כל השאלות שנשאלנו

ש.למה שאני ארצה להיות דתייה, בעצם?

איך זה שאנחנו אומרים בתפילה גם ''השיבה שפטינו... ומלך אתה ה' לבדך'' וגם ''את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח'' ו''וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין''? איך אפשר גם לבקש שה' ימלוך עלינו לבדו דרך שופטים, וגם שיהיה את בית דוד במלוכה? תודה רבה על הכל!!

אני חושבת שבגלל המראה החיצוני שלי אין לי סיכויים למצוא בעל ולהתחתן. זה לא שאני מכוערת, אני פשוט נראית רע ואין בי יופי. שמעתי מספיק על זה שכל אחת יפה איך שהיא ושבנים מחפשים את האופי בכלל. אבל בסוף בנים מחפשים יופי בצורה הכי שטחית וזה מה שמעניין. ומה שעוד יותר מגביר את זה, זה שכל החברות שלי ביישוב מהממות והבנים מתעסקים רק בהן. וזה רק מוכיח לי הכל. *(חשוב לי להדגיש שאני לא מעוניינת בחבר. רק חושבת על העתיד)

היי אני שאלתי את שאלה 3444. טקטוניקת הלוחות זה משהו שנגרם במשך אלפי שנים ולא בתזוזה חד פעמית גדולה. יכול להיות שאחרי המבול היה תזוזה רצינית אבל למה זה לא קרה מיד אחרי המבול? איך היה מספיק זמן שיהיו מספיק אנשים כדי להתפזר מספיק להיות בכל היבשות שהיו בהם ילידים?

הי, תודה רבה לכם על הכל!! כל פעם מחדש את עוזרים לי! אז ככה, לפני יומיים הלכתי לעשות את הדבר הכי גדול שעשיתי בחיים בערך למען מישהו אחר. החלטתי שאני תורמת דם. לקח לי קצת זמן להגיע להחלטה הזו, אבל בסוף אמרתי שלא משנה מה, זה שווה את זה גם אם זה רק נותן לעוד חולה עוד יום לחיות. הלכתי לתרום דם ולא פחדתי, הייתי ממש באמונה כזו שאני עושה מעשה אדיר. והייתי גאה בעצמי ממש. העניין הוא שזה לא הסתדר. התעלפתי באמצע, וכל הדם שלקחו ממני פשוט הלך לפח. הרגשתי מזעזע. ברור שבכל החלק הפיזי כן יש בי הבנה של למה זה קרה, אבל את החלק האמוני קשה לי להבין. הרי הכוונה שלי היתה הכי טובה וטהורה שיש, למה אלוהים הפסיק את זה? הנה, סופסוף אני "מגשימה את הערכים" הולכת לתת מעצמי באמת, אבל הוא לא נתן לי לגמור את החסד. כאילו... למה כל הטרחה שלי? למה לגדוע משהו שיכול להיות ככ טוב ולתרום ככ הרבה?

עזרא או בנ״ע איפה להיות קומונרית? עכשיו אני בבנ״ע ואני לא יודעת מה לבחור.

אוב זה היי לכם!! ובאמת שאפו ענק על מה שאתם עושים! הבעיה היא שלי כזאת, יש לי חלום להיות שחקנית מצליחה! אבל באמת! עכשיו אני דתיה וזה לא משהו שהולך ביחד. ואני יודעת שיבוא הפיתרון של תאטרון/משחק לדתיות. עכשיו חלילה בלי לזלזל בזה, אבל זה לא החלום שאני רואה בראש. כי אם לומר את האמת אין מה להשוות בין התיאטרון הזה לבין משחק אמיתי בסרטים בין לאומיים. אני רוצה לכבוש את הבמה ולשחק בסרטים מצליחים באמת! להיות שחקנית שמצליחה על האמת. עכשיו אני נחשבת די דוסית ואני לא מעזה להגיד שזה החלום שלי. אבל דוגרי זה מפריע לי ממש! אחרי כל סרט שאני רואה מתעורר בי שוב הרצון החזק הזה, והחלום להיות גם ככה יום אחד. אני ממש חושבת אולי לחזור בשאלה ולוותר על הכל כדי להגשים את החלום שלא יתקיים כי אני דתייה, וזה פשוט מבאס בטירוף.. אשמח לעזרה בנושא! ותודה מראש. בת 17.

