בטוח שמעתם כבר המון פעמים על כמה שהפרויקט הזה מבורך ועוזר לאנשים, אז אני לא אכביר במילים על זה ואני אגש ישר לשאלה: בכל פעם כשמתקרב חג, בעיקר כשפסח מתקרב, אז אני נכנסת למין לופ כזה של אני-לא-יודעת-מה-לעשות-עם-עצמי-עכשיו כי מצד אחד אני רוצה (וצריכה) לעזור, מצד שני אני לא יודעת במה ומצד שלישי אני לא רוצה להסתובב בין הרגליים ולהפריע למי שכן עוזר. ובעקבות זה שאני לא מוצאת את המקום שבו אני יכולה לעזור אני מתמלאת תסכול שגורם ל"פתיל" שלי להתקצר ולי להתעצבן על כל מי שסביבי וזה לא נעים לא לי ולא למשפחה שלי. ובגלל העצבנות אני גם מרגישה שאני עוד יותר לא מסוגלת לעזור (מבחינה מנטלית) כי אני פשוט לא רגועה מספיק ואז התסכול מתגבר והמעגל והלופ ממשיכים ומתגברים וזה מתסכל. חשוב לציין, אני הבכורה במשפחה אז ההתנהגות שלי בעקבות הלופ הזה גם משמשת דוגמה לא טובה לאחיות שלי, גם מגבירה את העצבנות עלי (מצידן ומצד ההורים), וגם מגדילה את חוסר המוטיבציה שלהן לעזור וגם זה מגביר את רגשות האשם שלי על זה שאני לא עוזרת (שזה מגביר את המעגל). אז אני ממש אשמח אם יש לכם אולי רעיונות ועצות איך להצליח לא להיכנס למעגל התסכול הזה ואיך להצליח לעזור כשצריך למרות התסכול שגואה. (אני מניחה שאתם תגידו לי ללכת לפינה שקטה ולנשום עמוק ולהירגע, אבל איכשהו זה לא עוזר לי וברגע שפונים אלי מחדש הכל חוזר ואני ממשיכה להיות לא מועילה, אז אני אשמח אם תקחו גם את זה בחשבון)
שלום משיב נפש!! יצא לי לדבר עם חברים של המשפחה (יש לציין דוסים מאוד במידות באמונה במצוות וכו, אבל מאוד נגד המדינה, לא חרדים ולא דתיים לאומיים, פשוט שומרי תורה ומצוות)שדיברתי איתם על החיסונים והקורונה הם די זלזלו במציאות ובהשפעה שלה פה, הם כמובן לא שמים מסכות, ולא כל כך שומרים, ומתנגדים מאוד מאוד לחיסונים ואומרים שזה ידלל את אוכלוסית העולם כי זאת התוכנית של סדר עולמי חדש, (שעד היום לא שמעתי על זה... כדאי ממש שתראו מהסרטונים עליהם ביוטיוב) ומאוד מאוד חלקתי עליהם, אני עדיין לא מסכימה בכלל וברור שזה עניין של חיים ומוות כל הקורונה.אבל זה ערער לי את העניין של זה שאין אמת אחת וברורה בכל כך הרבה דברים, שאין אדם שאפשר לסמוך עליו שהוא אומר את האמת היחידה. תכלס, מי אמר שהמספרים לא מוגזמים ומוכפלים? שהחיסונים באמת בעייתים? אולי יש משהו בסרטונים? הרי זה בממשלה ואין לאנשים הפשוטים מהעם את האפשרות לדעת מה קורה באמת...אני יודעת שגם אני יכולה להכין סרטונים כאלה מוגזמים וקיצוניים, אבל קצת ראיתי אותם וזה ערער לי המון...מה דעתכם.
שלום :) אני שנה הבאה בעז''ה שמיניסט. אני לומד בישיבה תיכונית (בלי פנימייה). הישיבה בכללי קטנה, בערך 160 תלמידים סהכ (ט-יב). אני מסיים השנה הדרכה בתנועת נוער, ויצא לי לראות במשך ה3 שנים שאני לומד בישיבה שכמעט ולא משתמשים בבית מדרש הענקי שלנו, אין שם כמעט שיעורים והוא משמש כ"מקום עם wifi" :). עלה לי רעיון לראש להתחיל שם בעז''ה שנה הבאה איזה לימוד או משהו, אבל אני לא ככ יודע איך להתחיל את זה.. או מה ללמוד. גם אין אצלנו הרבה הפסקות, רק אחת של ¾ שעה (מנחה + ארוחת צהריים) ובבוקר הפסקה של רבע שעה.
