היי, תודה רבה רבה!! אבא שלי נפטר לפני קצת יותר מ9 שנים, בכל השנים לדעתי או ברובם דאגנו שיהיה מניין וזה.. שנה שעברה האזכרה הייתה בהתחלה של הקורונה, שכולם היו מפוחדים ולא יצאו מהבתים. החלטנו לעלות המשפחה המצומצמת- אמא ואחים שלי. עד לפני שנה שעברה או שנתיים רב שהוא הכיר הגיע והוא אמר את מה שצריך להגיד וניהל את זה, אחים שלי עשו קדיש וככה זה נגמר. ושנה שעברה אנחנו קראנו את הפסוקים ואת האותיות נשמה וזה הרגיש יותר אינטימי ובאמת שלנן המשפחה, בלי אנשים שלא הכירו אותו או כבר לא זוכרים אותו ובאים רק כדי לכבד וכ'ו.. ובאמת ההרגשה הייתה יותר טובה. גם אני כבת, אף פעם לא קראתי או השתתפתי באזכרה, תמיד הייתי בצד כי תמיד הבנים היו יותר ליד הקבר ויותר מתפללים וכ'ו.. השנה גם אחים של אבא שלי באו ולהם כן היה חשוב לעשות מניין אז יצא מצב שאנשים שבכלל לא הכרנו באו, כדי להשלים מניין. וגם אם זה היה אנשיפ שכן היינו מכירים, מרגיש לי מיותר קצת. הרי למה חייב מניין? למה זה לא יכול להיות טקס משפחתי? אני בעצמי לא חושבת שאבא שלי היה רוצה שאנשים שהוא לא מכיר או מכיר רחוק יבואו.. (לא ממש היה בקשר עם חברים וזה..) (גם אמא שלי ואחים שלי בדעה שעדיף שנעלה רק אנחנו) אשמח לשמוע אם יש סיבה באמת משמעותית למניין במצבים כאלה וכ'ו.. ושוב תודה!!
היי, תודה ממש אתם אלופים!!! אני מרגישה שתמיד אם אני מתלהבת ממשהו שהולך לקרות אז בסוף הוא ניהיה הכי משעמם ומבאס ואם אני באה באווירה של "מקווה שיהנה והיה לי טוב" אז כיף לי שם ברמות. אתן דוגמא, פעם היה לי טיול והתרגשתי אליו ברמות ובסוף היה לי מבאס, ואז בטיול שהיה אחריו לא פיתחתי ציפיות בכלל וחששתי מהטיול ובסוף היה לי ממש כיף... אני לא יודעת אם זה מוזר או שזה לגיטימי? זה דבר נפוץ? זה נורמלי?
היי אתם מדהימים! ככה, יש לי הרבה זמן קושי עם תפילה, שנובע בעיקר מקושי לקום בבוקר אבל גם חוסר חיבור בתפילה עצמה, מרחפת ופתאום קולטת שאני בשמע ישראל לדוגמה.. קראתי לאחרונה בפניני הלכה שאם אישה לא מצליחה לכוון כי התפילה ארוכה לה עדיף שתקצר(לפי הקטעים המרכזיים וכו), אז אימצתי את זה. הקטע הוא שלפעמים אפילו בתפילה הקצרצרה הזאת אני לא באמת נמצאת ומתכוונת או לא מצליחה לקום ואז כל היום נפתח באכזבה מעצמי. היה לי שבוע שיצא לי לא להתפלל בכלל לצערי והאמת, שחוץ מהבאסה שלא התעוררתי, לא הרגשתי התרחקות או ירידה רוחנית. אולי באמת נשים לא צריכות את זה ובגלל זה הרבה פוסקים פוטרים אותן מתפילה? האם זה הגיוני וכדאי לוותר על תפילה באופן קבוע? להשאיר את זה כמצוות בחירה למתי שיש לי חשק? אשמח לעזרתכם.
שלום, תווודה על הכל. אז ככה ישלי שאלה קצת הייתי אומרת לא סטנדרטית אבל נזרום.. אם עם ישראל היו במצרים והגיעו למשהו כמו 49 שערי טומאה כאילו עשו כמעט כל חטא אפשרי שקיים בכלל, כאילו ממש שער אחד מלחטוא בהכל. והקב״ה לא רצה שהן יגיעו ל-50 אז הוא גאל אותם, אז כאילו באיזה שהוא מקום אני יכולה לבוא ולהגיד רגע רגע רגע אם עמ״י הגיע לשם והקב״ה גאל אותם כדי שלא יגיעו ל-50 אז אולי כדי שנגאל אז כאילו נבוא נעשה מלאאא חטאים ואת כל החטאים האפשריים ואז הקב״ה יגאל אותנו כדי שלא נגיע ל-50 או משהו כזה.. כאילו אני רוצה שמישהו יסביר לי כי כאילו תכלס זה בראש שלי ממש הגיוני הדבר הזה.. תודה
אני לא מבינה איך לכל אחד בעולם יש אפשרות ללדת ילדים. הרי יש אנשים שמתעללים בילדים שלהם לא עלינו או נוטשים אותם ולא אחראיים לגמרי. אז איך זה הגיוני שהקבה נותן לכל אדם באשר הוא ללדת ילדים גם אם הוא לא מסוגל לגדל אותם? זה נראלי ממש ממש מוזר!
