שלום! אני כתבתי את שאלה 3056 ד.. תודה רבה על התשובה, ההתכוונתי למצב שהוא בן ואני בת, ובשביל לשמור על ילדים בשבט אני כן חייבת לדבר איתם במקרה שרק הם מגיעים כי אחרת הם לא יבואו יותר מהסיבה הפשוטה שהמדש שלי לא עושה את זה... אני לא ממש מחפשת תשובה הלכתית כזה לשמור על ייחוד ולדבר לעניין וזהו בלי שחנש.. אלא יותר בקטע בכללי אם יש לגיטימציה לשבת לדבר איתו על החיים כדי לא לאבד את אותו חניך (כמובן שיש קצת דיסטנס בכל מקרה...). ובכלל, קשר אישי זה נורא חשוב עם חניכים.. אם המדש שלי לא עושה את זה עם החניכים הבנים, יש לי מקום לנסות בעצמי? אני אנסה לסכם תרגישו בנוח להכניס רק את זה לשאלה: בתור מדריכה לבנים, ועם מדש שלא תמיד מגיע לפעולות, שייך שאני אשב עם חניך בן אחד ואדבר איתו סתם על החיים על ספסל אם אף חניך אחר לא מגיע? כי זה קורה לא פעם אחת שרק הוא מגיע אז הגיוני להשאיר אותו רק כדי שירגיש שלא הגיע לחינם ויבוא גם בפעמים הבאות? או בכללי בשביל לשמור על סוג של קשר אישי עם החניך בגלל שהמדש שלי לא עושה את זה..
היי אם אדם הראשון הוא אב כל האנושות אז איך יש ילידים באמריקה אוסטרליה ומקומות רחוקים דומים. הרי בדברי הימים מתארים את ראשי האומות אבל לא מציינים מישהו שעבר את הים וגם ככה זה היה נורא קשה לעשות אז ופשוט נראה שהם היו שם מעולם. אז קצת קשה לי העניין. תודה
שלום! קודם כל ממש תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! במשנה כתוב "אל תרבה שיחה עם האישה". עם נשים אחרות, מובן לגמרי. אבל זה כתוב גם על אישתו.. זה בסיסי שבעל ואישה ידברו. בשביל זה הם נשואים. אשמח להסבר 🙏
האם ישיבה גבוהה/מכינה/ישיבת הסדר באמת כל כך חשובה בשבילי? אני אדם דתי שעומד לפני גיוס. תמיד התכוננתי לצבא ולשירות משמעותי, ראיתי בזה מטרה חשובה. אבל עכשיו שאני מגיע לסיום התיכון והמועד של הגיוס מתקרב חברים שלי והמורים אומרים לי ללכת ל"הכנה" כלשהי לפני הגיוס, אני יודע שאני לא אתפתה למקומות אחרים, כי אני מכיר את עצמי, ואלה הגבולות שלי, האם הגיוני שבנאדם דתי שמתגייס בלי הכנה מישיבה/הסדר/מכינה, פשוט יהפוך לאדם חילוני? אני מאמין שלכולנו יש גבולות ואם אתה רוצה אתה תשמור על עצמך לא משנה מה.
היי. יש לי סבתא, פעם היינו הולכים לבקר אותה כל הזמן ויש לי ממנה כמויות של זכרונות טובים. לפני 4 שנים סבא שלי נפטר, ומאז היא לא חזרה לעצמה.. לאט לאט כל התפקוד ירד , היא לא מכינה אוכל , ובגדול לא ממש מדברת.. אם אני אשאל אותה שאלה היא לא תענה לי.. עכשיו השאלה שלי היא מה עושים עם זה? אני לא מוכנה להתייחס אליה כאילו היא מתה כי היא כאן ולא כל החיים תהיה לי סבתא ואני נורא רוצה לשמור על קשר איתה.. אבל איך אני עושה את זה אם אי אפשר לדבר איתה? אני אפילו לא יודעת מה היא מבינה ממה שאני אדבר איתה או אם אני אשתף אותה ביום שהיה לי.. ולשאול אותה דברים לא יעזור כי היא לא תענה... מה עושים עם זה? איך ממשיכים להיות בקשר חלאהוב בן אדם אם זה לא הבן אדם שהכרתי? אם אין איך ליצור קשר??
