ש.אהלן!! אז ככה:) אני מדריכת מעלות, חולה על כל אחד מהחניכים שלי. עכשיו יש לי בעיה קטנה, יש כמה בנים בשבט שפשוט לא שמים עלי. ואין לי שמץ למה! כאילו אני אגיד להם משהו, הם לא בהכרח יקשיבו והם פשוט הרבה פעמים לא מתייחסים אלי בצורה מכבדת כמו שאמורים להתייחס למדריכה (אם זה נשמע מאיך שכתבתי את זה שאני מדריכה קשוחה או משהו אז לידע כללי, אני לא:). עכשיו הבנים האלה כן אנרגטיים (בלשון המעטה) ואני יכולה להבין שאני לא היחידה שמרגישה ככה כלפיהם (שמורים ועוד אנשי חינוך אולי גם ירגישו ככה) אבל למדש שלי הם כן מקשיבים, אז זה אומר שהבעיה זה בי. אין לי את הבעיה הזאת בכלל עם שאר החניכים והחניכות, עם כולם חוץ מהם יש לי קשר ממש טוב. אני אשמח ממש לעצות. תודה רבה!!:)
ש.אז ב"ה יש לי חברה כבר כמה חודשים וממש ממש טוב לי איתה(: באמת, הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש...יש כבר דיבור על חתונה באופן כללי אבל יש עוד זמן, מחכים לסיום שנת שירות שלה. הקטע הוא שאני מרגיש שהלב שלי לא מצליח להפתח מספיק... טוב לי איתה מאוד אבל כשאנחנו לא נפגשים, אז כל הזמן יש לי מחשבות אם זה באמת הדבר שהכי נכון לי? אם כן, אז למה אני לא מרגיש איזו הרגשה כזאת שתאיר לי את העיניים?? מה קורה אם אני לא יודע? ואין לי את ההרגשה הזאת שאני כ"כ מחפש? אני מפחד שההרגשה הזאת לא תגיע..מה עושים? איך גורמים ללב להיפתח? יש למה לחכות?
קשה לי לעזור לאחים שלי, איך שנה הבאה בשירות אני אעזור לילדים אחרים? מרגיש לי ממש מגעיל שלקרובים שלי אני לא עוזרת (ברור שאני עוזרת כן? אבל אני לא מקדישה שנה שלמה מהחיים שלי בשביל להיות רק עם אחים שלי)
ש.היי:) קודם כל תודה ענקית, אתם מטורפים!!הבנתי שיש לי בעיה, אני פרפקציוניסטית מידי. וזה כבר עבר את השלב שזה בגבול הטעם הטוב ועוזר לי להשתפר ולהיות טובה יותר. זה כבר הגיע לשלב שזה פוגע בי, וגורם לי לתסכול מטורף וכעס על עצמי. אשמח לעצות מה לעשות, או כל דבר אחר, אתם ממש טובים בזה;)
שלום למשיבים היקרים,כבר הרבה זמן שאני מחפש ספר מתאים לעבודה על קרבת ה' ולא ממש מצאתי, אשמח אם תוכלו לעזור. בתודה רבה.
היי, אשמח אם ליאור יכולה לענות לי..קראתי תשובות שלך ונהנתי מאוד😇 ואם לא מתאפשר אז הכל טוב!אני שנה א' , ב"ה עושה שירות במקום מאוד משמעותי שנותן לי הרבה סיפוק. ברוך ה' אני יוצאת עם בחור מתוק שנמצא בצבא (עוד בשלבי הכשרה וטירונות אז זה סופר אינטנסיבי, ועוד הקורונה בכלל דאגה לנו לכיף.....)קשה לי ממש, השיחות שלנו בעיקר בימי חמישי ומצד אחד אני מצפה להן! ומצד שני, מתבאסת מהמעט זמן שיש לנו ביחד...
משיב נפש המדהימים! אין דברים כמוכם אבל באמת!!!השאלה שלי היא יותר התייעצות... אשמח לשמוע את דעתכם בעניין....ברוך השם אני די יפה, שהייתי יותר קטנה החמיאו לי ממש הרבה, בהמון מקומות...אני באמת משתדלת להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר שנתן לי ביופי ובכלל, אני לא מתלוננת על זה:)רק מרגיש לי לפעמים מצד הבנים שהם לא תמיד יודעים לתפוס ולשלוט על עצמם במבטים, זה משגע ומטריד אותי, במילא לא יווצר מהמבט כלום, ואותי זה מטריד, וכן, אני שמה לב. אז למה? לא רק מגע מטריד. גם התבוננות על מישהי שהיא לא שלך.אני מודעת לגמרי ומבינה ממש שהיצר הוא קשה וזאת מלחמה, גם אצלי. לא ביקשתי שילכו ברחוב עם מסכה בעיניים, אבל גם לא להסתכל סתם ולהנות ממראה של מישהי שלא נעים לה כל הנעיצות מבט...אני מלאת שבח והודיה להשם על היופי, אבל זה מפריע לי ממש. פשוט בא לי לבכות מרוב שזה מציק לי.קשה לי עם זה שקשה להם לשים את הגבול ולא להסתכל, גם שברוך השם הם לא נוגעים בי פיזית ומתקרבים... עצם ההסתכלות פשוט מטרידה אותי, אני לא שייכת אליכם, אז למה?רואים שהם מסתכלים עליי ובוחנים את איך שאני נראית. ודי, מציק לי כל כך העניין.אני רוצה להיות שמורה לבעלי בעזרת השם, ולא שבנים יסתכלו עלי סתם, אבל אין לי דרך למנוע מהם להסתכל.וזה לא שאני זורמת עם בנים, אני עונה באמת בצורה חדה ונעימה, וקשה לפספס את זה שאני לא זורמת מבחינת החזות של הצניעות שלי....אשמח שבת תענה על השאלה... תודה!!!
