למה בדרך כלל בנים משתפים פחות בחולשות שלהם ובכלל בחיים? באחת התשובות כתוב שזה בגלל האופי הגברי. אבל זה לא שמישהו בא לבן ואומר לו שהוא צריך להתנהג באופן מסויים כדי להחשב 'גבר' וזה מה שמשפיע על הפתיחות שלו. ההתנהגות הזאת באה לבנים בטבעי? או שזה איזשהו דפוס חברתי שהבנים מתאימים את עצמם אליו? ברור שכל מה שכתבתי זאת הכללה, בטוח יש בנים אחרים. *אשמח שבן יענה לי
היי תודה רבה על המיזם! הוא מדהים! יש איזה מישהו שאני ממש בקטע שלו אני מאוד רוצה לשבת ולדבר איתו ליצור איתו שיח, אבל זה גם מאוד ברור לי שאני לא יהיה בקשר עם בנים בגיל ושלב כזה כי גם ההורים שלי יהיו מאוכזבים ממני וגם בשביל עצמי.. אני מאוד מבינה את ההשלכות לקשר עם בנים אבל מצד שני באלי מישהו שיהיה איתי, שיתמוך בי... כמו שאמרתי יש מישהו שאני ממש בקטע שלו אבל אני גם ממש מסתירה את זה כי אני גם לא יודעת מה הוא מרגיש. אני ממש לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה הזאת. אשמח שתתנו לי טיפים איך לצאת מזה. אשמח גם לטיפים איך להפסיק לחפש מבנים תשומת לב, תודה!! (צונזר כדי לשמור על פרטיות השואלת)
השנה למדתי כמעט כל הזמן מהבית, אבל לפעמים מחזירים אותנו לאולפנה לשבוע או שבועיים...וכל פעם כשחוזרים מרגישה שפשוט אין לי כוחות לארוז את עצמי ואת הדברים ולנסוע, לחזור לחברות שפוגשת בקושי והיחסים איתן ממש לא הדוקים, ופשוט לשחק שכיף לי באולפנה..
בכמה חודשים האחרונים אני בדיכאון ממש.. אני לא יודעת ממה אבל אני נכנסת לזה מאוד בקלות. וזה ממש משפיע עליי גם על הלימודים וגם על הסביבה שלי אני הרבה יותר מכונסת בעצמי וזה הכי לא מתאים לאופי שלי אני בעיקרון ילדה ממש שמחה וחברותית שכזה תמיד צוחקת וכיף איתה והכל ובזמן האחרון זה פשוט לא ככה. ואני לא כל כך יודעת איך אפשר לשנות את זה.
תודה רבה לכם!! אני לומדת נהיגה ובינתיים לא הולך ככ טוב🙄, ולדוגמא אחרי שיעורי נהיגה כשחברות שואלות אותי איך היה אז אני אומרת שרע, וזה רק מכניס לתוך הבאסה ומדכא.. השאלה שלי אם אני יכולה י לשקר ולהגיד שהיה טוב? למרות שלא? כי זה יגרום לי להרגיש יותר טוב וייתן לי ביטחון.. אבל זה קצת שקר לא? כי בתחושה שלי לא באמת היה טוב.. וזה נוגע בכללי למלא נושאים, רק הבאתי את הדוגמא של הנהיגה תודה!!