אני מאד שמח ונהנה ממה שאתם עושים בפרוייקט ורואה איך הציבור שלנו משתף פעולה עם זה ומתחזק מכם. ראיתי לאחרונה עלון בבית הכנסת שיש שם בעמוד הראשי שו"ת ונשאלה שם שאלה איך בת ישראל צריכה להתלבש, ובררתי את התשובה לשאלה זו בעוד מקומות והגעתי לתשובות דומות, ורציתי לשאול איך ניתן להסביר שבציבור שלנו באופן די מוחלט לא מקיימים על הלכה בסיסית זו? זה מאד יפה שמתעסקים בענייני אמונה וכדו' אבל נראה לי שצריך לדבר ולעשות ולעסוק קודם בדברים הבסיסיים, וזה מעלה לי שאלות בהמשך דרכי בהשקפה של הציבור שלנו...
היי איך אפשר לא לרדוף אחר הכבוד? איך אפשר לא לרצות שיכבדו אותך ויעריכו אותך?
ש. היי אז קודם כל רוצה להגיד לכם תודה רבה ובמיוחד לזה שיענה לי..תודה!! השאלה שלי היא כזאת למה הקב"ה נותן לנו נסיונות כל כך קשים בחיים?! הרי הוא אבא שלי הוא אוהב אותי! יש איזה משהו ספציפי שממש רציתי יותר מכל דבר אחר בחיים (מגיל ילדות חלמתי עליו) וכשהגיע הגיל שלי ללכת לזה לא קיבלתי יותר..האמת שזה משהו ששבר אותי מבפנים בצורה מטורפת. כבר שנה אני מנסה להבין למה ה' לא נתן לי, למה הוא עושה לי את זה ולא מצליחה לראות את הטוב שקיבלתי מזה כי אני לא חושבת שיש..נכון שאומרים שכל נסיון שהקב"ה נותן לאדם זה כי הוא יודע שהאדם יעמוד בו, אבל הנה אני לא חושבת ורואה שמצליחה לעמוד בו.. הנושא הזה מאוד קשה וחשוב לי אשמח ממש אם תוכלו לענות בהקדם..
היי, ישר כח על העבודה המדהימה שלכם, בטוח שאתם עוזרים להמון אנשים!! אז ככה המשפחה שלי היא לא כל כך גדולה ומרובת ילדים, ככה שבדרך כלל בבית די שקט ולא ממש שמח. אני מסתכל על איך ההורים שלי מעבירים את היום, וזה פשוט נורא בעיניי, כל מה שהם עושים זה ברגע שחוזרים מהעבודה להיות או בטלפון או בטלויזיה. אני פשוט לא יכול לסבול את המצב הזה!! אני לא אוהב לראות את ההורים שלי ככה, אני רוצה שהמשפחה תהיה יותר משפחה חמה ושמחה שמדברים אחד עם השני, שיוצאים לאכול מדי פעם ביחד, שעושים ספורט ולא שרק צופים בטלויזיה ביחד... אני רוב השבוע לא נמצא בבית כחלק ממסגרת הלימודים שלי, ובכל זאת, יש משהו שאני יכול לעשות כדי לגרום לאווירה בבית להיות יותר שמחה וחיונית?
היי אני ממש אשמח שתענו מהר כי זה דחוף אחרי יום השואה אני פשוט מרגישה בדיכאון, אני לא מבינה איך אנשים יכולים להיות עצובים רק ביום שקבעו לזיכרון, איך אפשר להמשיך הלאה אחרי יום כזה?! אני חושבת שזה ממש חשוב לשמוע סיפורים ולראות צילומים מאז גם אם זה קשה, כי הזיכרון הוא המעט שאנחנו יכולים לעשות בשביל הנרצחים. אבל הבעיה היא שאצלי זה שכל הסיפורים שאני שומעת או קוראת באמת נשארים אצלי בזיכרון (ולפעמים גם באמצע השנה אני יכולה להזכר בספרים שקראתי) ואחרי יום השואה כל הזמן הסיפורים עולים לי ואני לא מצליחה להתנתק מהעצבות על זה.. אם יש לכם עצות איך מצד אחד לא לשקוע בעצבות אבל מצד שני גם לא לנסות לשכוח לגמרי אני ממש אעריך(: תודה רבה!!
תודה רבה לכם! רציתי לשאול – הקב''ה נמצא במונופול? היא קצת שאלה מצחיקה אבל יצא לי לשחק בשנה האחרונה הרבה מונופול עם אחים שלי, ויוצא לי לחשוב הרבה האם הקב''ה נמצא גם שם והוא מחליט איזה נכסים אני יקנה ומה יפול לי בקוביות. זה נשמע מצחיק ורדוד אבל זה באמת שאלה שמרגישה לי עמוקה ואפשר להשליך אותה על הרבה תחומים בחיים, תודה!!