יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן בתקופה האחרונה..יצא לי להרגיש רגשות חזקים מאוד למישהי שאני מכיר, רגשות לא כל כך הדדיים...אנחנו ידידים די טובים, מכירים מהנוער , בית כנסת, סניף..היא מאוד חשובה לי גם אם לא יצא מהקשר שלנו דבר רומנטי אבל הבנתי שבשביל שיהיה לה טוב באמת אני אצטרך לעבור הלאה. אז נובעת לי מפה שאלה:האם עצם זה שאני אצליח לעבור הלאה אומרת שלא אהבתי באמת?? האם מאהבת אמת לא מצליחים להשתחרר ושכשזה זה - זה זה?
ש.הי יש לי שאלה מעט מביכה אשתדל לשאול בצורה ראויה..למה ה' צריך את התפילות שלנו ואת הקרבנות ושכל היום נעשה לו כבוד ונפאר אותו? שמעתי פעם שזה לא בשבילו זה בשבילינו אבל זה לא ככ הסתדר לי.. זה לא קצת אגואיסטי? או אולי אפילו שחצני?
ש.אני לא מבינה. באמת שאני משתדלת. קשה לי ואני לא אדבר על זה עם אף אחד. אני רוצה להיות יותר דתייה, אני רוצה שלצניעות שלי תהיה משמעות אמיתית. אבל אז, אני שמה חצאית מתחת לברך , מרגישה שאני גאה בעצמי, עוד יום אני עוברת את האתגר הזה, ואז אני שואלת את עצמי - בשביל מה? למה אני עושה את זה? איפה האמונה נכנסת פה? ושלא יהיה לא ברור - אני מאמינה בקב''ה, מאמינה באמונה שלמה. פשוט לא מצליחה להבין. לא מצליחה להבין. איך אני מתלבשת בצניעות - כי אני באמת רוצה לשמור על עצמי - מתוך אמונה? ולא מתוך אידיאל או מתוך רצון לדבוק במשהו? מסביב, יש לי סביבה קשה. פה אחות שלא בדיוק בקו הדתיות, פה אח דוס ממש, שלא ברור מה עובר עליו בחיים, פה אחות שחשבתי שהיא משהו שאני ארצה להסתכל עליו בתור דוגמא, והיא גמרה את האולפנה ואני רואה שמשם היא יצאה בכלל עם מכנסיים. ועוד היא אומרת לי לא להיות כמוה. פה אחות קטנה, שאני רואה שמחקה אותן, ומתפתה כמובן להיות עם מכנסיים ולא לדאוג לגבי התפילה. איך בסביבה הזו, אני אמורה להרגיש שאני רוצה שהאמונה שלי תתחזק? ומה, להיות שונה מהאחיות שלי? מעבר לזה, איפה שאני גרה, כל החברות שלי - עם חצאיות מעל הברך. מה מונע ממני בעצם לא להרים את החצאית שלי כמה סנטימטרים כדי להיות כמותן ולהפוך חלק מהן?
אני מרגישה שעבודת ה' שלי היא מאוד שכלית, אני מקיימת מצוות כי אני באמת מאמינה שזו הדרך הנכונה ואני לא מוכנה להתפשר עליה.אבל יש ביהדות גם התייחסות גדולה לעניין של הרגש, של יראה ואהבה, ואני מרגישה שאני לא שם. יש לי יראת חטא, אבל לא יראת עונש, אני לא מרגישה שיש לי מן 'פחד' מהקב"ה או מעונש, פחות חושבת על שכר של מצוות ויותר על המשמעות והחשיבות שלהן. אני כן מרגישה את ה' ואוהבת אותו, אבל לא מרגישה שיש בי איזה תשוקה ואהבה גדולה לעבוד את ה', יש בי רצון גדול אבל זה כי אני פשוט מאמינה בדרך הזאת, בצורה מאוד שכלית. עד כמה זה נכון/לא נכון לחיות ככה? ואיך אני יכולה לעבוד על זה שעבודת ה' שלי תהיה גם עם רגש?תודה ממש וסליחה על האורך:)
הי..לפני כמה ימים עניתם לי על השאלה על ההבדל בין יופי חיצוני מושפע מהפנימיות לבין יופי ריקני...קודם כל ממש תודה עזרתם לי מאוד!!! דבר שני אשמח לדייק טיפה את השאלה...אחרי שהבנו את ההבדלים, איך אני יודעת לשים לב לזה על עצמי? לראות שאני לא מגזימה אבל גם לא מפספסת?