הי:) אז ככה.. בתקופה האחרונה, בגלל הקורונה, יוצא לי לעבור ליד מנייני רחוב ואני קולטת שאנשים שמתפללים מסתכלים עלי (לאו דווקא עלי, על כל אחד שעובר ואני מבינה שזה מסיח את דעתם אבל בכל זאת...) וזה פשוט לא נעים לי. אני חושבת פעמיים לפני שאני יוצאת מהבית לאן אני הולכת בדיוק ודרך איפה.זה מרגיש לי קצת פגיעה בפרטיות אפילו, המניינים נמצאים בכל מקום ובגלל זה אני צריכה להתפדח. חוץ מזה, הנוער ביישוב שלנו נפרד לגמרי ובחיים לא דיברתי עם בנים, וכל פעם אני צריכה לעבור ליד בנים מהגיל שלי וזה יוצר מצבים מביכים.. הקטע הוא שגם לא נראה שיש שם מישהו שמתבייש להסתכל עלי, (או על כל אחד אחר שיעבור שם) אבל אני צריכה להתפדח מזה שאנשים נועצים מבטים.. אני כן משתדלת פשוט לעבור פחות דרך מניינים, אבל האמת שגם כשסתם ככה בנים עוברים מולי ברחוב זה לא יהיה לי נעים ואני אוריד ראש.. מה אני יכולה לעשות?
שלום צדיקים! אשמח לעזרה עם הבעיה שלי... אני שמה לב שאני קצת 'חולת שליטה' וממש קשה לי לשתף... זה פוגע בעבודת הצוות שלי בהדרכה, בבית ספר וכו'. מרגיש לי ילדותי ממש ממש אבל אני לא יודעת איך להפסיק. אשמח לעזרה (: תודה רבה
היי, שכוייח ממש על הכל! זה ממש עבודת קודש!אני ממש מקווה שהשאלה שלי תצא ברורה. יש לי חלום כבר המון שנים ואני ממש רואה את עצמי עושה את זה וזה ממש נראה לי חלק מהשליחות שלי בעולם.אני ממש ממש רוצה לעשות שליחות ביהדות התפוצות .אני רואה בזה ערך עצום של למנוע התבוללות ולגרום לאנשים לעלות לארץ וגם לחזק את היהדות והערכים. רציתי לדעת אם יש לכם טיפים בשבילי גם מה אני יכולה לשפר ולעבוד על עצמי עכשיו כדי שאני באמת אצליח ואתקבל או דברים שיעזרו ויתרמו לי שם. אני יודעת שכעיקרון עוד יש לי זמן אבל זה ממש בוער בי!אני ממש אשמח אם יענה לי על זה מישהו שהיה בשליחות (רק אם יש כמובן כל תשובה מתקבלת;))תודה רבה!
היי אני שמיניסטית ואני פשוט לא מתקבלת לשירות.. אולי בגלל שזה בזומים כל הראיונות אבל זה פשוט מבאס.. מלא חברות שלי כבר סוגרות ואני עכשיו צריכה להתחיל לחפש עוד מקומות, זה ממש מבאס, וגם באמת שאין לי כוח ורצון להתחיל את כל התהליך הזה עוד פעם? אולי כבר להתיאש?
שלום, ראשית, רציתי להגיד תודה ענקית!!אני וחברה שלי התדיינו מהו מעמדה של האישה בחברה שלנו ומה היחס אליה בנושא צניעות, אני בדעותיי מאוד "שוביניסטית" וחושבת שנשים לא צריכות להופיע בסרטים, אני לא אומרת שהן לא צריכות לעבוד.. אבל אני חושבת שחלק מהצניעות של האישה מתבטאת בכך שהיא לא מושכת תשומת לב מיותרת.. אלא שומרת על עצמה לבעלה ושזה שיש נשים (בעיקר נערות) שבמגמות קולנוע (במיוחד בישיבות) עושים עליהן סרטים זה מפחית מהערך שלהן, בכך שהן מאפשרות לכל מי שרוצה לראות אותן, גם אם הן הכי צנועות שיש. לעומתי, חברה שלי חושבת, שזה לא נכון שזה מוריד מהערך שלהן, כי זה שהיא מופיעה בסרט זה לא אומר שהיא מחפשת תשומת לב... אלא שכך העולם ושהוא בנוי משני המינים ושבסרטים צריך גם דמויות נשיות...רציתי לשאול מה אתם חושבים שהדרך הנכונה להסתכלות על הדברים? האם זה בסדר שבנות דתיות יופיעו בסרטים? ובכללי איפה עובר הגבול בין צניעות האישה לזה שהיא "נחבאת אל הכלים"? תודה רבה רבה!!