ש. היי:) ב''ה אני גדלתי כל החיים בבית דתי אבל חברה ממש טובה שלי לא. והיא לא שומרת שבת וזה ממש קשה לי. לא בקטע חברי, אני אוהבת אותה מאוד אבל בקטע של אורח חיים.מה אני יכולה לעשות?(בת 17)
אני ממש רגישה לרעשים וקולות דוחים והמהומים מגעילים כאלה וכל מיני קולות כאלה שאנשים מפיקים להנאתם.. זה מוציא אותי מריכוז וברגע שמישהו מתחיל לעשות דברים כאלה אני משתגעת ומאבדת את זה. גם אם רק בתוך תוכי כי לא נעים להעיר לחברה מהפנימייה או משהו כזה.. יש לכם עצות איך למתן את זה?
הי, ממש תודה על הכל!! היינו השבוע באולפנא, ויצא לי לדבר עם חברה ולהיות איתה הרבה, עכשיו כשחזרנו כל הזמן אני רוצה לדבר איתה מעבר לרגיל, משהו הזוי לא יודעת להסביר.. ממש מבולבלת אשמח לעזרה!! גם חושבת עליה כזה.. אשמח לתשובה מהירה!!
אוף אוף אני ככ מתוסכלת!! כמה טיפשה אני יכולה להיות?? בחצי שנה האחרונה חוויתי עליות וירידות מסיבה עיקרית. חשבתי ששני בנים מתחילים איתי, זה כאילו התחיל באותה תקופה אבל כל פעם ה'דגש' היה רק על אחד מהם. המחשבות על זה תפסו לי ככ הרבה מקום ולקחו לי אנרגיות והמון כוחות נפש, זה נשמע טיפשי אבל זה כמעט בלתי נשלט... העניין הוא שבכלל בכלל לא חיפשתי את זה, בגלל זה זה ככ תסכל אותי! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, כי לא קרה שום דבר מעשי מהצד שלהם, רק הרגשתי שהם שולחים רמזים, במודע או שלא.. אחרי חודשיים בערך שהשתגעתי מאחד מהם, הבנתי שזה לא היה הכיוון בכלל-מסתבר שהוא היה נחמד ככה לכולם😅 באיזשהו מקום זה הקל עליי שאני לא נכנסת לתוך כל הסיבוך הזה, אבל זה צילק אותי, חשבתי על זה ככ הרבה, ואחרי שגיליתי שהייתי די טיפשה המשכתי להתייסר מזה שאני לא מבינה כלום וסתם בזבזתי על זה אנרגיות וזה סתם הרס לי את המצב רוח. אז בסדר, את זה עברנו, והבן השני שעדיין חשבתי שהיה לו 'קטע איתי' (ולא רק אני חשבתי ככה), עוד היה ברקע ובמחשבות אבל לא יותר מידי. ואז באיזשהי שיחה שהייתה לי איתו, סתם דיברנו ואפילו היה לי נחמד לדבר איתו אבל ממש ממש לא רציתי להיות איתו בשום קשר קרוב, גם לא של ידידות. ואז תוך כדי השיחה הוא זרק משהו על חברה שלו. אז הבנתי שגם הוא לא התכוון להתחיל איתי וסתם לא הבנתי נכון. אז כן, זה הקל עליי שהוא לא מעוניין, אבל זה שוב החזיר אותי להלקאה עצמית הזאת של למה אני ככ סתומה שחשבתי ככה?!?! ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שאני הגזמתי ברמות, ואני אמנם לא רואה ככה את העולם, אבל רוב האנשים כן, ויכול להיות מצב שמישהו נחמד אליי ואפילו רוצה להתחבר אליי יותר אבל לא בקטע רומנטי או משהו כזה!! מצד אחד זה הבנה נורא פשוטה והגיונית, אבל אני פשוט לא במקום הזה, אני לא בעניין של קשרים עם בנים, אני רוצה רק עם אחד, בעתו ובזמנו בעזה;) אבל אני לא יכולה להמשיך להתייחס ככה לסיטואציות חברתיות, כי אני פשוט אמשיך להיפגע יותר ויותר.. אז מה אני עושה עם זה?? לא מוכנה לשנות את הגישה והתפיסת עולם שלי אבל גם נמאס לי לחיות באשליות ואז להתמוטט מזה... אוף לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. סליחה ענקית על האורך, אתם בערך המקום היחידי שאני יכולה לפנות אליו..❤️בת 18