אני לא מבינה איך לכל אחד בעולם יש אפשרות ללדת ילדים. הרי יש אנשים שמתעללים בילדים שלהם לא עלינו או נוטשים אותם ולא אחראיים לגמרי. אז איך זה הגיוני שהקבה נותן לכל אדם באשר הוא ללדת ילדים גם אם הוא לא מסוגל לגדל אותם? זה נראלי ממש ממש מוזר!
שלום! אני כתבתי את שאלה 3056 ד.. תודה רבה על התשובה, ההתכוונתי למצב שהוא בן ואני בת, ובשביל לשמור על ילדים בשבט אני כן חייבת לדבר איתם במקרה שרק הם מגיעים כי אחרת הם לא יבואו יותר מהסיבה הפשוטה שהמדש שלי לא עושה את זה... אני לא ממש מחפשת תשובה הלכתית כזה לשמור על ייחוד ולדבר לעניין וזהו בלי שחנש.. אלא יותר בקטע בכללי אם יש לגיטימציה לשבת לדבר איתו על החיים כדי לא לאבד את אותו חניך (כמובן שיש קצת דיסטנס בכל מקרה...). ובכלל, קשר אישי זה נורא חשוב עם חניכים.. אם המדש שלי לא עושה את זה עם החניכים הבנים, יש לי מקום לנסות בעצמי? אני אנסה לסכם תרגישו בנוח להכניס רק את זה לשאלה: בתור מדריכה לבנים, ועם מדש שלא תמיד מגיע לפעולות, שייך שאני אשב עם חניך בן אחד ואדבר איתו סתם על החיים על ספסל אם אף חניך אחר לא מגיע? כי זה קורה לא פעם אחת שרק הוא מגיע אז הגיוני להשאיר אותו רק כדי שירגיש שלא הגיע לחינם ויבוא גם בפעמים הבאות? או בכללי בשביל לשמור על סוג של קשר אישי עם החניך בגלל שהמדש שלי לא עושה את זה..
היי אם אדם הראשון הוא אב כל האנושות אז איך יש ילידים באמריקה אוסטרליה ומקומות רחוקים דומים. הרי בדברי הימים מתארים את ראשי האומות אבל לא מציינים מישהו שעבר את הים וגם ככה זה היה נורא קשה לעשות אז ופשוט נראה שהם היו שם מעולם. אז קצת קשה לי העניין. תודה
שלום! קודם כל ממש תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! במשנה כתוב "אל תרבה שיחה עם האישה". עם נשים אחרות, מובן לגמרי. אבל זה כתוב גם על אישתו.. זה בסיסי שבעל ואישה ידברו. בשביל זה הם נשואים. אשמח להסבר 🙏
האם ישיבה גבוהה/מכינה/ישיבת הסדר באמת כל כך חשובה בשבילי? אני אדם דתי שעומד לפני גיוס. תמיד התכוננתי לצבא ולשירות משמעותי, ראיתי בזה מטרה חשובה. אבל עכשיו שאני מגיע לסיום התיכון והמועד של הגיוס מתקרב חברים שלי והמורים אומרים לי ללכת ל"הכנה" כלשהי לפני הגיוס, אני יודע שאני לא אתפתה למקומות אחרים, כי אני מכיר את עצמי, ואלה הגבולות שלי, האם הגיוני שבנאדם דתי שמתגייס בלי הכנה מישיבה/הסדר/מכינה, פשוט יהפוך לאדם חילוני? אני מאמין שלכולנו יש גבולות ואם אתה רוצה אתה תשמור על עצמך לא משנה מה.
היי. יש לי סבתא, פעם היינו הולכים לבקר אותה כל הזמן ויש לי ממנה כמויות של זכרונות טובים. לפני 4 שנים סבא שלי נפטר, ומאז היא לא חזרה לעצמה.. לאט לאט כל התפקוד ירד , היא לא מכינה אוכל , ובגדול לא ממש מדברת.. אם אני אשאל אותה שאלה היא לא תענה לי.. עכשיו השאלה שלי היא מה עושים עם זה? אני לא מוכנה להתייחס אליה כאילו היא מתה כי היא כאן ולא כל החיים תהיה לי סבתא ואני נורא רוצה לשמור על קשר איתה.. אבל איך אני עושה את זה אם אי אפשר לדבר איתה? אני אפילו לא יודעת מה היא מבינה ממה שאני אדבר איתה או אם אני אשתף אותה ביום שהיה לי.. ולשאול אותה דברים לא יעזור כי היא לא תענה... מה עושים עם זה? איך ממשיכים להיות בקשר חלאהוב בן אדם אם זה לא הבן אדם שהכרתי? אם אין איך ליצור קשר??