ש.בזוהר יתרו פז רשום כל המחדש חידושי סרק - כרת. נכון שלהלכה זה לא נתפס אבל עדיין איך אדע אם אני רושם חידושים אמיתיים או לא? לפעמים יש אסמכתא מרבנים והרבה פעמים לא, אבל ככה נוצרים חידושים לא? ולא רק זה, אלא שכל חידוש שלא שמעתי מרבותיי נחשב חידוש סרק (אם הבנתי את זה נכון).שמעתי שאסור להנות מחידושים ובכללי מהתורה. רק לקבל נחת מזה. תוכלו להסביר? איך שאני רושם חידוש אני לא יכול להנות ולשמוח בזה? איך זה הגיוני שמלמדים גויים תורה הרי כתב האר"י בליקוטי תורה פרשת יתרו, שמות יט ה שגוי אסור בדברי תורה ולמשל הידברות פונים גם לגויים...
ש.אוקי אז דבר ראשון תודה רבה על הפרויקט המדהים שלכם, זה עוזר לי ממש! יש גם כל מיני דברים שאני חושבת שאני לבד בהם וע"י השאלות ותשובות שלכם אני מבינה שאני לא לבד...טוב אז השאלה שלי היא כזאת - למה יש מילים ש"אסור" לומר אותם מילים כמו איברים מסויימים, זה כמו כל איבר בגוף שלנו, כמו רגל או ריאות וכו'... אלו איברים שהקב"ה יצר בנו, למה לנו להתבייש בהם? מקווה שהשאלה מתאימה לכאן...
היי וממש תודה על הפרויקט הזה, זה ממש לא מובן מאליו מה שאתם עושים! אני בת 16 ולאחרונה אני מרגישה סוג של ריקנות אבל לא ריקנות, פעם שהייתי מגיעה למקומות האלו הייתי מגיעה למצב שאני מבינה שזה כי התרחקתי מה' והניתוק הזה עושה לי רע, אם זה שהייתי מפסיקה להתפלל או כל מיני דברים הייתי מרגישה ריקנות ולא מסופקת מעצמי. עכשיו אני מרגישה שאני במקום אחר ברוך ה' אני באמת מרגישה שאני מתפללת יותר בשמחה, אני מרגישה שאני ממש רוצה את הקשר הזה עם ה' ואני ממש מעריכה את מה שהוא עושה בשבילי. אבל לפעמים אני מרגישה חסרת ביטחון, מעורערת בדברים שפתאום קורים, אם יש משהו שפתאום מודיעים לי עליו שבוע הבא אני אתחיל לחשוב על זה כל השבוע ואני אתחיל לחשוב על כל צעד וזה מתחיל לגרום לי לפחדים להגיע לאותו מקום, כמו איך אני אלך איך אני אחזור, ואז כבר לא באלי וזה ככה על הרבה דברים בחיים שלי. ואני מנסה לשפר את הביטחון העצמי שלי על ידי הביטחון בה', אבל לאחרונה בקבוצה עם מישהו שגם עונה לשאלות הוא לקח שאלה וציטט את הפסוק "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" ואמר שהכל הוא בידינו רק דברים כמו הוריקן ודברים כאלו זה בידי שמים, עכשיו הכרתי את המשפט הזה לפני ולפי מה שאני הבנתי זה שדברים שקשורים לקדושה או כמו למשל להתפלל זה דברים שבידי וזה בחירה שלי כי פה בעצם נמדד עבודת ה' שלי, ויכול להיות שזה כי אני תלותית יותר מדי ואני ממש כל דבר חושבת שאם משהו צריך לקרות הוא יקרה אז הידיעה הזאת סוג של גרמה לי ממש לערעור, כאילו כל הדברים שחשבתי שפספסתי בחיים זה לא היה בידי ה'? זה כל הזמן גרם לי להיות שלמה עם דברים שקורים ופתאום מה אני אמורה לעשות? זה לשנות את כל החשיבה שלי ואיך שראיתי דברים. סליחה ממש ממש שזה ארוך אני מעריכה אתכם המון!
ש.שלום לכם!! ממש תודה על כל הזמן שאתם משקיעים בנו.ממש מצילי נפש!ולענייננו-אני בת שירות, שנה ראשונה. אין צורה יותר יפה לכתוב את זה מאשר ככה: אני רעבה.. פשוט רעבה. דמי המזון שמספקים לנו לא כל כך מספקים, לא תמיד נעים לבקש להתארח ולא תמיד יש משפחה להתארח אצלם. מה אפשר לעשות? אשמח ממש לתשובה מעשית
ש.היי. יש לי חברה טובה שבזמן האחרון אני מרגישה שהיא מקנאה בי ממש (לא אומרת אתזה מתוך גאווה, זה באמת מפריע לי)... אני אומרת לה משהו שאני חושבת שטוב בי, והיא ישר מורידה אותי מזה, היא כל הזמן מנסה להוריד ממני. מה עושים במצב הזה? היא חברה טובה שלי וזה לא משנה כמה דיברתי איתה על זה היא לא קולטת... וזה מבאס ממש ומוריד את החשק לדבר איתה.
