מתלבטת מה לעשות בשנה הבאה התכנון היה שנה שניה של שירות.. אבל הקורונה דיי חירבה לי תשנה הראשונה וחשבתי על מדרשה.. ואז אמרתי לעצמי שנה שלמה או שילוב? ואם שילוב אז איזה שירות או תואר? יצא לי לדבר קצת עם אנשים וחלק אומרים ששנה שלמה זה בזבוז זמן.. אני מרגישה שאני קופצת למים העמוקים יותר מדי מוקדם , אין לי מושג מה אני רוצה ללמוד ובמה להתמקצע.. וזה קצת מתחיל להלחיץ.
תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה! מדברים איתי הרבה פעמים איך לכל אדם יש את הדרך המיוחדת שלו והשינוי שרק הוא יכול לעשות בעולם, אבל תכלס, אני בכלל לא מרגישה מיוחדת. אני ילדה רגילה בלי סיפור חיים יוצא דופן ולאחרונה ממש מעסיק אותי מה זה אומר 'המשמעות שלי', אני ממש לא מרגישה שיש משהו שרק אני יכולה לעשות, והרבה פעמים זה מייאש אותי כי אני לא מבינה למה דווקא אני נמצאת פה.
היי, אשמח שתענו מהר🙏🏻 זמן כזה של יציאות לדייטים וכו.רציתי לשאול איך לדעת מתי לפסול? מתי להפסיק קשר? התחלתי לדבר עם מישהו דתי שהתחיל איתי בפייסבוק בהתחלה היה נחמד, והוא נראה סבבה לטעמי. עברנו לווצאפ ולא יודעת לא כך לא כל כך זרם וקצת ״ירד לי״ נקרא לזה.. הוא ביקש להפגש ואני בשיא הכנות אמרתי לו שזה לא נראה לי מתאים, אנחנו בקושי מכירים😅 על סמך מה יש לנו להפגש.. אני לא חושבת שכדאי להפגש עם כל אחד שמתחיל איתי עכשיו כי ׳הוא דתי ואולי זה יתאים׳ כי זה נראה לי ממש לא נכון.. אז לפי מה אני עושה את הסלקציה הזו זה נורא מבלבל! חברה שלי אומרת לי לא הולך - אז תפסלי, אבל מצד שני תמיד אומרים לא לפסול ישר ולתת עוד צ’אנס ואולי להפגש במציאות זה אחרת בקיצור ממש אשמח לעזרה תודה לכם!🙏🏻
מה זה אומר תלות רגשית? איך מרגישים את זה? ומה הסימנים שמאותתים על זה? ואם אני מאוד אוהבת מישי, על גבול המעריצה.. זה יכול להיות תלות רגשית? תודה!
אהלן! תודה רבה רבה על המוקד הזה, זה כל כך נח לשאול שאלות אנונימיות למקור אמין ולקבל תשובות כנות!! תודה רבה! ולשאלה שלי: אמא שלי עלתה לארץ לבדה מארצות הברית והשאירה את כל המשפחה שלה שם. בארץ היא פגשה את אבא שלי (שהוא נולד בישראל) והם התחתנו. במהלך השנים אנחנו הולכים למשפחה של אמא שלי בארצות הברית כמעט כל קיץ ומאז הקורונה לא הלכנו. ברוך השם כל המשפחה שלי התחסנה (ואני חליתי בקורונה כבר) וכנראה נטוס אליהם בקיץ הזה. זה נורא נורא מרגש אותי כי לא ראיתי אותם כבר שנתיים אבל יש משו אחד שקצת מטריד אותי: אני ב״ה התחזקתי והשתנתי בשנתיים האחרונות והמשפחה מצד אמא שלי בואו נגיד שהם לא הכי דוסים בעולם ואני פשוט לא יודעת מה אני יעשה שם... כאילו מצד אחד אני רוצה להבליט שאני שונה מהם אבל לא יודעת אם יש בזה בעיה של גאווה או של הלבנת פנים או מה שזה לא יהיה ומצד שני הם כן המשפחה שלי ואני אוהבת אותם (במיוחד סבתא שלי ודודה אחת שלי שיש לי איתם ממש קשר מיוחד) ואני לא רוצה להרגיש שונה... נגיד פעם שעברה שטסנו אז הייתי אצל דודים שלי והם שמו תוכנית טלוויזיה עם שירת נשים וממש לא צנוע ולמרות שאני בת זה ממש הביך אותי וממש זיעזע אותי לראות בנים מסתכלים על דבר כזה. ועוד דוגמא שהלכנו לקמפינג כל המשפחה המורחבת ושמו שירים וכולם התחילו לרקוד ולשיר ואני היחידה שלא כי דוד שלי מקשר חתונה היה שם ואסור וכולם הסתכלו עלי כאילו מי המלאכית הזאת חושבת שהיא וזה ממש פגע בי.... קיצר איך אני שומרת על עצמי, המקום הרוחני שלי והכבוד העצמי שלי ולא פוגעת באף אחד תוך כדי? יצא קצת ארוך אבל אני ממש אשמח לעזרה!