אני נורא נורא מפחדת להדרדר. זה בא לידי ביטוי גם במצוות ובהלכות- לדוגמא אני הולכת תמיד עם חצאית שלוש רבעי ולפעמים באלי לשים חצאית ממש יפה שהיא רק מתחת לברך (והרבה יותר טובה מרוב החצאיות באולפנה...) אבל אני לא עושה את זה כי אני מפחדת להדרדר לחצאית יותר קצרה אפילו. אבל גם בדברים אחרים כמו לקום בבוקר יותר מאוחר יום אחד כשאני ממש ממש צריכה את זה (לדוגמא אני לא מרגישה טוב ורוצה לישון עוד קצת ולא להגיע לשיעור הראשון - אני בפנימיה אגב) או לא לעשות שיעורי בית מידי פעם כשבאמת אין לי זמן וזה יבוא על חשבון דברים אחרים ויותר חשובים כמו טקס יום השואה או להיות חברות ביומולדת. אני גם במסגרת לימודים אחרת מאוד אינטנסיבית שבה לומדים לתואר וגומרים אותו בכיתה י״ג (מחוץ למסגרת בית הספר, אני עושה את זה לבד) וגם בה אם אני לא יכולה להכנס לשיעור (בזום כי זה באוניברסיטה פתוחה) באמת מסיבה מוצדקת אז אני בכל מקרה יכנס כדי לא להדרדר (מיותר לציין שאני כמובן לא לומדת כלום בשיעור הזה כי אני לא מרוכזת). השאלה שלי היא כזאת: מתי זה טוב להחמיר על עצמי כדי לא להדרדר ומתי זה עובר את הגבול וכדאי קצת להרפות?

היי יש לי כישרון מסויים בכתיבת שירים. הקטע הוא שאני מאוד מסוגר מבחינה פנימית אני כמעט לא משתף וגם אם כן רק חברים ואנשים שאני ממש מעריך. השירים שאני כותב הם הפתח לנפש שלי ואני לא נותן ליותר משלוש אנשים לקרוא אותם. בכל זאת אני מרגיש רצון לבטא את הכישרון וקצת חבל לי לכתוב שיר שבעיני יפה ושאף אחד לא ידע שיש אותו. חבר שלי הציע לפתוח עמוד אינסטגרם ולפרסם אנונימית. אני מאוד מתלבט בנוגע לזה. אני אחד שמבזבז זמן בקלות אז אני משתדל לא להגיע למצבים בכלל. כמו לא לפתוח יוטיוב. אז יכול להיות שזה יגרום לבזבוז זמן נורא. אשמח לעזרה. תודה.

אני מרגיש ממש טיפש שאני שולח תשאלה הזאת, כי חשבתי שדבר כזה כבר לא יקרה לי ושבניתי את עצמי בחלק הזה כבר מספיק בשביל שזה לא יחזור שוב,אבל זה כן חזר... התחלתי לדבר עם מישהי, בקטנה ממש,כאילו לא דיברנו קצת אבל פשוט זה רק איזה חודש וחצי כזה וזה לא עכשיו דיבורים כל היום וזה.. וכאילו מרגיש לי כאילו חזרתי עכשיו שנתיים אחורה שהיא לא יוצאת לי מהראש והכל, ואני לא רוצה חברה עכשיו,אני לא מוכן ובשל לזה כרגע, ואני פשוט לא יודע איך להפסיק עם זה, אולי היא נכנסה לי חזק לראש כי היא בכלל לא מהחברה שאיתי(היא מדריכה איתי בסניף(לא מדשים) וכאילו אף חבר שלי לא מדבר איתה,אנחנו פשוט לא בחברה שהיא מסתובב איתם וכנל היא לגבינו ולכן אולי זה נכנס אליי חזק כי כאילו זה מיוחד כזה, אבל אני פשוט לא יודע איך להוציא אותה מהראש שלי, עכשיו תבינו,אני לא פוסל את האופציה שיקרה בינינו משהו בעתיד,אני גם לא רוצה לפסול,אבל פשוט כרגע זה לא מתאים אשמח לעזרה בדחיפותתת תודה רבה אין עליכם מין וגיל: * זכר 17

היי:) אני מרגישה שאני מתאוששת מצרות של אחרים. לדוגמא: קיבלתי ציון לא טוב במבחן, ואני אתמודד רק אם יש לי חברה שקיבלה ציון יותר נמוך ממני. אני מרגישה שזה לא בריא לי. אשמח לעזרה.

היי ממש תודה רבה על הכל אתם ממש צדיקים:) זה גרוע שאני אומרת את זה אבל עדיף שאני יודעת.. יש לי אופי כזה שתמיד מנצלים אותי.. כי אני תמימה מאוד וכנראה טובה מידי וזה פשוט קל לנצל אותי🙈 בדברים גדולים יותר וגדולים פחות.. בדברים נגיד של להלוות כסף או דברים, אז אני מפחדת להיות כמו מידת סדום שזה שלי שלי שלך שלך וסלמאת אבל אז אני נותנת יותר מידי כי אני לא רוצה להיות מידת סדום.. (נגיד לא מזמן הלוויתי 2500 שקל שזה הרבה לכרגע שאני בת שירות וזה..) אז איך אני אדע להבדיל בין מתי זה להיות מידת סדום לבין מתי מגזימים וזה כבר ניצול? ממש ממש תודה רבה הפרוייקט הזה מציל חיים❤️ וסליחה שיצא ארוך הלוואי שזה מובן🙏🏼 שוב תודה ענקית.