ש.היי. יש לי שאלה שממש מציקה לי ואשמח שתענו כמה שיותר מהר. שאלתי ובררתי והבנתי שהיהודית במדרגה הרבה יותר גבוהה משאר העמים. זה לא לאומניות? זה ממש שוויצריות ועליוניות להגיד דבר כזה! איך אנחנו, העם הכי עניו ונדיב ורחמן מסוגלים להגיד שאנחנו טובים יותר מכולם?! זה נשמע ממש לא הגיוני
ש. אהלן, מקווה שתבינו אותי. איך אפשר להוציא מהמחשבות שלי משהו/מישהי/מישהו.. איך אפשר להפסיק לחשוב על דברים?
ש.שלום! קודם כל תודה רבה על המיזם המדהים הזה!, אשריכם!אני רוצה לשאול שאלה שממש מטידה אותי.. אני רוצה להתחיל בזה שאני ממש אוהבת את השבת! השבת זה זמן משפחתי שלנו, אני מספיקה לנוח, אני אוכלת אוכל שלא יוצא לי במשך השבוע ואני נהנית מכול רגע.. מהתפילות.. מהאורחים וכו...רק שיש בעיה.. איך שנכנסת שבת כשאני כבר מקולחת ושמה שמלה לכבוד שבת אני מרגישה הרגשת כבדות, זה הרגשה שדווקא בשבת אין לי מה ללבוש, ששמלה זה לא יפה עלי, שהשיער שלי נראה מוזר, אני מסתכלת במראה ויש לי שחור מתחת לעניים.. הרגשה ממש מוזרה!הבעיה זה שאיך שיוצאת שבת ואני מחליפה לבגדים אחרים אני פתאום מרגישה יפה, פתאום אני מרגישה מיוחדת ושום דבר חיצונית חוץ מהבגדים לא משתנה.אני מרגישה שזה משנו נפשי, לא באמת חיצונית.. אני מרגישה שלא מגיע לי להנות כראוי בשבת.. אז אני שואלת למה? מה אני צריכה לעשות כדי להרגיש הכי מיוחדת בשבת? מה אני צריכה לעשות כדי לרגישה הכי יפה ולדעת שאני זוכה שאני שומרת שבת?
ש.אהלן, מה קורה?בערך לפני שנה התחילה להיות לי ירידה בכל נושא האמונה, הנקודה היא שזה נשאר.הייתי בטוחה שזה יעלם תוך כמה חודשים והכל יהיה סבבה, אבל אני כבר מרגישה שזה לא ייעלם בקרוב.אני מרגישה צבועה שאני מרגישה שאין אלוקים אבל בכל זאת ממשיכה ללכת בחצאיות ולעשות פעולות לחניכים שלי על כמה שהתורה חשובה והאמונה קריטית.יותר מזה- אני מרגישה שאני משקרת לעצמי, אני לאחרונה מקבלת תגובות של "בטח את שומרת נגיעה, ברור, ראינו" או אפילו מאמא שלי "כבר מתחילה לחשוב על מכנסיים?" אז כן, אני פחות יודעת מה לעשות ואיך להתקדם מהמצב הזה.. אשמח לטיפים..תודה מראש!
ש.אהבתי ממש את הרעיון של משיב נפש ויש לי כמה שאלות יותר רעיוניות לגבי בשר וחלב... כאילו למה דג זה לא בשרי ועוף זה כן? (כתוב "לא תבשל גדי בחלב אימו" ולא 'לא תבשל עוף בחלב פרה')ולמה אם כתוב שאסור לבשל גדי בחלב אימו אבל לפי ההלכה מותר לאכול עוף וביצה קשה ביחד?בסך הכל, למה דג ועוף זה שונה?תודה😅
המון פעמים אני שומעת מבוגרים מדברים על עצמם בגיל ההתבגרות, וכולם מתייחסים לעצמם הצעירים בתור מטופשים או נאיביים. מציקה לי מאד המחשבה שגם אני אהיה ככה עוד 20 שנה. לא מספיק שעכשיו אף אחד לא מבין אותי, אפילו אני בעוד כמה שנים אשב ואצחק על עצמי?! יש מישהו מזדהה? עוד כיוונים על המחשבה הזאת?
הי, יש לי בעיה.. כשאני מדברת, אני פשוט מגמגמת.. אני לא מוצאת את המילים המתאימות, וכשאני כן מוצאת הם מתבלבלות ומסתבכות לי בפה.. אני לא מתביישת, פשוט לא מוצאת את המילים הנכונות. זה מציק לי ממש ממש! כי אני יודעת מה אני רוצה לאמר וזה פשוט לא יוצא לי מהפה.. וזה קורה לי עם כולם- אנשים שאני לא מכירה, חברות, וגם משפחה.. אני לא יודעת מה לעשותתת!!