאז קשה לי לסמוך על אנשים, ובטח שלא להכנס למערכת יחסים עוד פעם. יש בי צלקת מהמקרה הזה כי הוא היה לי קשה מאוד. איך מתגברים ועוברים הלאה? ברור לי שלא כל הבנים כאלה אבל כרגע אני פגיעה לגמרי.בת 18
שלום :) אני שביעיסט, בן 17. שמתי לב שלרוב האנשים סביבי ממש לא בוער בית המקדש. אנשים לא לוקחים את הציפייה הזאת כדבר מובן מאליו.. וזה נורא מפריע לי.
אהלן :)דבר ראשון אתם עושים עבודה מהימה אז תודה רבה!!!דבר שני,עברתי על כל השאלות באתר, ולא סיפק אותי.מה הבעיה שיהיה לי חבר בכיתה ח'?אנחנו שומרים נגיעה,בלי ייחוד בלי כלום..מה הבעיה שאני אדבר איתו ונזדהה?מה הבעיה לצחוק ביחד?למה אני צריכה לשמור את הרגשות שלי לבעל המיועד?אז חשפתי את הרגשות,מה כבר קרה?אם זה גיל גדול יותר אני מבינה כן, שלא יפגע בבעל שאמור להגיע עוד שנה כזה... אבל כיתה ח??אשמח ממש לתשובה,זה לא יוצא לי מהראשש.. תודה רבה אלופים!!