שלום, כמובן תודה על העבודת קודש שאתם עושים!! אז קראתי שאלה שמישהו כתב על קשר תלותי ופתאום אני מרגישה שאולי אני בקשר כזה עם חברה שלי. אף פעם אף פעם זה לא היה משהו שחשדתי בו ולא חשבתי שזה אפילו מושג, אבל מאז שקראתי את זה אני קצת לא יודעת מה לעשות..לפעמים יש לי נטייה לראות/לקרוא על בעיות ואז לחשוב שיש לי אותם (לא בקטע קיצוני או משהו) פשוט כשאני שומעת על משהו וזה נורא משכנע וזה אז אני חושבת אולי בעצם אני גם כזאת?.. בקיצור אני לא יודעת אם אני באמת בקשר תלותי, אבל אני כל כך אוהבת את החברה הזאת והיא בשבילי באמת כל העולם ויהיה לי ממש חבל לוותר על החברות הזאת! השנה מבחינה חברתית היה לי קצת קשה, חברות במעגל הכי קרוב ממש פגעו בי והיא בעצם היחידה שנשארה לצידי..בגלל זה ובגלל שפתאום לא היו לי עוד חברות באולפנה אני נורא נשענת עליה, תמיד איתה בהכל, היא עוזרת לי גם בקטע הלימודי, ואנחנו מדברות כל הזמן..היא באמת פשוט נשמה טובה וממש כיף לנו ביחד..הקטע הוא שאני מרגישה שאני לפעמים ממלא את החוסר של המון חברות כולם בחברה אחת, זה לא מפריע לי כל כך כי היא ממלא את זה טוב, כאילו זה מספיק לי..השאלה אם זה תלותי, או לא בריא? תודה!
תודה עצומה על הכל! -יש לי בעיה שאני לא מצליחה להבין ממה היא נובעת, אולי עקשנות? סקרנות יתר? - אני מרגישה שגם אם שנה שלמה אשב ואשאל ואלמד על אמונה ועל צניעות ועל עבודת השם זה לא יספיק לי. על כל תשובה שעונים לי עולות לי עוד בערך מאה שאלות שעליהן עולות עוד שאלות, זה באמת לא נגמר! אתם עושים עבודת קודש, ב''ה עניתם לי על כמה שאלות וזה עזר לי מאוד, אבל גם אחרי שאתם/ גורם אחר ענה לי על שאלה כלשהי הרגשתי עדין שזה רק 50 אחוז, יש בי עוד רצון עצום להבין להבין ולהבין... זה כי אני מתבגרת? זה הגיל? כי אני לא רוצה כל החיים לשחות בשאלות... תודה רבה!
שלום! לפני הכל אני רוצה להגיד לכם תודה ענקית על כל מה שאתם עושים!פשוט מדהימים.. תודה לכם!!איזה כיף שיש אנשים כמוכם בעמ"י😌😊 לשאלה- לחברה שלי יש יום הולדת בקרוב ואשמח אם יש לכם רעיון איך לכתוב ברכה מרגשת ונוגעת, אני יודעת לכתוב אבל יש לי את אותו הסגנון והוא כל הזמן חוזר על עצמו.. תודה רבה!
אני לומדת הרבה מאוד תורה ב"ה, אבל אני לא זוכרת כמעט כלום מהלימוד שלי. הוא בכלל שווה משהו אם ככה?
מה משמעות החיים?ברוך ה' החיים שלי ממש טובים...אני טובה בלימודים, יש לי הרבה חברות טובות ואני נחשבת דיי מקובלת, אני מדריכה של השבט הכי מבוקש בסניף, יש לי משפחה טובה ומגובשת, יש לי (בלי להשוויץ...) ב"ה הרבה כישרונות, אבל אני מרגישה שהחיים שלי פשוט ריקים וחסרי משמעות!! זה לא שאני בדיכאון חס וחלילה, אני פשוט מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום...לפעמים אני שואלת את עצמי למה ה' לא מנסה אותי? הוא לא סומך עליי?
שמעתי מישהו שאומר כל הזמן ''ה' לא חייב לי כלום''. למה בעצם ה' לא חייב לנו? ה' הוא כל יכול, מה אכפת לו לעזור לאדם ו'לפנק' אותו קצת, למה שלא נהייה תמיד בריאים, למה שנצטרך לסבול? אני יודע שיש את כל העניין שרק ככה מתקדמים ומתפתחים, ובלי הקשיים לא היה ניתן לראות את הטוב אבל זה פשוט לא משכנע אותי.נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ה' הוא זה ש'הכריח' אותי להיות בעולם, ועכשיו אני צריך לעבוד קשה כדי לקבל את חלקי בעולם הבא, למה בעצם שהקב''ה לא יהיה חייב לי?תודה