אהלן, יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן ואשמח שבן יענה לי עליה יצא לי לדבר עם הבנים בשבט שלנו על צניעות לנשים, שאלנו אותם אם חשוב להם שהאישה שלהם תתלבש צנוע וזה, והם לא כל כך הבינו מה אנחנו רוצות ואמרו שלא כזה משנה להם וזה.. עכשיו תמיד לי היה ברור שחשוב לבנים צניעות ופתאום קיבלתי סוג של כאפה.. אשמח לדעת האם זה חשוב לבנים ולמה?
שלום דבר ראשון כל הכבוד על הפרויקט אתם עושים עבודת קודש! יש לי חברה שממש הדרדרה מבחינה תורנית והיא מדברת גס וחשופה לתכנים בעייתיים. אני מרגישה שהיא משפיעה על הרבה חברות שלי לרעה. לאחרונה התרחקתי ממנה כי הרגשתי שזה עושה לי רע אבל אני לא יודעת מה לעשות עם זה שהיא משפיעה על חברות שלי לרעה..... יש לכן עצה לתת לי?
אני מרגיש ממש טיפש שאני שולח תשאלה הזאת, כי חשבתי שדבר כזה כבר לא יקרה לי ושבניתי את עצמי בחלק הזה כבר מספיק בשביל שזה לא יחזור שוב,אבל זה כן חזר... התחלתי לדבר עם מישהי, בקטנה ממש,כאילו לא דיברנו קצת אבל פשוט זה רק איזה חודש וחצי כזה וזה לא עכשיו דיבורים כל היום וזה.. וכאילו מרגיש לי כאילו חזרתי עכשיו שנתיים אחורה שהיא לא יוצאת לי מהראש והכל, ואני לא רוצה חברה עכשיו,אני לא מוכן ובשל לזה כרגע, ואני פשוט לא יודע איך להפסיק עם זה, אולי היא נכנסה לי חזק לראש כי היא בכלל לא מהחברה שאיתי(היא מדריכה איתי בסניף(לא מדשים) וכאילו אף חבר שלי לא מדבר איתה,אנחנו פשוט לא בחברה שהיא מסתובב איתם וכנל היא לגבינו ולכן אולי זה נכנס אליי חזק כי כאילו זה מיוחד כזה, אבל אני פשוט לא יודע איך להוציא אותה מהראש שלי, עכשיו תבינו,אני לא פוסל את האופציה שיקרה בינינו משהו בעתיד,אני גם לא רוצה לפסול,אבל פשוט כרגע זה לא מתאים אשמח לעזרה בדחיפותתת תודה רבה אין עליכם
אם המטרה של העולם הזה היא להגיע לעולם הבא שהוא עולם האמת, למה צריך את תחיית המתים? הרי המטרה שלנו היא לא להישאר פה לנצח.. אלא לעשות כאן את התיקון כדי להגיע אל העולם הבא..
(תודה תודה תודה על הפרוייקט הזה! פשוט תודה!) אני ממש מובכת להגיד אבל אני כל הזמן חושבת מחשבות סוטות, מדמיינת דברים מיניים וכו׳... זה אסור? איך מפסיקים? ממה זה נובע? למה זה מרגיש לי שרק אני כזאת? זה יהרוס לי בעתיד עם בעלי? יש סיכוי שזה בגלל שאנחנו דתיים והכל מוגבל אז זה פשוט מתפרץ אצלי? סליחה סליחה סליחה על הכמות שאלות, אני פשוט מרגישה בבעיה😖 בת 17
שלום! קודם כל ממש תודה רבה לכם מקווה שתוכלו לעזור לייש מישהו שאני והוא מכירים כבר הרבה זמן אנחנו בעניין אחד של שניה רק אציין שאנחנו לא זוג אנחנו רק מכירים אחד את השניה ומדברים מידי פעםהוא עומד להתגייס ממש בקרוב ואני לא יודעת אם זה נכון שנמשיך לדבר כי אני לא חושבת שזה אפשרי לקיים זוגיות כשהוא בצבא ובנוסף אני לא רואה את עצמי מתחתנת עוד שנה וגם לא עוד שנתיים לכן אני לא יודעת אם זה בסדר שנמשיך לדבר למרות שאני ממש רוצה אני מפחדת שזה למרוח את הזמן יותר מידי אבל מצד שני אני גם ממש מפחדת שאני אפסיד אותו הוא מוצא חן בעיניי חד משמעית בגלל האופי שלו ומפחיד אותי שאני אפספס מישהו עם אופי טוב