ש.אהלן!! אז ככה:) אני מדריכת מעלות, חולה על כל אחד מהחניכים שלי. עכשיו יש לי בעיה קטנה, יש כמה בנים בשבט שפשוט לא שמים עלי. ואין לי שמץ למה! כאילו אני אגיד להם משהו, הם לא בהכרח יקשיבו והם פשוט הרבה פעמים לא מתייחסים אלי בצורה מכבדת כמו שאמורים להתייחס למדריכה (אם זה נשמע מאיך שכתבתי את זה שאני מדריכה קשוחה או משהו אז לידע כללי, אני לא:). עכשיו הבנים האלה כן אנרגטיים (בלשון המעטה) ואני יכולה להבין שאני לא היחידה שמרגישה ככה כלפיהם (שמורים ועוד אנשי חינוך אולי גם ירגישו ככה) אבל למדש שלי הם כן מקשיבים, אז זה אומר שהבעיה זה בי. אין לי את הבעיה הזאת בכלל עם שאר החניכים והחניכות, עם כולם חוץ מהם יש לי קשר ממש טוב. אני אשמח ממש לעצות. תודה רבה!!:)
ש.אז ב"ה יש לי חברה כבר כמה חודשים וממש ממש טוב לי איתה(: באמת, הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש...יש כבר דיבור על חתונה באופן כללי אבל יש עוד זמן, מחכים לסיום שנת שירות שלה. הקטע הוא שאני מרגיש שהלב שלי לא מצליח להפתח מספיק... טוב לי איתה מאוד אבל כשאנחנו לא נפגשים, אז כל הזמן יש לי מחשבות אם זה באמת הדבר שהכי נכון לי? אם כן, אז למה אני לא מרגיש איזו הרגשה כזאת שתאיר לי את העיניים?? מה קורה אם אני לא יודע? ואין לי את ההרגשה הזאת שאני כ"כ מחפש? אני מפחד שההרגשה הזאת לא תגיע..מה עושים? איך גורמים ללב להיפתח? יש למה לחכות?
קשה לי לעזור לאחים שלי, איך שנה הבאה בשירות אני אעזור לילדים אחרים? מרגיש לי ממש מגעיל שלקרובים שלי אני לא עוזרת (ברור שאני עוזרת כן? אבל אני לא מקדישה שנה שלמה מהחיים שלי בשביל להיות רק עם אחים שלי)
ש.היי:) קודם כל תודה ענקית, אתם מטורפים!!הבנתי שיש לי בעיה, אני פרפקציוניסטית מידי. וזה כבר עבר את השלב שזה בגבול הטעם הטוב ועוזר לי להשתפר ולהיות טובה יותר. זה כבר הגיע לשלב שזה פוגע בי, וגורם לי לתסכול מטורף וכעס על עצמי. אשמח לעצות מה לעשות, או כל דבר אחר, אתם ממש טובים בזה;)
שלום למשיבים היקרים,כבר הרבה זמן שאני מחפש ספר מתאים לעבודה על קרבת ה' ולא ממש מצאתי, אשמח אם תוכלו לעזור. בתודה רבה.
היי, אשמח אם ליאור יכולה לענות לי..קראתי תשובות שלך ונהנתי מאוד😇 ואם לא מתאפשר אז הכל טוב!אני שנה א' , ב"ה עושה שירות במקום מאוד משמעותי שנותן לי הרבה סיפוק. ברוך ה' אני יוצאת עם בחור מתוק שנמצא בצבא (עוד בשלבי הכשרה וטירונות אז זה סופר אינטנסיבי, ועוד הקורונה בכלל דאגה לנו לכיף.....)קשה לי ממש, השיחות שלנו בעיקר בימי חמישי ומצד אחד אני מצפה להן! ומצד שני, מתבאסת מהמעט זמן שיש לנו ביחד...