היי, קראתי את שאלה 2965 ב, ששם מישהי שאלה על מעמד האישה, וכשקראתי את התשובה שכתבו המשיב שענה כתב שתפקיד הגבר זה להיות בחוץ בעולם ותפקיד האישה זה יותר בפנים בבית.מאיפה המסקנה הזאת? למה לחשוב ככה? כמו שהוא כתב מעמד האישה פעם היה נמוך מאוד. ושמה הנשים נתפסו בתור אלו שצריכות להיות בבית. אבל היום זה לא המצב וזה לא ככה ולא צריך להיות ככה. אז מאיפה התפיסה והרעיון והמחשבה שנשים המטרה שלהן זה להיות בבית ולגדל את הילדים? ואי אפשר להגיד לי כי ככה זה היה מאז ומעולם כי כבר הוא כתב וגם הראינו שהתפיסה פעם הייתה לא נכונה ולא טובה..
היי.. דבר ראשון רוצה להגיד באמת תודה רבה לכם על הפרויקט המהמם הזה!! אז ככה;) יש לי שאלה שממש מפריעה לי. ב"ה יש לי הרבה חברות, אני לא אדם ביקורתי ומעטות הפעמים שאני באמת כועסת על משהו. אבל כשזה קורה אני ממש ממש כועסת ועצבנית ולרוב זה גם על דברים נכונים ולא סתם עצבים, אני לא מצליחה להבין איך אני אמורה להגיד בלילה" ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח... " כשאני ממש לא מרגישה את זה, עדיף לא להגיד אם זה לא נכון ואני לא במקום הזה? או להגיד ולא באמת להרגיש את זה? ובכללי, זה נראה לי מעלה ממש גדולה לבקש מה' שלא יענש שום אדם בגללי ואותי אישית דווקא מחזק לפעמים להגיד לעצמי שזה לא ענייני ושה' יודע מה באמת קורה והוא יעניש את אותו אדם על זה. אז איך אני אמורה לומר את זה גם אם אני ממש לא במצב הזה?
אני אשכנזייה. מתה מתה מתה. גפילטע ומלאמלא מאכלים שנגמרים ב"לאך". המשפחה שלי כולה ייקית כזאת, נוסח אשכנז כבד, מדויקים, פרפקציוניסטים כאלה, הכל כזה לבן, אווירה של קור ועד עכשיו הייתי קצת סטריאוטיפית אבל זה די נכון..😅 והוא תימני-מרוקאי. משפחה חמה כזאת, אוכל שבחיים לא אכלתי, חיבוקים נשיקות, נוסח והגייה שונים (עדיין מנסה להבין😅) ברכות שונות, אווירה 180. השבת (שביעי של פסח) הוא מתארח אצלי בפעם הראשונה, ואני ממש מפחדת שלא יקבלו אותו בעין טובה.. שהוא יתפס כמוזר והכל, שהמשפחה לא תאהב אותו. הוא ממש צדיק, בייניש איכותי!! אבל עדיין, אווירה ככ שונה.. ממש מפחדת.
היי! אני שביעיסטית ולאחרונה יש לנו עומס גדול מאוד, ולצערי הרב אני לא מצליחה לנצל את הזמן שלי נכון, ולמנוע מעצמי עומס רב יותר... הרבה פעמים אני מבזבזת את הזמן שלי על מסכים, שהייתי יכולה באותו הזמן להספיק ולעשות הרבה דברים במקום. ואני מתוסכלת מזה שבחרתי במקום הקל והפשוט של לא לעשות כלום, במקום לעבוד ולהצליח... אני חושבת שזה גם קשור למוטיבציה ושבעקבות הקורונה אני צריכה להגיע אליה בעצמי ולבד, וזה עוד יותר מקשה על העניין. אני אשמח לעצות וטיפים על הנושא הזה, ועל יכולת התמדה מוטיבציה:) תודה על ההקשבה❤️